יש לא מעט משחקי דרבי בארץ ובעולם, כן, רובם מפגישים נציגות מאותה העיר. אך יש כאלו שהיריבות ביניהן חוצה גבולות עירוניים, מתפרסת על אורך כל המדינה ולא פחות משמעותית. קל היה לעשות רשימה של משחקי הדרבי היוקרתיים ביותר, פשוט אוספים את עשרת המפגשים בין הקבוצות הגדולות ביותר שנחשבות ליריבות גדולות בינן לבין עצמן ומרכיבים את הטופ-10. אבל ברשימה הזאת תמצאו דירוג שונה מעט, כזה שיתמקד לא רק ברמת האיכות של הקבוצות, אלא יתעמק גם בהיסטוריה שמאחורי היריבות, ברמת הסיכון של ההגעה למשחק המדובר וגם בכמות הפעמים שהיריבות נפגשו.
כמעט ונכנסו לרשימה:
הדרבי הראשי של מוסקבה:
לא מעט קבוצות יש בעיר מוסקבה, אך השתיים שהכי מפורסמות הן צסק"א, בה משחק ביבראס נאתכו שלנו, וספרטאק שלאחרונה חוזרת לימיה הגדולים בצמרת הליגה הרוסית. היריבות הזו החלה אי שם בשנת 1922. מלך השערים של בכל הזמנים של המפגש הזה הוא החלוץ הברזילאי הצבעוני ואגנר לאב ששבר את הלב לאוהדי ספרטאק 9 פעמים במדי צסק"א, אבל "הסוסים" מתנחמים בעובדה היוקרתית יותר שכן הם ניצחו במפגשים האלה 3 פעמים יותר מנציגת הצבא האדום (67 לעומת 64 כאשר עוד 36 מפגשים מסתיימים בתיקו). בעבר, היו המון התפרעויות באצטדיון לוז'ניקי, היכן שמתקיים הקרב המסקרן הזה אבל בעונות האחרונות חוץ מעידוד נפלא של 2 הקהלים, לא נרשמים עימותים גדולים מדי בין היריבות.
הדרבי של מונטווידאו:
הישארו מעודכנים
שני הקבוצות המדוברות ביריבות הזאת, נסיונאל ופניארול, גרפו ביחד לא פחות מ-90 מתוך 108 האליפויות במדינה! היריבות ביניהן החלה כבר בשנת 1900 והיא היריבות הוותיקה ביותר בעולם שלא בתוך האי הבריטי. לא פחות מ-511 פעם נפגשו שני הקבוצות האלו כאשר יחס הנצחונות הוא 184-174 לטובת פניארול כשעוד 167 משחקים מסתיימים בתיקו. בעיקרון אחד הדרבים הוותיקים ביותר לא הגיע לדירוג גבוה בעיקר בגלל שבכל זאת מדובר בליגה באורוגוואי, לא ממש מהטופ העולמי וגם בגלל שהיריבות העתיקה הזו בדרך כלל אינה מלווה בהתפרעויות רציניות. מה שכן, בדיוק בגלל זה מומלץ מאוד להגיע לתייר לצפות במתרחש על המגרש, חווייה מובטחת!
הפלא-פלו:
הדרבי בן יותר מ-100 שנה של ריו דה ז'ניירו מפגיש בין פלאמנגו לפלומיננזה, הקבוצות הגדולות של העיר שמשחקות באצטדיון המראקאנה. לפני השיפוץ של האצטדיון ולא רחוק מדי מהתאריך בו כ-200 אלף אוהדים נכנסו לצפות בברזיל-אורוגוואי בגמר המונדיאל, הגיעו כ-175 אלף כדי לראות את המשחק בין 2 המועדונים האלה. המלצת הגעה לאצטדיון מצורפת בהחלט יחד עם המשחק הקודם, פשוט תצרפו את זה למסלול שלכם בטיול לדרום אמריקה-לא תתחרטו על כך.
