עד 120?

בצל האסון הכבד שנפל היום על עולם הספורט עם התרסקותו של המטוס שנשא את שחקני קבוצת שאפקואנסה הברזילאית ישנו מועדון אחר שמציין דווקא מועד משמח בתאריך הזה.

ברצלונה הספרדית חוגגת 117 שנה להיווסדה אבל הקשר שלה לספרד מקרי לחלוטין.

את המועדון הקימו מספר כדורגלנים מאנגליה, שוויץ וקטלוניה כאשר בראשם עמד הנס-מקס גאמפר-הסיג (שיותר מוכר לכולם בשם הקטלוני שאימץ, ז'ואן), בנקאי שוויצרי ששיחק כדורגל להנאתו. הוא התאהב במחוז קטלוניה, ויחד עם מספר חברים הקים את מועדון הכדורגל שעד עצם היום הזה נושא הדגל של הזהות הקטאלונית. "Mes Que Un Club" (מעבר למועדון) הוא המוטו האלמותי של הקבוצה הנפלאה הזו כדי להדגיש שכאן לא רק משחקים כדורגל, כאן נושאים את הדגל של מחוז שלם, מחוז לוחמני שרוצה להתנתק מהספרדים שלא סופרים אותו ולהיות עצמאי.

כמה שהמצב הפוליטי ששורר בין ספרד למחוז הסורר שלה הוא בעייתי אתם שואלים. אבכן עשרות תלונות על קיפוח ספורטיבי כנגד בארסה של אנשי המשרוקית בעידן פראנקו נשמעים עדיין עד היום! את המפורסם שביניהם כמובן ניתן לזכור ישר בלי להתאמץ, אותו קלאסיקו בו ריאל מדריד המטירה לא פחות מ11 שערים לרשת הקטאלונית אחרי שתוצאת המחצית הייתה 1:0 לבארסה. "הפחידו אותנו, רמזו לנו שכדאי לנו להפסיד את המשחק" אמרו לאחר מכן שחקני ברצלונה ופתחו עוד יותר את הסערה שמסביב ליחסי ברצלונה-מדריד ברמה הפוליטית.

למרות כל אותן האשמות, שנות החמישים היו נפלאות עבור בארסה ולמרות שריאל השרישה שליטה אירופאית מופלאה עם זכיות בלתי פוסקות בגביע אירופה לאלופות, בארסה נהנתה מהצלחה מקומית לא רעה ובכך הטענות לקיפוח החלו להיעלם. השם הכי חם באותה תקופה היה לסלו קובאלה ההונגרי שהוביל את בארסה אל רוב הישיגיה הנפלאים.

גם המשך ציר הזמן היה יחסית אדיב עם הקטאלונים כאשר שמות כמו דייגו ארמאנדו מראדונה ויוהאן קרוייף ליהטטו במדי הבלאוגראנה באמצע חצי היובל האחרון של המאה הקודמת ובשנות ה90 העליזות זכו אוהדי בארסה לראות את סטוייצ׳קוב, רומאריו, רונאלדו, המושבה ההולנדית בראשות פטריק קלייברט ועוד הרבה הרבה אחרים לובשים את מדי המועדון ומביאים תהילה לא מובטלת לנושאת הדגל הקטאלוני.

אחד מהם היה לואיש פיגו הפורטוגלי שבברצלונה עד היום לא סולחים לו על המעשה היחיד שלו כנגד המועדון. פיגו היה כוכב, סופרסטאר שהימם כל שחקן יריבה שניצב מולו לכן היה לראשי המועדון הקטאלוני ואוהדיהם קשה מאוד לראות אותו עוזב ומצב תיאורטי שכזה תמיד התלווה בדמעות וחששות של ״היום שאחרי פיגו״. אותן דמעות דמיוניות הפכו להתפרציות זעם אמיתיות בין לילה כאשר הכוכב הפורטוגלי הודיע שהוא עוזב דווקא ליריבה המרה ממדריד. קבלת הפנים ה״חמה״ לה היה זוכה פיגו עד סוף ימיו כשחקן ריאל חקוקה היטב בראשם של כל אוהדי הכדורגל כאשר בשיאה כללה ראש של חזיר שנשלח אליו מהיציע בזמן שניסה להרים כדור קרן.

