לא כל שומאכר הוא מורה לנהיגה

עולם הכדורגל משופע בכדורגלנים נפלאים, שעושים על המגרש דברים אדירים, ולכל דור או תקופה יש את השחקנים שלה, שמושכים את מרבית תשומת הלב, ודי אם נזכיר בהקשר זה את רונאלדו ומסי כיום, רונאלדיניו, ראול, זידאן, פויול, מאלדיני, שבצ'נקו ועוד רבים אחרים בעבר כל אחד בתקופה שלו. רבים מהשחקנים הללו, פורשים מהמשחק אפופי תהילה, חלקם פחות ורבים מהם הופכים אחר כך להיות מאמנים. ישנם כאלה שהיו כדורגלנים נפלאים אך הפכו למאמנים כושלים, וישנם כאלה שהיו שחקנים כושלים, הבטחות שלא מומשו, או שקריירת המשחק שלהם נגדעה אחרי זמן קצר בגלל פציעה קשה, או בגלל סיבות כאלה ואחרות, וגם כאלה ששיחקו בקבוצות אלמוניות בליגות נמוכות, אך הפכו במרוצת השנים למאמנים מצליחים ביותר, שמובילים את קבוצותיהם ללא מעט הצלחות ותארים.

בכתבה הזאת ניסיתי להתחקות אחרי שניים כאלה, משני הסוגים: הראשון היה  שחקן בקבוצות קטנות ולא מוכרות שקריירת המשחק שלו לא הייתה "מזהירה" במיוחד, והוא הפך במרוצת השנים לאחד המאמנים הגדולים בהסטוריה, ויש שיגידו הגדול מכולם, ואני כמובן מדבר על ז'וזה מוריניו.

  לעומתו יש את אחד  שהיה שחקן  נהדר אחד הגדולים בהסטוריה, ובעיני רבים הגדול ביותר, שחקן שהוביל קבוצות לאליפות, ואת נבחרתו לזכייה בגביע העולם וזכה במדינתו למעמד של כמעט קדוש. אך קריירת האימון שלו הייתה כישלון צורב, גם כאן אתמקד באחד במיוחד: דייגו מארדונה.

ז'וזה מוריניו: המאמן הפורטוגלי עטור התארים, שבעיני רבים וגם בעיני שלי, נחשב למאמן הכדורגל הטוב בהסטוריה עד כה, החל את דרכו כשחקן בקבוצות קטנות ואלמוניות בפורטוגל, כמו: ריו אווה, בלננאנש, ססימברה וקומרסיו אינדוסטריה בכולן יחד ערך 94 הופעות וכבש 13 שערים.  לעומת זאת התבלט מאד מחוץ למגרש כבר כנער כשערך עבור אביו – שוער העבר הפורטוגלי פליקס מוריניו רשימות על שחקנים. מוריניו פרש ממשחק פעיל בשנת 1987 בהיותו בן 24 בלבד, גיל שבו רק מתחילים רוב הכדורגלנים את הפרק המשמעותי בקריירות המשחק שלהם.  ב 1992 חזר לכדורגל לאחר הפסקה בת 5 שנים ומונה למתורגמן של בובי רובסון בספורטינג ליסבון, לאחר מכן כשעבר המאמן האנגלי לפורטו, עבר מוריניו איתו יחד, ורובסון לאט לאט החל להאציל יותר ויותר סמכויות על מוריניו עד שהפך אותו באופן רשמי לעוזרו. בהמשך שימש כעוזר מאמן בעוד מספר מועדונים ובינהם היה עוזרו של לואי ון חאל בברצלונה בין השנים 1997- 2000. בשנת  2000 הפך לראשונה למאמן ראשי כשהחליף בבנפיקה את יופ היינקס שפוטר, לאחר עונה בבנפיקה, משם פוטר לאחר 9 מחזורים ואחרי ניצחון גדול בדרבי 3-0 על ספורטינג כי ביקש שידרוג בשכרו.  ב – 2001/2  אימן לזמן קצר את קבוצת לירייה הקטנה בליגת העל הפורטוגלית והגיע איתה למקום 5 לפני שעזב לפורטו באמצע אותה עונה. פורטו סיימה את אותה עונה שלישית 4 חודשים בלבד לאחר שמוריניו מונה. בעונה הבאה שהייתה עונתו המלאה הראשונה בקריירה בתור מאמן ראשי כבר לקח אליפות עם פורטו כשהוא מסיים את העונה עם 25 ניצחונות 7 תוצאות תיקו ו2 הפסדים בלבד ובפער 11 נקודות מבנפיקה, בהמשך זכה עם פורטו גם בגביע הפורטוגלי ובגביע אופ"א. בעונה שלאחר מכן זכה עם פורטו באליפות נוספת ובגביע אירופה לאלופות, כשבדרך לגמר הוא מפסיד רק פעם אחת לריאל מדריד, בגמר ניצחה פורטו את מונקו 3-0. מאז הפך מוריניו למאמן מבוקש בכל היבשת, הוא אימן את צ'לסי, אינטר מילאנו, ריאל מדריד, שוב צ'לסי וכיום הוא מאמן את מנצ'סטר יונייטד, בכל הקבוצות האלה יש לו רזומה עשיר בהצלחות ותארים: בצ'לסי זכה בשתי אליפויות אנגליה בשלוש עונות במועדון כשהראשונה בינהן הייתה גם הראשונה של הבלוז לאחר 50 שנה. ב 2007 פוטר מצ'לסי בעקבות יחסים רעועים עם הבעלים רומן אברמוביץ, וב 2008 חתם באינטר מילאנו האיטלקית, הוא אימן שם שתי עונות וזכה בשתי אליפויות איטליה ובגביע האיטלקי, כמו כן זכה בליגת האלופות כשבגמר הוא מנצח את באיירן מינכן 2-0 לא לפני שהוא מעיף בדרך את ברצלונה האדירה של פפ גווארדיולה. בכך הפך מוריניו למאמן השלישי בהסטוריה שמשיג את גביע האלופות עם שתי קבוצות שונות. הטראבל שלקח עם אינטר היה גם הראשון בהסטוריה של המועדון האיטלקי.

