HE SAID NO
קבוצת העדכונים בוואטסאפ תוצאות, הרכבים וכתבות — ישר לנייד, בלי רעש הצטרפו
הוא אמר לה לא!
ישנה הצעה אחת לה אף מאמן כדורגל על פני הקוסמוס לא יוכל לסרב, היא המשרה הנחשקת ביותר – אין אחד שיגיד לא אם ארץ הסמבה תפנה אלו בבקשה שיאמן את הסלסאו. מוריסי רמאליו הוא לא כל אחד – הוא שונה, יש בו משהו שהופך אותו מעוד מאמן על הקווים לאחד שמשאיר חותם בכל מקום עליו הוא דורך. בעידן בו נאמנות היא עוד מילה חסרת משמעות רמאליו נשאר נאמן לקבוצותיו – בכל פעם שנקרא למשימת הצלת הנבחרת הלאומית הוא פנה לראשי הקבוצות אותן אימן אך לרוע מזלו לא קיבל את השחרור לאימון הנבחרת, בעוד שמאמנים אחרים היו משאירים מכתב התפטרות ורצים לחתום על החוזה הנחשק, מוריסי נשאר נאמן לקבוצתו, ללא תלונות לתקשורת או הפצת שמועות על חוסר ההתחשבות בו וכך קנה לו רמאליו שפרש השנה מקריירת אימון את שמו. האיש והאגדה על הקווים בברזיל יכול היה לפרוש עם ביוגרפיה מכובדת הרבה יותר אך לפני המחשבה על עצמו היו לו ערכים – עקרונות עליהם שמר גם כש-200 מיליון ברזילאים נשאו אליו את עיניהם בתחינה שיהיה למושיע שלהם.
רמאליו נולד ב-30 בנובמבר 1955 בסאו פאולו והתחיל את קריירת הכדורגל שלו במועדון המקומי – סאו פאולו fc . הכישרון של הקשר הוביל אותו אל קבוצת הבוגרים שם כבש 26 שערים ב177 משחקים. הקשר הימני של הטריקולור זכה לאהבה רבה מצד האוהדים שזכו לכינוי "Muricizetes", כשהיה נכנס לחנייה של המורומבי עם מכונית אופנתית ותספורת עדכנית של הביטלס כשהוא מזכיר זמר רוק היה מתקבל בתרועות. כשחקן מוריסי זכה עם סאו פאולו באליפות המחוזית (גביע פאוליסטה) והברזילראו. לאחר מכן עבר למקסיקו (Puebla fc) שם גם עמד לראשונה על הקווים. בגיל 23 בלבד מוריסי עתיד היה לקבל זימון לנבחרת לקראת גביע עולם 1978 אך לרוע מזלו פציעה בברך מנעה ממנו לשחק במדי הסלסאו על אדמת ארגנטינה.
הסיגריות
מוריסי היה שחקן כמו כל אחד אחר – בן אדם, אחד שאהב סיגריות, לרוע מזלו מאמנו בסאו פאולו, פוי לא כל כך. באחד הימים שקבלו השחקנים זמן חופשי עישן מוריסי סיגריה בלובי כשמאמנו הופיע לפתע, מוריסי איגרף את הסיגריה בידו על מנת לא להיתפס על חם, פוי דיבר איתו מספר משפטים ולפני שפנה ללכת שאל את מוריסי אם הסיגריה לא שורפת לו את היד.
האופניים הראשונות שלי
מוריסי נולד לבית עני ולאביו לא היה כסף לקנות לו אופניים. את האופניים הראשונות שלו קיבל מאוהדי סאו פאולו, כך סיפר המאמן באחד הראיונות שלו: בכל יום ראשון שחקני הקבוצה היו מוזמנים למסיבה בעיר ובאחת הפעמים הכריז אחד האוהדים על מסורת חדשה – השחקן המצטיין יזכה בזוג אופניים מתנה מהאוהדים, את המשחק הבא סיים רמאליו כמצטיין, כך קיבל את האופניים הראשונות שלו, אחריהן זכה בעוד חמישה זוגות.
