לפני 22 שנים עולם הכדורגל השתנה בזכות מלחמתו של שחקן אלמוני. אין ספק שלא מעט אנשים שהרוויחו סכומי עתק מלשחק כדורגל, חייבים תודה גדולה לז'אן מארק בוסמן
"בתוך הקיר עומד אדם, בדד בדד עומד הוא שם, מי מכיר את האיש שבקיר?".
את המילים האלו שכתב יהודה פרדיס בשביל ברי סחרוף אפשר בהחלט לייחס לקונספט ה"אדם מול הרעיון". לאורך ההיסטוריה בני האדם בעלי הבינה, שהתפתחו מההומו-ספיאנס ולפניהם מהקוף שינו את פני כדור הארץ עד לנקודה בה אנו נמצאים היום. אך מאחורי השינויים ששינו את פני החיים כמו שאנו מכירים עמדו אנשים, נשים וגברים עם רגשות, מחשבות, ופגמים, לחלקם הייתה משפחה אוהבת או חברים טובים בעוד שחלקם פעלו כזאבים בודדים. בתחום הספורטיבי אין זה שונה. מדוקטור ג'יימס נייסמית ממציא משחק הכדורסל, לפפ גווארדיולה ממציא שיטת ה-"טיקי טקה" והנעת הכדור המודרנית. אך ככל הנראה האדם ששינה בצורה הדרסטית ביותר את עולם הספורט כפי שהכרנו אותו, ובנוסף לא זכה לקצור את הפירות עליהן עמל, אנו מדברים כמובן על ז'אן-מארק בוסמן.
היום לפני 22 שנים ניצח בוסמן, כדורגלן בלגי אלמוני למדי, במלחמתו הגדולה ששינתה את כללי המשחק כפי שהכירו אותם דאז. הבלגי שסיים חוזה במועדון RFC ליאז', ביקש לעבור לשחק בדאנקריק מצרפת. המועדון הבלגי סירב מכיוון שהפיצוי הכספי שהציעו אנשי דאנקריק לא היה מספיק גבוה מבחינתם. באותה תקופה גם כשחקן סיים חוזה ורצה לעזוב את קבוצתו, יכלה הקבוצה לדרוש על השחקן דמי העברה , כל עוד המועדון ממשיך לשלם את שכרו אין לשחקן שליטה על עתידו והוא תלוי ברצון הטוב של מנהלי המועדון . ליאז' הגדילה ועשתה וגם קיצצה דרסטית במשכורתו של בוסמן שבאופן טבעי זעם על ההחלטה שכאמור זכתה לגיבוי ההתאחדות ואופ"א, כי כך היה נהוג בעולם הכדורגל דאז. ז'אן-מארק לא התכוון לוותר ופנה לאוטוריטה המשפטית הגבוה ביותר , בית הדין לצדק של האיחוד האירופי. כאזרח של מדינה מהאיחוד האירופי טען בוסמן שקבוצתו מפרה את אמנת רומא – אמנה שנקבעה בין מדינות האיחוד בשנת 1957, שלפיה כל אזרח מכל מדינה החברה באיחוד האירופי ,זכאי לעבוד בכל אחת מדינות האחרות באיחוד ללא צורך באשרת עבודה או ביורוקרטיה קדחתנית. בוסמן יצא לקרב עיקש מול מפלצת תלת ראשית (התביעה כאמור הייתה נגד הקבוצה, ההתאחדות הבלגית, ואופ"א.) והצליח לנצח לאחר קרב עיקש שלקח חמש שנים, ובעצם לשנות את הצורה בה מועדוני כדורגל יעשו עסקים –לנצח.
שחקנים רבים החלו לנוע בין מועדונים ברחבי היבשת, וכמובן גם השכר והתמריצים לשחקנים הפכו גדולים יותר ויותר , כי למה לשלם למועדונים שאפשר לשלם לשחקנים ? המעבר של סטיב מקמנמן מליברפול לריאל מדריד זו דוגמא טובה לאפקט שנוצר בעולם הכדורגל כתוצאה מהקרב של בוסמן על עתידו המקצועי. הקשר הבריטי המצוין סיים את חוזהו בליברפול לאחר שנים יפות מאוד במרסיסייד, וריאל מדריד זיהתה את ההזדמנות וחטפה את האנגלי הבינלאומי ללא צורך בתשלום דמי העברה לקבוצתו. שכרו של מקמנמן הוכפל בחמש אצל מועדון הפאר הספרדי, וכך בעצם החל הניפוח בשכר שחקני הכדורגל כפי שאנו מכירים אותו. המהלך בעצם שינה את היוצרות בין השחקנים שעד אותה פסיקה חיו במעין עבדות מודרנית, וסוף סוף זכו ביכולת לשלוט על עתידם. אך כמובן שהחלטות גדולות יכולות גם ליצור ניצול של החוק והפיכתו לכלי מטרה בידיהם של בעלי אינטרס.