אבל לא בעזיבת פיגו נחתמה ההיסטוריה של ברצלונה, המועדון המשיך להתקיים גם בלעדיו כאשר במושכות החל למשוך ריבאלדו ואחריו רונאלדיניו. צמד הברזילאים המוכשרים סחף אחריו את בארסה בשתי תקופות שונות. ריבאלדו הוליך אותה בתקופות קשות יותר בעידן פוסט-פיגו ובמו רגליו העלה אותה לליגת האלופות אחרי שלבד ניצח את ולנסיה (כולל מספרת בדקה ה-89) עם 3:2 קצבי.

רונאלדיניו היה הסנונית הראשונה של העידן החדש, העידן שבו המועדון מקבל צורת משחק שנשכחה בארכיוני דפדפות המאמנים שלה. הטוטאל-פוטבול של ריינוס מיכלס קיבל החייאה של שנות ה-2000 בדמות הטיקי-טאקה של פפ כאשר נער הפלא הארגנטינאי, לאו מסי, יחד עם המהנדסים מ״לה מאסיה״, צ׳אבי ואינייסטה, הוליכו את המועדון לאליפויות, גביעים וזכיות בליגת האלופות.

אבל לא הכל דבש בממלכת קטאלוניה שמנסה לסגור את הפערים במספר האליפויות ספרד ואירופה מול יריבתה מבירת ספרד. המועדון, שתמיד היה זכור בזכות הזהות הקטאלונית שלו, מתחיל לאט לאט לאבד אותה מרגע לרגע. זה התחיל עם הפעם הראשונה שהתנוסס על החולצה ספונסר בתשלום, משהו שעד לפני Qatar Airways התנערו ממנו (ולא Unicef לא נחשב כי להם בארסה תרמה כסף במקום לגבות) וזה ממשיך כעת עם דעיכתה של ״לה מאסיה״. רק לפני מספר שנים ברצלונה פתחה עם ההרכב הבא: ואלדז, מונטויה, פויול, פיקה, ג׳ורדי אלבה, בוסקטס, תיאגו, צ׳אבי, אינייסטה, מסי ופדרו באחד ממשחקי הליגה שלה. מה מיוחד בו אתם שואלים? אבכן חוץ מהעובדה שהיו בו 2-3 חיסורים מההרכב הכי חזק שהיא יכלה להתיב עקב פציעות והרחקות (אלבס, וייה, מאסצ׳ראנו) כל ההרכב היה מורכב משחקנים שגדלו במועדון. זה לא שעכשיו אין אותם, שכן, חמישה מהם עדיין במועדון ויש אחרים שהגיעו לסגל הקבוצה אבל ללא ספק האקדמייה של המועדון הקטאלוני ספגה מכה לא פשוטה וחוסר הרצון של המאמנים האחרונים להשתמש בשלקני מחלקת הנוער מאוד תמוה.

שחקנים דוגמת בארטרה, גרימאלדו, סאמפר, דאולופאו ואדאמה טראורה ראו את הדרך החוצה בשביל שכירי החרב לוקה דין, אנדרה גומש, פאקו אלקאסר, ארדה טוראן וז׳רמי מתייה. אז כן, אולי דין וארדה טובים יותר מאלו ששוחררו, ואלקאסר, כשיחזור לו הביטחון הוא הגולר שצריך אבל צריך גם לתת לשחקנים שגדלו אצלך את האפשרות להוכיח את עצמם במקום לזרוק אותם תמורת סכום מגוכך החוצה (גרימאלדו נכון לעכשיו עם המדד הטוב ביותר במדי בנפיקה ליסבון, נמכר תמורת 1.5 מ׳ יורו-פחות מטל בן חיים כשהגיע למכבי ת״א!). ירידתה של בארסה ב׳ לליגה השלישית גם לא ממש עזרה לדרבן אף אחד להעלות שלקנים משם לקבותה הראשונה.

אז אמנם בארסה חוגגת 117 היום אבל בהחלט יכול להיות שבקצב הזה זה יהיה ״עד 120״ עצוב….שכן הרוח שאיפיינה את המועדון הקטאלוני תיכבה סופית ונהיה חשופים רק לאסופת שלקני כדורגל מאוד מוכשרים. עד אז, ד״ש מהספונסר היפני החדש כי צריך לממן משכורת של עוד שכיר-חרב