עונה זו צפויה להיות עונת האליפות השישית ברציפות ליובנטוס. הגברת הזקנה שולטת בליגה ללא עוררין, האם קבוצה כלשהי תוכל לעצור אותה ?
קח לכם רגע, תנו למוחכם להישאב אל עולם דמיוני ותקלטו ברוחכם את התרחיש הבא: סמיר האנדנוביץ' בין הקורות, בעוד ג'יג'י דונראמה מחכה להזדמנות מהספסל. את מרכז ההגנה מחזיקים קוליבאלי וקוסטאס מנולאס. המגינים הם פאוזי גולאם ואלסנדרו פלורנצי. ראז'ה נוינגולאן ומארק האמשיק מחזיקים את המרכז בעוד אלו שמספקים את הדינאמיות מהאגפים הם מוחמד סאלח ואיבן פרשיץ', דריס מרטנס מוצב מאחורי החלוץ, ובחוד ניצב אדין דז'קו האיתן. על הספסל יחכו להזדמנות לוקאס ביחליה, ראול אלביול, אנטוניו קנדרבה, צ'ירו אימוביליה, פרנק קסיי, מרסלו ברוזוביץ' ומאורו איקרדי. זהו לטעמי הסגל שעלול לשמש כיריבה קבועה למפלצת מטורינו, מבין שחקני הליגה האיטלקית. עכשיו לפני שזה יהפוך למשחק פנטזי פוטבול ותרטנו על כך שקנדרבה לא בהרכב ואיפה בלוטי שנותן עונה נהדרת בטורינו, תזכרו שכמובן שמדובר בדמיון המופרך של כותב שורות אלו. נבחרת האולסטאר שהורכבה לא תוכל להתממש במציאות. פשוט היה חשוב להבהיר כמה המצב קשה מבחינת הטוענות לכתר בסריה א', קבוצות צמרת בארץ המגף לא פתחו את העיניים והכיס ונתנו לקדמה לחלוף על פניהם.
לא נלאה אתכם יותר מידי, יובנטוס ככל הנראה תזכה העונה באליפות שישית רצופה. הגברת הזקנה חזקה מכל יריבותיה בכמה רמות, יותר מאומנת, יותר איכותית , בנוסף לעובדה שהשנה נקנו על ידי המועדון שני שחקנים שמגיעים ישירות מריבותיהן לצמרת (מירלם פיאניץ' מרומא וגונסאלו היגווין מנאפולי). כל זאת אמור להספיק לסקודטו נוסף לארון הגביעים העמוס של האימפריה מטורינו. נאפולי ורומא היו ללא ספק היחידות שיכולות לטעון שניסו לדגדג את בוהן הענק. אך תמיד היה חסר גרוש ללירה על מנת לשמש כיריבה אמתית.
אצל האזורי מהדרום תלו יותר מידי תקוות בשחקנים בודדים כמו קאבני, האמשיק והגיוואין שימשכו את העגלה לעבר התהילה. בעוד רומא סבלה ממאמנים לא מספיק טובים, דומיננטיות מוחלטת של פרנצ'סקו טוטי בחדר ההלבשה (לטוב ולרע), וכמו הנפוליטנים גם בקבוצה מהבירה הסגל לא היה עמוק מספיק למלחמות ההתשה מול יובה. העונה אנו עדים לכמה קבוצות שיכול לשמש כיריבות ראויות לביאנקונרי בעתיד הנראה לעין. גם הקבוצה השנייה מהעיר רומא כמו גם המילאנזיות שואפות לחזור ולתת את הטון.
הישארו מעודכנים
רומא שעליה כבר הכברנו ודיברנו, ומילאן יפגשו אחת את השנייה ביום שני למשחק המרכזי של מחזור 16. מדובר ללא ספק בשתי הקבוצות שנראות בעלות הפוטנציאל הגדול ביותר לשמש כאלטרנטיבה לאלופה הנצחית (לפחות ככה זה מרגיש). רומא משמשת כבר שנים כסגנית של בר כוכבא, הקבוצה משחקת כדורגל איכותי ולא מעט שחקנים גדלו יחד עם המועדון והפכו לשחקנים ברמה הגבוה של אירופה. מדובר בקבוצה שמבוססת על בסיס זהה כבר מספר שנים בהנהגת שחקני הבית דניאלה דה-רוסי, שקיבל את המושכות מטוטי, ואלסנדרו פלורנצי , שלצדם מוחמד סלאח, ניינגולאן ואדין דז'קו הנפלאים, האחראים על משחק ההתקפה הדינאמי והפורה של הג'ילורוסי.
