לפעמים הכל יכול לצאת לך הפוך אבל אתה תמיד תמצא את הדרך להתגבר על המכשולים שמוצבים לפניך, אבל כאשר הצרות נערמות עוד ועוד ואין מענה גם הנפש שלך מתחילה להישבר. כשביש המזל פוגע ברמה האישית אז הכל מתהפך וחסר הביטחון, מלווה בעצב, משחק תפקיד חשוב מאוד באופי. לצערו של רוברט אנקה, זה מה שהכניע אותו.
אנקה נולד לפני 39 שנה בעיר יינה וכמו כל נער מתבגר שמתחיל לשחק כדורגל, החליט ש-"הכי כיף להכניס גולים" והלך על עמדת החלוץ. זה לא שהוא לא הצטיין בה בקבוצת הנערים של קרל-צייס יינה אך נסיבות כאלה ואחרות גרמו למאמן שלו להסב אותו למשחק אחד לעמדת השוער, והשאר-היסטוריה. אנקה הצטיין בין הקורות, התאהב בתפקיד בגלל חשיבותו ובמשחק נבחרת הנערים ג' (עד גיל 15) מול המקבילה האנגלית כיכב ברמה שבו זכה לפרגון מכל כלי התקשורת שסיקרו את המתרחש.
אנקה קודם בגיל 17 לקבוצה הראשונה של יינה ולאחר שהשוער הראשון נכנס לכושר רע, הוא פתח בשלושה משחקים רצופים והציג יכולת נפלאה עד שהמאמן החליט לתת לשוער הבכיר שלו את מקומו בחזרה ושבר לנער הצעיר את הלב יחד עם הביטחון.
אנקה אבל לא חיכה יותר מדי וכשהגיעה הצעה מבורוסיה מנשנגלאדבך הוא קפץ על המציאה. באותו הזמן שוערה של גלאדבך היה אווה קאמפס, אגדת גלאדבך ששיחק מעל 400 משחקים עבור המועדון. אנקה הצעיר למד מקאמפס המון ושיחק בקביעות בקבוצת המילואים של המועדון כדי לשמור על כושר תוך כדי שהוא יושב קבוע על הספסל של הקבוצה הראשונה ומחכה לצ'אנס שלו. הצ'אנס הזה הגיע בנסיבות טראגיות מעט שכן קאמפס קרע את גיד האכילס ואנקה הצעיר הוזעק למלא את המקום בין הקורות. השוער כיכב ב-3:0 על שאלקה ששם את גלאדבך בראש הטבלה אך הדעיכה של הירוקים החלה ואחרי שאנקה חטף 15 שערים בשבוע אחד (רובם לא באשמתו) הוא חזק מהר מאוד לספסל וגלאדבך ירדה ליגה. אנקה החל לסבול מחוסר ביטחון והחליט שהכי טוב עבורו להתאוורר במדינה אחרת. כך הוא מצא את עצמו בפורטוגל אצל בנפיקה ליסבון.
לענקית הפורטוגלית הגיע אנקה בידיעה שיש כבר שלושה שוערים בסגל. הוא היה נחוש להוכיח את מקומו ולמרות שבהתחלה זה לא הלך, בעיקר בגלל התקפי החרדה שמהם השוער סבל, בסופו של דבר טיפס הגרמני אל עמדת השוער הראשון לאחר שכבר שקל להפר את החוזה התלת-שנתי שלו ולשלם בעצמו את קנס היציאה. מאמן הקבוצה, הגרמני יופ היינקס, מינה את אנקה לקפטן לאחר שראה שהשוער מגבש את יתר חבריו לקבוצה ועוזר להם להתגבר על קשיים דוגמת איחורים בשכר וחוסר הצלחה בכל המסגרות (בנפיקה סיימה עונה איומה ללא תואר ומקום שישי בלבד). אנקה עצמו הבין שהמצב הכלכלי השברירי במועדון עתיד להימשך ואחרי שלא צלחו שיחות על הארכת החוזה הוא "היגר" לספרד, לברצלונה שחיפשה פתרון לעובדה שרישאר דוטרואל עזב.