הישארו מעודכנים
הראשונים הם השחקנים, שכאמור הצ'קים החודשיים שהביאו הביתה גדלו בכמה אפסים, במיוחד השחקנים הגדולים שתיעלו את יכולתם במגרש גם לתארים והישגים אישיים, אך גם לנייר הירוק שמניע את העולם . עוד מרוויחים עיקריים מחוק בוסמן הם סוכני השחקנים שגזרו קופון שמן על התיווך בין שחקנים למועדונים. היום שמות כמו ג'ורג' מנדז (שמייצג בין היתר את כריסטיאנו רונאלדו, דויד דה חאה דייגו קוסטה ועוד רבים.) ומינו ראיולה ( בין היתר זלטאן איברהימוביץ', פול פוגבה ומריו בלוטאלי .) הם רק דוגמה בולטת לאינדיבידואלים שחוק בוסמן הפך לעשירים מאוד. ראיולה הסוכן המוחצן, קנה לאחרונה אחוזה שהייתה בעבר שייכת למאפיונר הידוע לשמצה אל קאפון, ב-9 מיליון דולר לפי דיווחים בתקשורת, בעוד הונו של מנדז הוערך על פי מגזין פורבס כ-72 מיליון דולר!!! השחקנים הפכו למעין כוכבי קולנוע או מוזיקה, והסוכנים השתנו בהתאם- תדמיינו לכם את דמותו של ארי גולד מהסדרה הנהדרת "הפמליה" ויהיה לכם מושג כלשהו על מי הם סוכניהם של שחקני הכדורגל כיום.
אך המרוויחות הגדולות ביותר מאותו מקרה של שחקן אלמוני, הם ללא ספק המועדונים הגדולים שהביעו נכונות להתפתח בעזרת שימוש מושכל ביתרונות שהחוק החדש נתן. מועדונים כמו ריאל מדריד הבינו שהשקעה כלכלית גדולה תביא לתוצאות. המועדון המעוטר ביותר בספרד הוא ללא ספק המקרה הבולט ביותר של ניצול החוק להצלחה מקצועית וכלכלית. ריאל החלה בקנייה מסיבית של שחקנים מרחבי מדינות האיחוד בסוף שנות ה90 ובתחילת העשור הקודם, שהבולטים מביניהם היו זינאדין זידאן, לואיס פיגו ודיוויד בקהאם ומאוחר יותר כריסטיאנו רונאלדו, קארים בנזמה וגארת' בייל. ובאמצעות רכישות אלו התחזק המועדון מקצועית והמשיך להיות מהמועדונים המובילים ביבשת, אך גם זכה בתשורה כלכלית עקב הפופולאריות הגבוה של השחקנים שהפכו את המועדון לאחד האהודים ברחבי העולם. ריאל תיעלה את האוניברסליות המתפתחת בתוכה בפנייה לשווקים בתוליים כמו אסיה והחלה לצאת למסעות משחקים נגד קבוצות מקומיות במזרח הרחוק, כשהאצטדיונים גדושים עד אפס מקום גם במשחקי הקבוצה וגם באימוניה. מרצ'נדייז ומוצרים נלווים הפכו כמובן לחלק הארי מהחוסן הכלכלי של ריאל, ושוק כמו סין למשל על כלל אוכלוסייתו בהחלט שימש ככוח שהטיב עם המועדון מבירת ספרד. קבוצות רבות נקטו בטקטיקה זהה, ארסנל זו עוד דוגמא בולטת. ממועדון שבשנות ה-90 היה בעל בסיס אנגלי מבוהק הגיע במהלך העשור הקודם למצב שאין ולו שחקן אנגלי אחד בהרכב הקבוצה. כמו גם אינטרנציונלה מילאנו שנתנה תוקף לשמה, שם שניתן בעקבות ההתנגדות ללאומנות הפשיסטית של מוסליני, לאחר שזכתה בליגת האלופות בעונת 2010\2009 בלי אף שחקן איטלקי בהרכב.
הקבוצות האיטלקיות שהיו נחשבות לטובות ביותר באירופה במהלך התקופה שקדמה לחוק בוסמן, עקב היתרון הטקטי והמשמעת הגבוה של השחקנים ששאבו את סגנון המשחק הנוקשה והלוחמני מינקות, פינו את מקומן לספרדיות והאנגליות שנתנו את הטון הכלכלי והיו מוכנות ללכת את ה-"אקסטרה מייל". מועדונים כמו מילאן ויובנטוס שביחד העפילו לשישה משחקי גמר ליגת האלופות בשנות ה-90, נפלו ונכשלו עד שהסתגלו לסיטואציה החדשה. אייאקס אמסטרדם, עוד אימפריה שהתבססה על כוחם של השחקנים שגדלו באקדמייה המופלאה שלה, ובזכותם זכתה ב-4 גביעי אירופה כולל אחד בעונת 95\94 והפסד בגמר בעונה לאחר מכן, לא הסתגל למצב ולאורך השנים כוחו האירופאי של המועדון ממנו יצא יוהאן קרויף הגדול, דעך עד שהתמוסס לרסיסים, ואייאקס נהפכה למועדון גדול ברמה המקומית בלבד, וכבית גידול לשחקנים מוכשרים, הממשיכים לתחנות אטרקטיביות יותר שמגיעה הצעה קורצת, דוגמת זלאטן איברהימוביץ' ולואיס סוארז. מועדונים גם הבינו שעל מנת שיזכו בשירות השחקן בלי חשש לאבדו להצעה גבוה יותר ממועדון יריב, או לפחות שיוכלו להרוויח כסף טוב ממכירתו. לכן שחקנים החלו להיות מוחתמים על חוזים ארוכי טווח עם סעיפים שונים ומשונים ליציאה מהחוזה אם בכלל. עוד אספקט מהותי במאזן הכוחות החדש בכדורגל האירופאי זה זכויות השידור. הליגות הגדולות מספקות שידורים של משחקיהן ברחבי העולם בתמורה לסכומי כסף אדירים. הקבוצות הגדולות, האטרקטיביות ביותר זוכות בחלק העיקרי של העוגה וזהו חלק מהותי מחוסנן הכלכלי.