מולם תתייצב מילאן של וינצ'נזו מונטלה שדווקא בעונה זו, שהחלה בשיא מנויים שלילי למועדון, מציגה קבוצה צעירה ותוססת שרבים משחקניה נראים כעתיד של הסריה א' ונבחרותיהם השונות. הרוסונרי נראים פשוט נפלא העונה, מונטלה חלוץ העבר, שעשה חייל כשחקן דווקא במדי רומא מולה יתייצבו חניכיו בשני, הביא עמו משב רוח מרענן לקבוצה מבירת האופנה של אירופה. מילאן מציגה העונה סגל צעיר וכשרוני במיוחד. סוסו, מתייה דה שיליו, ג'ינלוקה לאפדולה מ'בייה ניאנג ומנואל לוקטאלי הם כוחות עולים בכדורגל האירופאי, בנוסף לג'יג'י דונוראמה ואלסיו רומנאלי שכבר סומנו כדור העתיד של הסקוודרה אזורה. לצד שחקנים וותיקים יותר כדוגמת ג'יאקומו בונוונטורה הנפלא, איגנאציו אבאטה וקרלוס בקה אין ספק שיש למילאנזים לא מעט סיבות להיות אופטימיים. מילאן תנסה להנחיל בשני הקרוב הפסד ביתי ראשון לעונה זו לרומאים, שמגיעים לאחר ניצחון גדול בדרבי מול לאציו. שתי הקבוצות בעלות מספר נקודות זהה, אך רומא בעלת יחסים שערים עדיף שמציב אותה במקום השני בטבלה, כש- 4 נקודות מפרידות ביניהן ליובנטוס טרם פתיחת המחזור. עוד סיבה מהותית לאופטימיות שמתחילה לצוץ בקרב אוהדי מילאן, המועדון נמצא בתהליכי העברת בעלות לתאגיד גדול מסין, שעתיד לתת כוח פיננסי גדול למועדון שזכה בשבע אליפויות אירופה, ותהילתו קצת נשכחה לאחר שנים רעות.
עוד קבוצה שנקנתה על ידי קבוצת רכישה מהמזרח הרחוק זו היריבה העירונית של הרוסונרי, אינטר. עונה קשה עוברת על המועדון שזכה בליגת האלופות שהחל העשור. הנהלת אינטר פתחה את הכיס בקיץ האחרון והחתימה מספר שחקנים ברמה גבוה. אנטוניו קנדרבה, מאורו איקרדי, ז'ואו מריו, מירנדה, איון פרשיץ' ועוד לא הספיקו לנראזורי ליותר מפתיחת עונה מאכזבת במיוחד ופיטורי המאמן פרנק דה בור שהגיע בקול תרועה רמה מאייקס. הנראזורי יקוו לסיים את העונה הנוכחית במינימום נזק ועל ראשי המועדון לבנות תכנית על מנת לגבש זהות טקטית למועדון ולהחזירו למאבקי הצמרת.
עוד קבוצות שאפשר לראות בהן פוטנציאל איום על הכתר הן לאציו ונאפולי. הדרומיים ספגו מכה קשה בקיץ עקב עזיבתו של גונזאלו היגוואין ליובנטוס השנואה כל כך על ידי אוהדי הקבוצה. היגוואין הפך ביום אחד מגיבור לאויב הציבור, אך גם הנשיא השנוי במחלוקת של המועדון, אאורליו דה לורנטיס אינו פופולרי בקרב אוהדי הקבוצה עקב החלטה זו, בנוסף לניהול מסרס מבחינת יכולות המועדון להתקדם . לאוהדי הקבוצה נמאס לראות את היריבה השנואה חוגגת אליפות רודפת אליפות, אך על מנת לקפוץ מדרגה ולהצליח להפוך ליריב ראוי לאורך עונה שלמה יהיה צורך בשינוי אדמיניסטרטיבי ובהרחבת הסגל מה שיצריך את נשיא המועדון שמפיק סרטים למחייתו, לפתוח את הכיס (לא סביר). בשונה מנאפולי, נראה שלאציו שהולכת במסלול יותר דומה לזה של מילאן. הקבוצה רכשה את צ'ירו אימובילה בקיץ האחרון ומאז חלוץ נבחרת איטליה פורח, לצד לוקאס ביחליה, דושאן בסטה, קייטה וסימונה פרולו יש לקבוצה סגל מוכשר למדי ומאמן מצוין, חלוץ העבר של המועדון סימונה אינזאגי.