ב-  2010 בעקבות הצלחתו באינטר ובמיוחד משום שהיה המאמן הראשון שהצליח לפצח ולשבש את שיטת הטיקיטאקה של ברצלונה מונה למאמן ריאל מדריד, יריבתה המרה. בריאל אימן שלוש שנים וזכה איתה באליפות אחת וגביע המלך, והגיע איתה פעמים ברציפות לחצי גמר הצ'מפיונס, אך שבר מנחוס ארוך בן 6 שנים שבהן ריאל בכלל לא עברה את שלב שמינית הגמר. במהלך השנתיים האלה הצליח מוריניו לבנות קבוצה מעןלה, מאומנת היטב ומפחידה, והחזיר למועדון הלבן ממדריד את כח ההרתעה שאבד לו קצת בשנים שלפני כן.  העונה השלישית בריאל הייתה כשלון, ריאל לא זכתה באף תואר מקומי וגם בליגת האלופות הודחה שוב חצי הגמר הפעם ע"י בורוסיה דורטמונד הגרמנית, ומוריניו פוטר וחזר לקדנציה נוספת בצ'לסי. הקדנציה השניה בצ'לסי הסתיימה מוקדם מצפוי, שכן הקבוצה לא עמדה בציפיות ממנה, השתרכה בחלק התחתון של הטבלה ומוריניו פוטר בתום סיבוב אחד. מוריניו מאמן כרגע את מנצ'סטר יונייטד שפתחה את העונה בצורה פושרת עם 13 נקודות מתוך 21 אפשריות, אך זאת רק תחילת העונה, והקבוצות של מוריניו ידועות ככאלה שנכנסות לקצב מאוחר יותר, ולכן בהחלט יתכן שבתום העונה יוסיף מוריניו למאזנו תואר נוסף.

 

בקטגוריה של מוריניו , מאמנים גדולים שהיו כדורגלנים כושלים או הבטחות לא ממומשות ניתן למצוא גם את פפ גווארדיולה, דייגו סימאונה, יורגן קלופ ולא חסרות דוגמאות נוספות.

 

דייגו מראדונה : דייגו ארמנדו מראדונה החל את קריירת המשחק המקצוענית שלו בגיל 16 בקבוצת ארחנטינוס ג'וניורס הוא שיחק שם חמש שנים ערך 166 הופעות וכבש 116 שערי ליגה. בעונת 81/2  שיחק בבוקה ג'וניורס מועדון הפאר הארגנטיני מהעיר בואנוס איירס, בו הופיעה ב 40 משחקים וכבש 28 שערים, ועזר לבוקה לזכות באליפות, כשבדרך היא נמצחת את היריבה המושבעת ריבר פלייט 3-0 כשמראדונה כובש את אחד השערים לזכות בוקה.