הדרבי דלה מדונינה: לא מזמן התעסקנו במפגש היוקרתי הזה שנערך העונה וציינו שעם כל הכבוד ליריבות בין המועדונים, היו מספיק שחקנים שהגנו על מדי צמד הקבוצות ממילאנו. האצטדיון הביתי שלהן, אצטדיון ג'יוזפה מיאצה, קרוי על שמו של השחקן הכי גדול בכל הזמנים שנולד בעיר, שיחק במדי שתי הקבוצות, וכבש בהופעותיו גם את משחקי הדרבי.
המלחמה הקדושה: כינוי זה ניתן לקרב הבלתי פוסק בין ויסלה קראקוב ליריבתה העירונית, קראקוביה. האצטדיונים של היריבות המרות ממוקמים פחות מקילומטר אחד מהשני וציר הדרך שמוביל מהאצטדיון על שם הנריק ריימאן של ויסלה עד לאצטדיון על שם יוזף פיסלודסקי של קראקוביה תמיד מאוכלס על ידי שוטרים. אך גם הם נותרים חסרי אונים כאשר חוליגנים פולנים, אוהדי שתי הקבוצות, נכנסים לשטח וזורעים הרס אחד בשני ובכל הסביבה. אם לקרבות בדרום אמריקה פרסמנו המלצת צפייה, למשחק הזה, מודגשת באדום בוהק, תופיע אזהרת מסע, ההיפך הגמור ממדריך הטיולים הסטנדרטי לאירופה ודרום אמריקה. לתוך הטופ-10 שלנו קרב האיתנים הזה לא מצא את הדרך נטו בגלל שמדובר בליגה הפולנית הדי חלשה אבל אווירה, לצערינו בעיקר חוליגניסטית, ועוד איך יש.
ישנה גם נקודה יהודית בכל הסיפור כאשר הקהל של ויסלה מזוהה עם נאו נציזם ואנטישמיות והקהל של קראקוביה מייצג את אוכלוסיית היהודים בעיר.
הטופ-10
10. אל קלאסיקו: כן, הקרב המרתק בין ברצלונה לריאל מדריד הוא ללא ספק משחק הדרבי הגדול ביותר מבחינת איכות, בעיקר בשנים האחרונות כששני השחקנים הטובים ביותר בעולם משתתפים בו אבל אם ללכת לפי השקלולים האחרים שלנו, מדובר אמנם ביריבות פוליטית מתחילת המאה הקודמת אבל כזו שאיבדה המון מערכה הראשוני בשנים האחרונות. מבחינת סכנת מסע, ההיפך הוא נכון. משחקי הקלאסיקו הפכו מזמן לאטרקציה תיירותית שמניבה רווח כלכלי לא רע בכלל עבור המועדון המארח וגם במשחקים עצמם אין יותר מדי אלימות שהיא מעבר לגבולות המותר. בעצם, הנתון היחיד שהחזיק את המשחק הזה בטופ-10 שלנו הוא רמת השחקנים המשתתפים בו ותו לו.
9. האולד פירם: הקרב הותיק הזה שהחל עוד בשנת 1888 בין סלטיק הקתולית לריינג'רס הפרוטסטנטים החל לקרב דתות פנים ארצי בסקוטלנד והפך הרבה מעבר לזה. אצל צפון אירלנד השכנה ישנם לא מעט אוהדים של הקבוצות האלו שמייצגים את הדת "הנכונה" עבר אותו אוהד, זלג מסוים של הנצרות להזכירכם. לאורך כל השנים הפיצול בין הקבוצות נבע לא רק על רקע דתי אתה גם פיצל בין הסקוטים המקומיים ל"פולשים" מאנגליה, פיצול בין מעמד הביניים לבין עשירי גלאזגו, אם קיימים כאלה וכמובן בין סתם אוהדים שהתאהבו בקבוצה כזו או אחרת. לפני שנים רבות, גם כאן לא פסחו החוליגניזם וקרב הרחוב על הקו הדק שבין הסלטיק פארק לאייברוקס, אצטדיוני הקבוצות. לאחרונה העניינים נרגעו מעט אבל עדיין ניתן לראות לא פעם התגרויות הדדיות בין שחקנים, מאמנים, אוהדים ודמויות עבר משני המועדונים הגדולים במדינה שחולקים יחד יותר מ85% מהאליפויות המקומיות. ירידתה של ריינג'רס לפני כמה שנים לליגה הרביעית בגלל קריסה כלכלית אמנם הגבילה את הקרבות האלה עד לעונה הזו למשחקי הגביע בלבד אך כעת, כשהבלוז חזרה בליגה הראשונה ובצמרת, תצפו לאולד פירם להיות בדיוק מה שהוא, חוויה אנתרופולוגית מהאי הבריטי, רק זכרו לא להתקרב יותר מדי ולהזדהות בצבע ירוק או כחול, הם לא ממש סלחניים כלפי סממן הזיהוי של היריבה גם אם אתם סתם תיירים מהארץ.