טלה סנטנה החזיר את מוריסי לסאו פאולו לעמדת עוזר המאמן בתחילת שנות ה90 ויחד סחפו את סאו פאולו לאחת התקופות המרהיבות שלה כשב-1994 הביאו למורומבי את גביע קונמבול (המקביל של הליגה האירופית בדרום אמריקה, כיום גביע סודאמריקנה החליף את הקונמבול). ב-1995 קיבל מוריסי את ההזדמנות הגדולה על הקווים כשטלה נאלץ לעזוב את תפקידו בשל בעיות בריאותיות ומכאן האיש על הקווים יישם את הידע שלמד מהמורה שלו, סנטנה כשהוא מכניס את שמו לדפי ההיסטוריה של הכדורגל הברזילאי. שנתיים לאחר הזכייה בקונמבול הוביל רמאליו את סאו פאולו לזכייה בטורניר הדרום אמריקאי השני בחשיבותו – גביע מאסטר קונמבול. לאחר ההצלחה בסאו פאולו טייל המאמן הצעיר ב10 קבוצות עד שחזר למקום שהאיר לו פנים ב2006 והוביל אותה לשלוש זכיות רצופות בברזילראו. רגע לפני חגיגות האליפות של 2007, שנה לאחר מותו של "המורה" שלו טלה סנטנה האוהדים במורומבי קראו בשמו של טלה ולאחר מכן בשמו של מוריסי "זה מרגש, זאת ההוכחה שמכירים בעבודה שלך, אבל אני יודע שמחר יהיו לי יעדים חדשים לעמוד בהם, האוהדים תובעניים, הם תמיד יהיו כך" ואכן חוסר ההצלחה של הקבוצה בגביע הליברטדורס (ליגת האלופות של דרום אמריקה) עונה אחר עונה כשרק בשנתו הראשונה של רמאליו הגיע הקבוצה עד לגמר אותו הפסידה ובשאר העונות הודחה הקבוצה כבר בשלבים המוקדמים ובשל כך הודח מתפקידו. לאחר מכן עבר לפאלמיירס אתה לא הצליח להביא את ההצלחה מסאו פאולו ולאחר 34 משחקים בלבד נפרד מהמועדון.
לאחר התקופה הקצרה והמאכזבת בפאלמיירס עברו, חתם רמאליו בפלומיננזה, מועדון שלא זכה באליפות 26 שנים כשרק עונה לפני הגעתו ניצל מירידת ליגה. מוריסי הגיע למועדון ע"מ להעביר את המועדון תהליך שיקום. 2010 הייתה שנה קשה עבור אוהדי הסלסאו אחרי הכישלון במונדיאל ומוריסי רמאליו היה הדמות האידאלית להוביל את הנבחרת הלאומית חזרה לימיה הגדולים וכך בשיחה בחנייה של המראקנה קבע מוריסי פגישה עם נציגי ההתאחדות הברזילאית כשהוא אינו מזהה את האיש שפנה אליו ורק כאשר הגיע למקום המיועד גילה כי ההצעה העומדת על הפרק היא אימון הנבחרת הלאומית, רמאליו שאמר לימים שהדבר שעמד מול עיניו זה הדוגמא שישמש עבור ילדיו – מועדון שנתן לו את כל התנאים ע"מ להצליח אחרי תקופה קשה בפאלמיירס – אותו הוא יעזוב?! וכך רמאליו התנה את ה"כן" שלו באישור ראשי פלומיננזה שכמובן ידעו איזה מאמן עומד על הקווים וסירבו לשחררו, התגובות שרמאליו קיבל היו מזלזלות – שכן בחר שהעדיף להישאר במועדון שלא זכה באליפות 26 שנה על פני אימון הנבחרת. בסוף אותה עונה רמאליו שבר את בצורת האליפויות של פלו עם אליפות היסטורית שהוכרעה במחזור האחרון. את פלו עזב המאמן אחרי הזכייה באליפות בשל התנאים המקצועיים הדלים שעמדו לרשותו בעוד שבתחילת העונה קיבל הבטחות מהבעלים על שיפור שלא הגיע.
התחנה הבאה הייתה סנטוס אותה רמאליו החזיר לימי הזוהר שלה כשהוא מביא לוילה בלמירו שישה תארים ביניהם גביע ליברטדורס, רקופה סודאמריקנה(סופר קאפ בין זוכת הליברטדורס לזוכת הסודאמריקנה) ועוד. בתקופתו בסנטוס המאמן היה למורה הרוחני של ניימאר וליטש את היהלום הברזילאי עד ליציאת המוהיקו לברצלונה. לאחר מכן שב לסאו פאולו אותה עזב ב2015 בשל הפרעות בקצב הלב. ב2016 חזר רמאליו לקווים לפרויקט בפלמנגו אך ליבו נתן את אותותיו והמאמן המוערך נאלץ לעזוב את הקווים כשהוא מודיע על סיום קריירת האימון שלו.
המאמן שהיה נאמן לקבוצות אותן אימן, העביר את הידע שלו לשחקנים ותמיד השאיר את הלב על הקווים הוכנע רק ע"י הלב שלו שכבר לא עמד בלחץ של עמדת המאמן. מוריסי, אחד האנשים האהובים ביותר בברזיל למרות שלא נענה לאימון הסלסאו, האיש שהיה לאומן על הקווים פרש כשהוא מותיר את אוהדי הכדורגל הברזילאים ללא אחת הדמויות הדומיננטיות בעשור האחרון.