לאחר מונדיאל 82 בו השתתף מראדונה לראשונה במדי נבחרת ארגנטינה, הוא עבר לברצלונה איתה זכה בגביע המלך הספרדי ובסופרקופה, כבר בעונתו הראשונה במועדון הקטלוני. בעונה הבאה כבש מארודנה שער נהדר בקלאסיקו הגדול נגד ריאל מדריד, והפך לשחקן הראשון שזוכה לתשואות ושבחים מאוהדי הקבוצה היריבה, על מבצע שעשה מולם. ב- 1984 חתם מארדונה בקבוצת נאפולי האיטלקית, מועדון בינוני מועט בתארים, אך דווקא שם חווה את התקופה המוצלחת ביותר בקריירת המועדונים שלו.

ב 7 עונותיו בנאפולי הוא השיג כמעט כל תואר אפשרי : שתי אליפויות איטליה, גביע אופ"א ,הגביע האיטלקי והסופרקאפ האיטלקי, בכולן היה למראדונה את  החלק  המשמעותי ביותר- בתקופתו בנאפולי הוא גם הציג את הכדורגל היפה ביותר בחייו, ואף הוביל את נבחרת ארגנטינה לזכייה בגביע העולם השני בתולדותיה, באותו מונדיאל בדרך לגמר הוא מדיח במו רגליו את נבחרת אנגליה עם שני שערים שהפכו למדוברים ביותר מאז : שער יד האלוהים ושער הסלאלום  המפורסם שלו שגם נבחר לשער המאה ע"י פיפ"א. סה"כ  הופיע מארדונה במדי נאפולי ב 188 משחקי ליגה וכבש 86 שערים ובסה"כ הופיע ב 241 משחקים במדי נאפולי וכבש 105 שערים בכל המסגרות.

ב -1992 עזב את נאפולי ועבר לסביליה מספרד, שם שיחק עונה אחת אך לא הצליח להטביע את חותמו וסיים את העונה עם 7 שערים בלבד. הוא חזר לארגנטינה לניואס אולד בויס אך שיחק שם תקופה קצרה ביותר עד שחזר לקבוצת נעוריו- בוקה ג'וניורס, שם סיים את קריירת השחקן המפוארת שלו בשנת 1997 אחרי 30 הופעות ו 7 שערים .

 

בנבחרת ארגנטינה הופיע מארדונה  ב91 משחקים שכללו גם ארבעה מונדיאלים הוא כבש 34 שערים.

 

קריירת האימון של מארדונה הייתה קצרה יחסית ולא מוצלחת במיוחד, הוא אימן תחילה את ראסינג קלוב, אחד ממועדוני הפאר בארגנטינה, אך ללא הצלחה. לאחר עונה אחת פוטר ולקח פסק זמן ארוך, עד שב 2008 מונה למאמן נבחרת ארגנטינה, במוקדמות מונדיאל 2010 הציגה ארגנטינה יכולת גרועה והפסידה ב 4 מ6 המשחקים הראשונים של הבית הדרום אמריקאי בינהם זכור במיוחד ההפסד המוחץ 6-1 לנבחרת בוליביה בלה פאס. ההפסדים האלה מיקמו את ארגנטינה במקום ה -5 ואלמלא התעלות בשני המשחקים האחרונים והשגת ניצחון בשניהם ארגנטינה לא הייתה מעפילה כלל למונדיאל.  במונדיאל עצמו  צלחה ארגנטינה את שלב הבתים, כשהיא מנצחת את כל שלושת משחקיה נגד ניגריה, דרום קוריאה ויוון.  בשמינית הגמר גברה על מכסיקו, אך ברבע הגמר הובסה ע"י גרמניה 4-0 וסייימה את דרכה בטורניר. מיד לאחר המונדיאל פוטר מראדונה מאימון הנבחרת .

לאחר הרפתקת הנבחרת הקצרה חתם בקבוצת אל וואסל מדובאי, אך גם שם נכשל ופוטר כעבור 14 חודשים בלבד.

 

בקטגוריה של מארדונה של שחקני עבר גדולים שהפכו למאמנים כושלים ניתן למצוא גם את אוסבלדו ארדילס חברו של מארדונה לנבחרת , שהיתה לו גם תקופת אימון קצרה ולא מוצלחת בארץ הקודש, פיליפו אינזאגי האיטלקי, רוד חוליט ההולנדי , ואפילו אלי אוחנה נמצא ברשימה ה"מכובדת הזאת".