8. דרבי דלה קפיטלה: הקרב המשוגע ביותר על אדמת איטליה הצליח למצוא את עצמו במקום השמיני בלבד בדירוג שלנו אבל בהתחשב בעובדה שהוא האחרון מאחת הליגות הגדולות ביבשת, אפשר בהחלט להכריז עליו כעל דרבי של כבוד. אינספור התנגשויות היו בין אוהדי הקבוצות של בירת איטליה כאשר במספר מקרים אלו הסתיימו גם במקרי מוות אך היה גם רגע שבו כל ארץ המגף הזילה דמעה. ב11.11.2007 נורה אוהד לאציו, גרביאלה סנדרי, DJ יחסית מפורסם מעיר הבירה, בידי שוטרים בזמן התנגשות בין אוהדי לאציו ויובנטוס. אם יש ארגון שאותו שונאים האולטראס של המועדונים מהבירה יותר מארגון האוהדים היריב, זוהי כמובן המשטרה.
ללילה אחד בודד, האולטראס של שני המועדונים צעדו שלובי ידיים עם יריביהם אל תוך אצטדיון האולימפיקו, במחזה סוחט אמוציות, שני הקפטנים, פרנצ'סקו טוטי ותומאסו רוקי, מוקפים בעשרות ראשי האולטראס של המועדונים צעדו ביחד לעבר היציע של אוהדי לאציו, שם נפרס דגל ענק שנשא את דיוקונו של גבריאלה המנוח. טוטי, האיש שחשף באחד הדרבים הקודמים חולצה עם הכיתוב "ז***תי אותכם שוב" אחרי עוד גול מול היריבה המושבעת, קד קידת פרידה מהאוהד המסור של היריבה לקול תשואות אוהדי שתי הקבוצות. ביציע הנגדי, אצל האולטראס של רומא, נפרס שלט ענק עם הכיתוב "בשמיים התכולים (כצבע החולצות של לאציו) זוהר לו כעת כוכב נצחי, אתה תמיד תהיה בלב שלנו למרות הכל, צ'או גרביאלה, נוח על משכבך לשלום". הדרבי ביניהן אמנם נערך רק כ-4 חודשים מאז המקרה המצער אבל זכרו של גבריאלה הונצח גם במהלך כל אחד מחמשת השערים שנכבשו באותו ניצחון 3:2 של התכולים.
7. הדרבי הבין-יבשתי: לא, למרות שהשם שלו אולי רומז לכך, הדרבי הזה לא משוחק בין יריבות מרוחקות מדי, למעשה הוא מתקיים באותה העיר, איסטאנבול. השם נוצר בעקבות העבודה שאיסטנבול פרוסה על גבול אסיה-אירופה ומעוזם של פנרבחצ'ה וגלאטאסאראי, הקבוצות המדוברות בקרב הזה, נמצא כל אחד בחלק אחר של העיר שנמצא ביבשת אחרת. היריבות בין הענקיות הטורקיות תמיד לוותה במקרים מפורסמים של פירוטכניקה, קהל רועש ואווירה מחשמלת אך גם ראתה אינספור תקריות אלימות שכללו להריגתם ופציעתם של עשרות אם לא מאות אוהדים לאורך כל השנים. היריבות בין המועדונים גולשת מחוץ לכדורגל לענפים נוספים כאשר בעיקר בכדורסל נראים בדיוק אותם מראות שלצערנו נצפים במגרשי הכדורגל.