הנפגעות הגדולות הן כמובן הקבוצות הצנועות יותר שראו את המועדונים הגדולים פותחים את הכיס בצורה שהן פשוט אינן יכולות. תגי מחיר של שחקנים הפכו אסטרונומיים והמועדונים הללו נאלצו להסתפק בשחקנים מדרגים נמוכים יותר, דבר שמקשה באופן טבעי על התקדמות כלשהי. הצורה היחידה להתקדם היא מעורבות של משקיעים זרים כפי שאנו רואים ב-צ'לסי, מנצ'סטר סיטי ופ.ס.ז' שנקנו על ידי טייקונים ואוליגרכים החפצים בצעצוע או בגרסה ריאליסטית של פוטבול מנג'ר. חוק בוסמן שהיה אמור לאזן את הכוחות בין המועדונים לשחקנים, אך בפועל תאוות הבצע האנושית והרדיפה אחר הצלחה בכל מחיר ניצחה גם את החוק הזה, שבסך הכול פעל למען זכויות העובדים במקום תעסוקתם. הפערים בכדורגל האירופי מזכירים את הפערים המעמדיים בימי הביניים. מצד אחד זכינו לראות אימפריות על כמו ריאל מדריד וברצלונה על שלל כוכביהן המרוויחים סכומי עתק, ובעלי חוזים ארוכי טווח שבהם יש סעיפי יציאה במחיר של פרויקט נדל"ן על קו החוף בתל אביב.הכדורגל אטרקטיבי ללא ספק אך הנשמה שלו נראית חיוורת למדי. סיפורי סינדרלה כמו של לסטר אשתקד הם טיפה בים ונדירים כגשם ביולי. אז אפשר בהחלט להגיד שהחוק הגדיל את הפופולאריות של המשחק לרמות חסרות תקדים, אך על חשבונם של חלקים מהותיים של דברים שעושים את המשחק הזה כל כך יפה.
חשוב לציין שהחוק פתח דלת גם להפחתת החוקים כלפיי הגבלת מספר שחקנים זרים שאינם ממדינות האיחוד האירופאי. גם בענפים שונים כמו כדורסל החוק שינה את צורת החשיבה. בעיקר בעשור הקודם הקל החוק על קבוצות להחתים שחקנים בעלי דרכון של האיחוד האירופי כיוון שאלו לא נחשבו זרים במסגרות האירופאיות. מקרה זכור ומוכר לצופה הישראלי הוא המקרה של אריאל מקדונדלד, המחזיק בדרכון סלובני וזכה עם מכבי ת"א בסופרליג ב-2001. גם שחקנים כמו גיא גודס ניצלו את העובדה שהם בעלי אזרחות כפולה לקריירה אירופאית בספרד ואיטליה.
"האיש קטן הקיר ענק, האיש חלש הקיר חזק".
ומה עם האיש שבגללו או בזכותו נוצרה כל המהומה ? ז'אן-מארק בוסמן שילם את המחיר על מלחמתו במערכת, השחקן המשיך לשחק במועדונים קטנים עד שפרש. לאחר מכן הסתבך בצרות כלכליות עקב ניסיונות השקעה שעלו בתוהו ובדרך גם התגרש מאשתו. בוסמן לא זכה לאף עזרה מהשחקנים, הסוכנים והמועדונים שבזכותו הפכו עשירים . גי רו המאמן הצרפתי הוותיק אמר פעם "כל קבוצה צריכה להציב פסל של בוסמן מחוץ לאצטדיונה". זו הייתה אחת מהכרות התודה הבודדות לבן אדם שלחם לבד במערכת, ניצח ולא זכה על כך בכלום מלבד התרסקות חייו האישיים בעוד אחרים זוכים בתהילה ובכסף. אנו בחורים לזכור את האיש שבקיר, על מאבקו הלא מתפשר שעלה לו בכל היקר ל-ליבו.
ז'אן-מארק בוסמן (goal).