אף אחת מהקבוצות הללו לא נראית כרגע כיריבה שתוכל לרוץ מרתון של עונה שלמה מול יובה. מילאן ולאציו קבוצות צעירות מוכשרות מאוד ולשתיהן יש מאמנים שמצטיירים כדור הבא של מאמני איטליה. אך בשונה מהן ליובה יש "דרך", DNA שמתווה את צורת המשחק של הקבוצה והצוות המקצועי דבק בו. כל זאת יחד עם מדיניות רכש נדיבה על מנת ליצור סגל רחב ואיכותי. מילאן נראית מבחינה קבוצתית כבעלת פוטנציאל גבוה לשנים הקרובות. אך על הצוות המקצועי למצוא "דרך" לעצמם שתתאים לכישרון השחקנים ולסגנון המשחק שמונטלה מנחיל לחניכיו, וניכר שזה עוד לא שם. כרגע השלד הקבוצתי צעיר מאוד אך אל תתפלאו ונראה בשנים הקרובות את האימפריה שזכתה בשבעה גביעי אירופה, בחזרה בקדמת הבמה. גם לאציו ונאפולי בעלות פוטנציאל, אך נכונות ההנהלה במועדונים אלו לתת את ה"אקסטרה מייל" מוטלת בספק. לאציו ויתרה בקיץ על אנטוניו קנדרבה שעבר לאינטר וגם לוקאס בילייה כבר מועמד לנראזורי. בנאפולי יש אינספור שחקנים מוכשרים אך חלוץ אמתי אחד בלבד, ארקדיוש מיליק. מאז הפציעה של הפולני הבינלאומי, התקפת הדרומיים לוקה בחסר. ולא נראה שמאוריסיו סארי יכול למצוא לו תחליף מהסגל הקיים, זו דוגמה בולטת לכשל המערכתי של קבוצות הסריה א' לעומת יובנטוס שמרפדת את עצמה במספיק שחקנים גם לימים קשים ולצורך רוטציה כי הליגה כמובן אינה המפעל היחיד בו לוקחת חלק הקבוצה.
אצל אינטר העניין מורכב יותר. הקאדר מלא בשמות מפוצצים שכישרונם אינו מוטל בספק, אך הם אינם נראים כקבוצה. דרוש מאמן שיוכל לאחד את השחקנים תחתיו, ולהפוך אותם ליחידה אחת. לא נראה שסטפנו פיולי שהגיע לאחר פיטורי דה בור הוא התשובה. ג'יאן פיירו גספריני שעושה עבודה נהדרת באטאלנטה יכול להיות אופציה מעניינת כמאמן הבא של הקבוצה ששלטה בליגה ביד רמה עד חזרתה של יובה לסריה א'. רומא ככל הנראה תיפרד השנה מהקפטן והסמל הגדול ביותר שלה, פרנצ'סקו טוטי. מדובר בקבוצה מצוינת שרצה כבר תקופה עם בסיס זהה, אך גם אצלה הסגל אינו מספיק עמוק ויש לעבות אותו.
אין תרופת קסם לדומיננטיות של יובה, ועל הקבוצות המדוברות לחשוב מה עליהם לעשות על מנת לבנות מורשת משל עצמן והאם המועדונים הללו בכלל מסוגלים לעשות זאת. עד אז הקבוצות המדוברות ילחמו ביניהן על מקומות באירופה וניסיונות הצמדות לגברת הזקנה. אין ספק שקניית המילאנזיות על ידי תאגידים עשירים עלולה לשפר את התחרות כמו גם ניסיונותיהן של נאפולי והקבוצות מהבירה להישאר רלוונטיות . אך עליהן לפעול תחת חזון ברור מבחינה מקצועית ולא בשיטת "קנה וצפה להצלחה" . המשכיות ודרך בנוסף להשקעה כלכלית הן המתכון לשבירת ההגמוניה של הגברת הזקנה.