הישארו מעודכנים
החל מהרגע בו אנקה עבר לבארסה הוא החל לספוג את המהלומות המנטליות הרציניות שלו. ראשית, הוא בהתחלה שימש כשוער מחליף עבור רוברטו בונאנו הארגנטינאי שבעצמו כיכב במצעדי הטעויות מדי שבוע בטלוויזיה הספרדית ועד שכבר קיבל את הצ'אנס שלו בין הקורות במשחק הגביע מול נובלדה הקטנה הוא ספג שער מגוחך שגרם להדחתה הסנסציונית של בארסה ולבלם פרנק דה בור לבקר אותו בפומבי. הספסול חזר אחרי שבקבוצה החליטו לתת לשוער קבוצת המילואים, ויקטור ואלדס, צ'אנס להוכיח את עצמו ואנקה שוב החל לשקוע בהרהורים על הקריירה. ב-2003 כאשר ברצלונה הביא אליה את רושטו מפנרבחצ'ה נשלח אנקה בהשאלה לכיוון הנגדי אבל אם חשבתם שהמעבר לטורקיה יטיב עם השוער הגרמני טעיתם. במשחק הראשון של העונה הוא פתח בין הקורות וספג 3 שערים בתבוסה לאיסטנבולספור כולל אחד יפה במיוחד מרגלי פיני בלילי שרק חתם במועדון. אוהדי פנר לא קיבלו יפה את העניין ולקראת דקות הסיום הפגיזו את שערו עם חזיזים ובקבוקי מים. מיד בסיום המשחק נכנס אנקה למשרדו של נשיא המועדון וביקש שחרור מיידי, הוא הרגיש שהתקפי החרדה חוזרים אליו ושקע בפעם הראשונה בחייו באופן רשמי בדיכאון.
4 חודשים היה אנקה מחוץ למגרשים לאחר שהרהר על המשך דרכו. מצד אחד הוא עדיין היה שייך לסגל של מעצמת כדורגל ספרדית אבל מצד שני ואלדס ביסס את עצמו כשוער ראשון ורושטו תכנן להישאר שם ולהיאבק עם הספרדי הצעיר על העמדה. בתור ניסיון אחרון להציל את הקריירה ואחרי טיפולים רבים אצל הפסיכיאטר ביקש אנקה לעבור בהשאלה לליגה השנייה בספרד. טנריפה הייתה זו שקיבלה אותו בזרועות פתוחות ואנקה זרח. 9 הופעות בלבד היו לו במדי הקבוצה אבל כל אחת מהם הייתה משכנעת, טובה ונראה היה שהחיוך חוזר לשפתיו של הגרמני השברירי. בסיום העונה הוא החל להעיז והבין שמיועד לקבוצה טובה יותר מטנריפה. כך הוא מצא את עצמו חוזר לגרמניה, להאנובר 96 בעיקר בגלל שאשתו הייתה אמורה ללדת ממש בקרוב. לזוג אנקה נולדה בת, לארה, אך היא נולדה עם סיבוכים בלב ומיום היוולדה טופלה בתרופות קשות שגרמו לכך שהיא תאבד את שמיעתה.
אם לחזור לקריירה המקצועית של אנקה אז האנובר ללא ספק הייתה המקום שהוא הכי מזוהה איתו. הוא כיכב במדי הקבוצה הקטנה והנפלאה שעשתה ריצה לא רעה בבונדסליגה. הוא אף נבחר על ידי שחקני הליגה לשוער הטוב ביותר בליגה והחל לקבל זימונים לנבחרת גרמניה. הופעותיו החלו להזרים הצעות מקבוצות גדולות יותר אבל אנקה שם סוף לכל השמועות בכך שחורף 2006 חתם על חוזה חדש עד קיץ 2010 חודשים ספורים בלבד אחרי שסיבוך בניתוח שעברה לארה הקטנה כדי לנסות לשפר את שמיעתה גרם למותה בגיל שנתיים בלבד.
