"בעיני, צריך לשחק כדורגל כמה שיותר פשוט. ברגע שאתה מתחיל להתחכם ולנסות דברים שאתה לא באמת מסוגל לבצע, אתה תיכשל. אף פעם לא ניסיתי להתחכם, לעשות דריבל מצועצע ולנסות לעבור שחקנים. זה בזבוז זמן". פול סקולס, 2013. אחד השחקנים הגדולים של שנות ה-90 וה-2000 היה אדם פשוט וצנוע. כילד, הוא לא היה יוצא הרבה, והעדיף להסתגר בחדרו החשוך. ככוכב, הוא לא אהב פרסום. סקולסי פשוט אהב לשחק כדורגל, וזה, בין היתר, מה שהפך אותו לקילר הגאון והשקט של לב התקפת השדים האדומים.
סקולס נולד ב-16 בנובמבר 1974 בעיר האנגלית סלפורד (עיר בגודל של באר שבע), ובגיל 18 חודשים עברה משפחתו לפרבר של מנצ'סטר, העיירה לנגלי הנמצאת בצפון מזרח אנגליה. הוא תיאר את המקום כמפחיד או מאיים, אבל סביר להניח שלא ממש כך הייתה עיירת נעוריו. את הגן הג'ינג'י המפורסם ירש מצד אימו, ששורשיה איריים. בין משחקי הקריקט השכונתיים, התגלה אצלו כישרון ברגליים, שלא חמק מעיני מגלי הכישרונות של מנצ'סטר. כבר בגיל 14 הגשים סקולס את חלומם של ילדים רבים במנצ'סטר רבתי וחתם במדי השדים האדומים, תוך שהתמודד כשחקן עם אסמה שליוותה אותו מנעוריו.
באותה העת, אמצע שנות ה-80, יונייטד הייתה מועדון חסר הצלחה, שמצא את פרגוסון ושלף אותו מאברדין הסקוטית. המועדון דשדש במקומות 6, 11 ו-13 בשנים הראשונות של עידן פרגוסון, והמאמן הסקוטי החליט להשקיע את כל כוחותיו באיתור כישרונות עם מבט אל העתיד. סקולס היה חלק מ"מחזור 92", מחזור הנשען על אגדת 'תינוקות באזבי' וההילה של הזכייה ההיסטורית בגביע אירופה 1968, וכלל את הכישרונות הצעירים שיהפכו למנצ'סטר יונייטד הגדולה של פרגוסון בשנים הבאות. סקולס לא זכה בגביע האנגלי לנוער ב-1992 יחד עם ניקי באט, גארי נוויל, בקהאם וגיגס. הוא היה שקט באופיו, ולקח לו זמן להתפתח ככדורגלן.
גיגס היה הראשון לפרוץ להרכב הבוגרת ב-1992. אחריו היו אלה האחים נוויל, ניקי באט ודיויד בהקהם ב-93, וב-21 בספטמבר 1994 היה זה השד הג'ינג'י עם החולצה מספר 24 שכבש צמד בכורה במשחק הבכורה שלו בגביע. האגדה יוצאת לדרך. עד מהרה, הפך סקןלס לשחקן מחליף חשוב, ובעונת 1995/96 גם קיבל את אפודת ההרכב. סקולס כבש 14 שערים באותה עונה, וזכה עם יונייטד בדאבל.
פרגוסון ידע ששחקנים צעירים, עד כמה שלא יהיו מוכשרים, לא יכולים להביא תארים בכוחות עצמם. שחקני כיתת 92 נכנסו למועדון משווע להצלחה שעלה ב-1975 חזרה לליגה הראשונה, אבל נשענו על המסורת האדירה של שנות החמישים והשישים. כשנכנסו לאולד טראפורד ראו שם את מאט באזבי יושב ומעשן, וזה נתן להם השראה. פרגוסון בנה את הקבוצה על תשתית צעירי 92, אך הם נעזרו בכמה אגדות כדורגל שהובילו את הקבוצה וזכו ליראת כבוד. בשערה של יונייטד הכבירה של שנות ה-90 היה זה פיטר שמייכל, אלוף אירופה ב-1992 עם דנמרק הקטנה. באמצע שנות ה-90 היה זה אריק קאנטונה עם הצווארון והכישרון, שבקהאם יירש ממנו את החולצה מספר 7 בשנים הבאות. בהמשך שרינגהאם, יורק וקול היו האקס פקטור של השדים האדומים.
הישארו מעודכנים
סקולס המשיך את ההתקדמות שלו לצד השחקנים הצעירים והמבוגרים והיה משמעותי מאוד בהצלחות המועדון. בעונת 1996-97 החל לשחק עם הספרה 18 שתלווה אותו עד לסיום הקריירה. הוא כבש פחות, אך זכה שוב באליפות עם יונייטד. עקב פציעה של רוי קין, הוא הוסט לעמדה אחורית יותר, בעונה מאכזבת בה יונייטד סיימה במקום השני אחרי יריבתה הגדולה ארסנל. רבע גמר ליגת אלופות היווה אכזבה באירופה, וגם בגביעים לא הייתה הצלחה. לאחר עונה בה 10 שערים מסקולס לא סייעו ליונייטד לזכות בתואר, הגיעה הקבוצה סוף סוף לבשלות מלאה. 1998-99 הייתה עונת הטרבל המפורסמת, שהייתה התגשמות ההשקעה והחזון של פרגוסון מאז מונה בנובמבר 1986 לראש המערכת.