6. הדרבי של קזאבלאנקה: כן, זהו לא רק הקרב בין הטובות ביותר בעיר אלא במדינה כולה. וידאד וראג'ה קזבלנקה ידועות בתור הקבוצות הטובות ביותר במרוקו הוקרב המרתק ביניהן על הבכירה הוא חווית צפייה. המשחק בדרך כלל מלווה באווירה מחרישת אוזנים באצטדיון, תצוגות קהל נהדרות עם דגלי פריסה, כוראוגרפיה מתוזמנת היטב ביציעים ו כן, מה לעשות, גם פירוטכניקה משובחת. במדד האלימות, המשחק הזה , בצדק, לא מוגדר כמסוכן מדי, אם כי למרות הכל, היו מספר מקרי מוות בהתנגשויות בין אוהדיהן של היריבות האלו.
5. דרבי בתי החרושת: כן, ניחשתם נכון, זהו הקרב עתיק הימים בין מפעלי הברזל של ווסטהאם ומילוול, אותה יריבות עתיקת שנים שתורגמה לסרט המצליח בכיכובו של אלייז'ה ווד (אוהד ווסטהאם אגב), "גרין סטריט". הסיפור בין המועדונים ממזרח לונדון מתחיל ביריבות בין מפעלי הברזל שלהן שכן כל אחד רצה לקחת את שוק הברזל תחת בלעדיות למפעל שלו בלי להתחלק בהזמנות הספקים עם המפעל המקביל. מהר מאוד זה לגש גם למגרש הכדורגל בו ניסו לפתור את הסוגייה בצורה ספורטיבית, מה שכמובן היה כישלון טוטלי. הרס, פצועים, הרוגים, אצטדיונים שבורים ומה לא, כל זה השאירו אחריהם אינספור המפגשים בין המועדונים שרק בגלל היותם בליגות שונות לאורח רוב שנות הקיום שלהן לא נחשפנו יותר מדי לזוועות שהמפגש הזה יכול להביא לעולם. עונת 88-89 הייתה היחידה בה המועדונים "נלחמו״ זה בזה במסגרת הליגה הבכירה באנגליה כאשר את יתר המפגשים הם שמרו לליגות הנמוכות ולמפגשי גביע. אחד כזה ב2009 הוביל לכוחות המיוחדים של בריטניה לפרוץ ל"אפטון פארק" של ווסטהאם כדי להשליט סדר.
גם לאברם גרנט שלנו יש חלק קטן ביריבות ביניהן, שכן כמאמן ווסטהאם הוא לא הצליח להשאיר את הפטישים בליגה הראשונה. במשחק הירידה שלהם מטוס חג מעל אצטדיונה של הקבוצה שנשא את השלט: "אברהם גרנט-אגדת מילוול" שכמובן הוזמן על ידי אוהדי היריבה המרה לאות זלזול שהמאמן הישראלי הוריד את הפטישים ליגה.
4. דרבי היריבות הנצחיות: כמו באיסטנבול, גם כאן מדובר ביריבות שמתפרסת לכמעט כל ענף ספורט אפשרי. המשתתפות: אולימפיאקוס ופנאתינאיקוס. התוצאות: הרבה קרבות רחוב, קרבות במגרש/ארנה/אולם/ברכת שחייה ואיפה לא! רוב ההתנגשויות כמובן מגיעות למגרשי הכדורגל והכדורסל אבל אפילו במשחק כדורעף הנשים (!!) בין המועדונים לא הצליח הקהל לשלוט בעצבים והביא לפיצוץ המשחק אחרי שעפו מהיציע מטבעות, ניירות ומה לא. הכי אירוני בכל הסיפור? שמו של אולם הכדורסל של אולימפיאקוס הוא "אולם האחווה והשלום". אז אולי יריבות אחרות הם מקבלים בפחות "רעש וצלצולים" (של המטבעות מיציע) ואבל את הירוקים מעבר לכביש זה בטח לא בצורה שקטה.
