זו הייתה בעיטה ששינתה את ההיסטוריה. כל מי שראה אותה בזמן אמת, הבין שהחיים כפי שהכיר עד אותו רגע צפויים להשתנות. לא מדובר בוולה המדהים של מרקו ואן באסטן בגמר יורו 1988 או בסיומת הקטלנית של מראדונה בתום הסלאלום שהפיל את כל הגנת האנגלים במונדיאל 1986. היא אמנם נבעטה במגרש כדורגל, אך הקשר בינה לבין ספורט שולי. היא בעיקר טמנה בחובה רגשות לאומיים עזים שחיפשו את דרכם החוצה. מי שאחראי לבעיטה הזו היה הקרואטי זבונימיר בובאן שחוגג היום 48 שנים להיוולדו. וזו הזדמנות מצוינת להיזכר במורשת האדירה שהשאיר הקשר הקרואטי על המגרש ובעיקר מחוצה לו.
בובאן נולד ביוגוסלביה (קרואטיה כיום). מגיל צעיר הצטרף למחלקת הנוער של דינמו זגרב ובהמשך עלה לקבוצה הבוגרת. במקביל שיחק בנבחרת הצעירה של יוגוסלביה והיה שותף מרכזי בזכייה שלה באליפות העולם. בובאן שיחק בדינמו שש עונות (1985-1991) שבמהלכן נטל חלק ב-109 משחקים וכבש 45 שערים. בתקופה זו יוגוסלביה הייתה מדינה שבה שכנו לאומים רבים שרצו להשיג עצמאות ולהתנתק ממנה. בובאן היה אף הוא חלק מהפרדוקס. מצד אחד הוא קרואטי מבחינת לאומיותו ומן הצד השני מייצג את יוגוסלביה. המתח הגיע לנקודת רתיחה בתחילת שנות התשעים כששינויים פוליטיים ביוגוסלביה העלו לשלטון גורמים שהתנגדו להתנתקות הלאומים מהישות המרכזית היוגוסלבית. בשיא התקופה נערך משחק כדורגל באצטדיון מקסימיר שבזגרב בין דינמו המקומית לבין הכוכב האדום בלגרד שסימנה את צידו השני של המתרס. בהקבלה הישראלית המשחק שווה ערך להתמודדות בין בני סכנין לבית"ר ירושלים. כל שלבי המשחק לוו באלימות מצד שני הקהלים ובשיאה האוהדים מבלגרד עשו את דרכם לעבר האוהדים היריבים, שבניסיון להימלט מהם נכנסו לתחומי המגרש. השוטרים המקומיים לא ראו זאת בעין יפה וניסו להדוף אותם חזרה ליציע. בובאן, קפטן הקבוצה שחזה במתרחש איבד את סבלנותו ובצעד מחאתי כנגד פעילות המשטרה בעט בשוטר המקומי. הבעיטה הזו אמנם עלתה לבובאן בהשעיה לחצי שנה מהמגרשים ובכך גם החמיץ את מונדיאל 1990, אך הפכה אותו מכוכב כדורגלי מקומי לגיבור לאומי. הקהל הקרואטי ראה בבעיטה הזו הוכחה לכך שניתן להתנגד להגמוניה הסרבית השולטת במדינה, וכהזדמנות להילחם על רצונם לעצמאות. ואכן מספר חודשים לאחר מכן יצאו הקרואטים למלחמה שהסתיימה בהכרזה על עצמאותם.
לאחר שהפך לגיבור לאומי יצא בובאן להרפתקה האירופית שלו. הוא חתם במילאן, אך הושאל מיידית לבארי, כיוון שהיה חשש שלא יתאקלם בצורה מהירה. לאחר עונה אחת חזר לרוסונרי למשך תשע עונות. במהלך העונות הללו שיחק 178 משחקים וכבש 21 שערים. כמו כן, היה שותף להגעתם של המילאנזים לשלושה גמרים רצופים בליגת האלופות, אך רק באחד מהם הייתה ידם על העליונה. היה זה הגמר הבלתי נשכח של עונת 1993/94 בו ניצחה מילאן את ברצלונה בתוצאה 0-4. ברמה המקומית זכה בובאן עם מילאן בארבע אליפויות. בפתיחת העונה העשירית הושאל לסלטה ויגו, אך לאחר ארבעה משחקים שבהם נכנס כמחליף, החליט לפרוש.
במקביל לקריירה הענפה במילאן, היה בובאן חלק מרכזי מנבחרת קרואטיה שקרמה עור וגידים עם קבלת עצמאותה. הכריזמה, היכולת וההיסטוריה הלאומית שלו העניקו לו את סרט הקפטן. הוא הוביל את נבחרתו לשני טורנירים גדולים: יורו 1996 ומונדיאל 1998. ביורו הראשון שלה כמדינה צעירה הצליחה קרואטיה להעפיל לשלב רבע גמר, שם הפסידה לזוכה בטורניר – גרמניה. ובמונדיאל הראשון שלה, הצליחה קרואטיה להדהים את העולם ולסיים את הטורניר במקום השלישי, תוך שהיא נוקמת בגרמניה ברבע הגמר ומנצחת את הולנד בקרב על המקום השלישי. הכוכב הקרואטי באותו טורניר אמנם לא היה בובאן, אלא דאבור סוקר שאף סיים כמלך שערי הטורניר (6 שערים), אך הוא היה חלק משמעותי בהרכב הקרואטי. בובאן ערך סך הכל 51 הופעות במדי הנבחרת, בהן כבש 12 שערים.
בובאן אמנם לא הרבה לכבוש, אך היה נכס לכל מאמן שזכה לאמן אותו. הוא היה בעל ראיית משחק מעולה. כזו שמובילה את חלוצי קבוצתו למהלכים של אחד על אחד מול השאר. ומנגד גודעת כל ניסיון התקפי של הקבוצה היריבה עוד באיבו. הוא אמנם הוצב בחוליית הקישור, אך התאפיין בורסטיליות ולכן הוסט לעיתים קרובות בין האגפים ובין החלק ההגנתי וההתקפי. בובאן התאים לסרייה א' כמו כפפה ליד. האגרסיביות והחוזק שלו לצד החוכמה שלו הצעידו את מילאן להישגים כבירים וביססו את הליגה האיטלקית כאחת הטובות באירופה.
הישארו מעודכנים
עם זאת רוב הקרואטים לא יזכרו את בובאן בגלל הכישרון שלו או ההישגים שאליהם הגיע עם הנבחרת הקרואטית או עם קבוצותיו השונות (בעיקר מילאן), אלא בגלל אותו משחק ששינה את עולמם. מעטים שחקני הכדורגל שיכולים להעיד על עצמם כמי שהצליחו במעשיהם להניע עם שלם. הצופה מן הצד יכול לסלוד מהדרך שבה בובאן נכנס לתודעה הקולקטיבית או מנגד להעריך את עוז רוחו של שחקן שלא יכול היה להתכחש לרצון הלאום שאליו השתייך. אך אין ספק שלא ניתן להתעלם מהסיפור המדהים הזה שמראה פעם נוספת את כוחו הבלתי נתפס של הכדורגל.