סקולס כבש 11 שערים ב-51 הופעות בכל המסגרות, אחד מהם בגמר הגביע. הוא כבש שער חוץ יקר ברבע גמר האלופות מול אינטר, אבל היה לדמות טראגית במפעל, כשבחצי הגמר נכנס כמחליף וספג כרטיס צהוב שמנע ממנו להשתתף בגמר. הוא ראה מהיציע את חבריו לדאבל האנגלי כובשים את שני השערים הדרמטיים מול באיירן בתוספת הזמן באחד הגמרים הגדולים אי פעם, ויונייטד הפכה לקבוצה הרביעית בהיסטוריה שזוכה בטרבל אחרי סלטיק, אייאקס ובאיירן, והיחידה באנגליה. סקולס היה חלק מקבוצת יונייטד המצליחה בכל הזמנים בכל מובן אפשרי, גם בתארים אך גם בשיאי מועדון חשובים. שניים מהם היו שיא של 45 משחקים ללא הפסד בין 1998 ל-1999 ו-36 משחקים ברצף שיונייטד כובשת בין 2007 ל-2008. בנוסף, ב-2 הזכיות שלו בליגת האלופות, היה חלק מקבוצה בלתי מנוצחת.
הוא המשיך להצטיין גם בשנים 2000-2003, והיה שחקן של מאמן. הוא שיחק איפה שפרגוסון אמר לו. לעתים קשר התקפי, לעתים הגנתי ופעמים מסוימות גם מאחורי החלוץ. הכישרון שלו בשתי רגליים, בעיקר ביכולת מסירה אדירה למרחק רב ובעיטה ממרחק היו כלי נשק משמעותיים, וסייעו ליונייטד לסיים עם דאבל מקומי מלכותי בעונת 2002-03, העונה הכי פוריה של סקולס עם 20 שערים. מנצ'סטר יונייטד עברה מספר שינויים, אבל סקולס נשאר בכולם והתאים עצמו לשיטת המשחק. כל שחקן הרגיש נוח איתו, וכך גם חואן ורון וכריסטיאנו רונאלדו. רוד ואן ניסטלרוי גם כן נהנה מבישולים של סקולס, ויונייטד שנכשלה בזכייה באליפות בין 2004 ל2006 חזרה לזכות בה ב-2007.
האופי המיוחד של סקולס הוא שסייע לו להסתדר עם כל סופרסטאר איתו שיחק. אותו אופי עם הרגליים על הקרקע השאיר אותו ביונייטד בכל הקריירה. הרבה שחקנים באו והלכו, אבל במשך 18 שנים היה סקולס המנהיג השקט של פרגוסון במרכז המגרש. זכייה שנייה בליגת האלופות ב-2007-08 לא העניקה לסקולס את כדור הזהב. עם זאת, כריסטיאנו רונאלדו הצעיר זכה בו לראשונה, ויונייטד המשיכה לייצר תארים. פרגוסון הבטיח בכל פעם לפרוש, אך ייעשה זאת רק אחרי המשחק ה-1500 שלו. מתוכם, סקולס נושא כחצי מהם על שמו.
אחרי עונת 2010-11 החליט סקולס לפרוש. באוגוסט נעשה משחק פרדה עבור הסמל הג'ינג'י, וסקולס החליט להיפרד עם שער נוסף ממרחק. אך כשיונייטד לא הצליחה לזכות בתואר בעונה הבאה, סקולס נקרא לדגל וחזר לשחק עונה נוספת. הוא פרש סופית ב-2012-13, יחד עם המאמן האהוב שתחתיו שיחק כל הקריירה. בנבחרת אנגליה שיחק סקולס בין 1997 ל-2004, אך ללא הישג מיוחד. אבל באולד טראפורד הוא האגדה ששיחקה בה כל הקריירה. הנאמנות שלו אינה ניתנת למדידה, והוא שחקן נדיר שחוזר מפרישה כדי לעזור למועדון.
סקולס הוא הכובש העשירי בתולדות היונייטד, וה-3 במספר ההופעות. ב-718 כאלה הוא כבש 155 שערים. אבל בעידן בו הכל נמדד בסטטיסטיקה, סקולס היה הרבה יותר מסך חלקיו. מדדים כמו חילוץ כדורים, אחוז מסירות מוצלחות או מספר בישולים ושערים לעולם לא יספרו את מידת ההשפעה האמתית של שחקן על הקבוצה בה הוא משחק. זידאן וסקולס, ובהמשך צ'אבי מברצלונה הם העדות לכך. עם זאת, 25 תארים עם מנצ'סטר יונייטד כן מעידים על גדולתו האמתית של פול סקולס. כמו גם ציטוטים משחקנים ומאמנים, ביניהם זידאן, צ'אבי, תיירי הנרי ורבים אחרים שאמרו שהוא אחד הגדולים ששיחקו את המשחק.
סקולס היה שחקן נדיר, גם ביכולות, גם בנאמנות למועדון אחד וגם בווינריות. הוא מזן השחקנים שהולך ונכחד, ודווקא רשימת הצהובים והאדומים הארוכה שלו מעידה יותר מכל על הלחימה הבלתי מתפשרת שלו עבור המועדון. הוא שילוב מיוחד של זידאן אנגלי עם נגיעות של גאטוזו. פול סקולס המאסטרו של אחת הקבוצות הגדולות בכל הזמנים.
תאריו בקריירה בת 18 שנים בשדים האדומים:
- 11 אליפויות פרמייר ליג
- 3 גביעי אנגליה, 2 גביעי ליגה
- גביע ביניבשתי, גביע העולם לקבוצות
- 5 מגיני הקהילה
- 2 אליפויות אירופה
לסקולס אישה ו-3 ילדים, בת ושני בנים. יש לו הכל בחיים. כיום הוא פרשן כדורגל והיה גם מאמן נוער לתקופה קצרה. אין ספק שעוד יחזור ליונייטד. בינתיים הוא חי חיי משפחה שקטים בכפר גראסקרופט שבנפת מנצ'סטר.