3. הדרבי של קהיר: אוקיי, עם יד על הלב, ככל הנראה מדובר בדרבי שבו למשטרה יש הכי הרבה עבודה. גם אם יש לכם אזרחות מצרית ומנוי ליציע של אחת הקבוצות, סתם כדי לשמור על בטחונכם אנחנו לא נמליץ לכם להגיע למשחק הזה. מצד שני אם אתם בעלי מנוי לאחת הקבוצות, סביר להניח שאלוהים עצמו לא ישכנע אותכם להישאר בבית כאשר שתי היריבות הותיקות האלה נפגשות. הWorld Soccer Magazine דירג אותו בשנת 2008 במקום השמיני במדד הדרבים האינטנסיביים שלו, אצלנו הוא זוכה בגאווה ב"מדליית הארד" של הדירוג.
2. הסופרקלאסיקו: לכל מי שאיבד את עצמו לאורך הכתבה, כבר כתבנו על בארסה-ריאל וזה בכלל "הקלאסיקו" מה שהולך בספרד. הסופר-קלאסיקו נמצא ביבשת אחרת, כאשר הקרוב ביותר ייערך הערב ב-10 בערב. כן, מדובר על המפגש הפיקנתי בין בוקה ג'וניורס לריבר פלייט, היריבות המרות מבואנוס איירס, ארגנטינה. העיתון האנגלי "The Observer" כתב פעם שהסופרקלאסיקו הוא חובת צפייה וזה משחק ששם את ה"אולד פירם" בכיס הקטן וגורם לו להיראות כמו משחקון בין כיתות ד' וה' בבית הספר היסודי. לאורך השנים המפגש הזה ראה אינספור תקריות אלימות, מקרי מוות, התפרעויות ביציעים ומה לא כאשר אפילו משחקי ידידות בין הקבוצות פוצצו כי השחקנים לא הפסיקו ללכת מכות אחד עם השני, משעשע שבנבחרת ארגנטינה הכל נשכח כשהם תחת אותו דגל. סיפור נורא מצחיק מהדרבי הזה בכל זאת יכול לצאת לאור. אוהד בוקה צעיר הגיע למכון קעקועים לעשות קעקוע של קבוצתו האהובה על הגב, הוא אכן זכה לקעקוע ענקי על כל הגב אבל זה היה של איבר מין גברי! הסיבה? אמן הקעקועים אליו הגיע היה אוהד ריבר! השמועות מספרות שהאמן אמנם דאג להשאיר את סמלה של בוקה בתוך התמונה כחלק מאהמ…"המוצרים הנלווים" של ה"דמות הראשית" של הקעקוע, כמובן שהוא נתבע על ידי האוהד המסכן שנאלץ להסתובב עם התמונה הלא מחמיאה עד שהסיר אותה באמצעות לייזר. כן, עוד סיפור שגרתי מארגנטינה.
1. הדרבי הנצחי: בכדורגל, בכדורסל, בכל מקום, אפילו זה נדמה כי בתחרות איות בבית הספר, כל עוד מדובר בנציג של מועדון א' ומועדון ב', תהיה תחרות על הבכורה והיא לא תהיה ידידותית כלל!
פרטיזאן והכוכב האדום בלגראד, שתי היריבות הנצחיות (ומכאן השם) יודעות לתת את החוויה המקסימלית למשחק דרבי, לטוב ולרע. מבחינת איכות הקבוצות, כן זו רק הליגה הסרבית. אבל כשמסתכלים על אווירה (מקום 2 בעולם לפי מדד מיוחד שנערך על ידי אוניברסיטת לוס אנג'לס לבדיקת קהל פנאטי, רק הדרבי של קזאבלנקה היה מעליהם בדירוג), על היריבות המרה בין המועדונים, על אינספור ההתנגשויות בין הקהל (ותשאלו את עידן ורד ופרדראג ראייקוביץ') ועל הזליגה לכמעט כל ענף אפשרי, ללא ספק שהדרבי של המדינה המזרח-אירופאית הזו הוא המועמד הראוי למקום הראשון בדירוג שלנו.