על המגרש היה נראה שאנקה, למרות האובדן הגדול, ממשיך כרגיל. הוא המשיך בכושר טוב מבחינה מקצועית וחברתית הוא היה מגבש את חדר ההלבשה מה שגרם לו להיבחר על ידי חבריו לקפטן הקבוצה ב-2008. אחרי שכבר זכה לטעום משחק במדים הלאומיים של גרמניה ב-2007, הוא פתח בכל המשחקים במסגרת מוקדמות מונדיאל 2010 והיה ברור שאם לא יהיה שינוי דרסטי כלשהו אז בדרום אפריקה הוא יהיה זה שיפתח בין הקורות של המאנשאפט.
לקראת המשחקים האחרונים במסגרת המוקדמות, כלומר ספטמבר ואוקטובר 2009, אנקה לא זומן לסגל בטענה למחלת מעיים ממנה סבל באותו הזמן, נתון שהיה רק חלקית נכון. אמנם השוער באמת חלה אך היה כשיר מבחינת הזמנים למשחקי הנבחרת. הסיבה שהוא הושאר בחוץ הייתה הרבה יותר רצינית שכן הוא שוב שקע בדיכאון והפעם זה היה רציני יותר. מותה הטראגי של ביתו לא עזב אותו לרגע וגם העובדה שהזוג אימץ ילדה אחרת, ליילה, לא ממש השכיחה לשוער את הטרגדיה שהמשפחה עברה ב-2006. אנקה חזר למגרשים באוקטובר אבל לא זומן לסגל הנבחרת לקראת המשחק מול צ'ילה ב14.11.09.
ב-8.11 אנקה שיחק בתיקו 2:2 של האנובר מול המבורג ולאחר מכן שב לביתו. יומיים לאחר מכן התגלתה התמונה המזעזעת של הדיכאון שלו. אנקה יצא מהחווה המשפחתית בכפר אמפדה בה התגורר והלך לכיוון תוואי הרכבת הסמוך ליער. מה בדיוק אירע באותם רגעים ומה עבר בראש לשוער הדיכאוני לא ניתן לדעת מה שכן שאת הזינוק האחרון בחייו הוא עשה אל עבר מסילות הרכבת המתקרבת במהירות של מעל 200 קמ"ש ובכך חתם ויתור על המשך חייו.
מותו של אנקה הכה קשות בעולם הספורט בגרמניה ואף בעולם כולו. שחקני האנובר ההמומים לא הצליחו להפנים את אובדן הקפטן האהוב ותוך שעות ספורות ממסירת ההודעה הרשמית על מותו, אצטדיון הקבוצה היה מלא עד אפס מקום באוהדים שהמטירו זרי פרחים לזכרו. מנהל נבחרת גרמניה ההמום, אליבר בירהוף, ביקש לבטל את משחק הידידות המתוכנן מול צ'ילה.
קבוצותיו השונות של אנקה בקריירה הנציחו את זכרו בדרכים שונות.
ברצלונה, בה שיחק משחק בודד בלבד, ערכה דקת דומייה לזכרו ושחקניה עלו עם סרטים שחורים. בנפיקה ליסבון פעלה באותה צורה והאנובר ביקשה (וקיבלה) את אישור ההתאחדות הגרמנית לשחק עד סוף העונה עם הספרה "1" על החולצות מוקפת בעיגול במקום שמו של הספונסר שלהם ועיריית האנובר קראה לרחוב שסמוך לאצטדיון על שם רוברט אנקה.
ברור היה שאם לא אותה החלטה גורלית לשים קץ לחייו, אנקה היה אמור להיות האיש בין הקורות במונדיאל ולכו תדעו לאן הקריירה שלו הייתה ממשיכה אבל לפעמים הגורל וכוח הרצון של בנאדם מחליטים למשוך בחוטים ולנו לא נותר אלא להצטער שכך הסתיימה לה קריירה שיכלה להיות סיפור סינדרלה מושלם.
