ביג בד בוי
קבוצת העדכונים בוואטסאפ תוצאות, הרכבים וכתבות — ישר לנייד, בלי רעש הצטרפו
מחוץ לאיטליה שמו של מרקו מטארצי לא היה כזה ידוע עד שנת 2006. באותה שנה, האיטלקים הגיעו למונדיאל בגרמניה עם המון ציפיות אך לא נחשבו לפייבוריטים לזכייה. בסופו של דבר החבורה מארץ המגף זכתה בגביע החשוב ביותר, אך דווקא אירוע אחר ייזכר מאותו ערב לנצח. כן, כן, האירוע המדובר הוא אירוע הנגיחה של מי שנחשב לאחד מהגדולים בעולם, שבאותו טורניר הוביל חבורה בינונית למדי עד לגמר.
באותו רגע בהארכה, שמבחינת הצרפתים נחשב לארור כל כך, הכל השתנה. פתאום המצלמות התמקדו באיזור מסויים במגרש והציגו לעולם את הילד הרע של הכדורגל האיטלקי מתפתל על הדשא לאחר שנגח בו זינאדין זידאן.
מאותו רגע החלו לרוץ השמועות, מה היה שם, מה נאמר, למה נאמר והאם זה באמת היה כל כך נורא שזה היה צריך להוביל את זידאן למצב קיצוני כל כך?
הכדורגל האיטלקי מפורסם באגרסיביות שלו, בטקטיות, לעתים אף מוגדר כאנטי כדורגל, אך אף שחקן איטלקי לא ייזכר בקיצוניות שלו כמו מטארצי.
האיש הרע של הכדורגל האיטלקי החל את דרכו בקבוצת פרוג'ה בשנת 1995, כאשר הייתה בסרייה ב'.
בעונת 1998/99 שיחק באנגליה במדי אברטון, ולאחר עונה אחת באי הבריטי חזר לפרוג'ה, הפעם בסרייה א'. במדיה כבש בעונת 2000/01 12 שערים ובכך שבר את שיאו של דניאל פסארלה למספר השערים הגבוה ביותר לשחקן הגנה בעונה אחת בסרייה א'. הישג זה בפרט והעונות הטובות בפרוג'ה בכלל הביאו לרכישתו בעונת 2001/02 על ידי אינטר תמורת 10 מיליון אירו.
במדי אינטר מטראצי היה שותף לתקופת הזהב של הקבוצה והוסיף לארון הזכיות שלו ארבע זכיות בגביע האיטלקי ו-5 אליפויות.
עוד כששיחק בפרוג'ה הראה מטראצי יכולות טכניות גבוהות ביחס לבלם שהתבטאו בבעיטות חופשיות מצוינות ברגל שמאל (פעולה אותה הוא ממעט לבצע באינטר עקב ריבוי בועטים טובים בקבוצה), ובמסירות ארוכות מדויקות לעבר שחקני ההתקפה. מטראצי ביסס את עצמו כחלק חשוב מאוד בהגנת אינטר והיווה דמות מפתח בקרב שחקני הקבוצה.
אך לעתים גם אופיו הבעייתי התגלה. מאז הגיע לאינטר היה מטראצי מעורב בכמה תקריות אלימות במהלך משחקים ובאחת מהם אף הורחק לחודשיים מהמגרשים. תקריות אלו הוציאו לו שם של שחקן קשוח ולעתים אף אלים ו"מלוכלך", אם כי עונש ההרחקה הנ"ל והתברגותו כגורם מרכזי בקבוצה גרמו לו לעדן מעט את סגנון משחקו, כהבנה שמעמדו הביא אותו להיות מודל לחיקוי בקבוצה ומסביב והוא חייב לרסן את עצמו.
בעונת 2009/10 זכה מטראצי בטרבל היסטורי עם אינטר, ואף זכה להשתתף כמחליף בגמר ליגת האלופות כשנכנס בדקות האחרונות של המשחק והחליף את דייגו מיליטו.
מטארצי המשיך לשחק עונה נוספת ולאחר מכן בשנת 2011 הודיע על פרישה ממשחק פעיל.
פרישה זו החזיקה מעמד רק 3 שנים, אז מטראצי הודיע על חזרה למגרשים וכיום הוא משמש כשחקן- מאמן בקבוצת צ'נאי מהליגה ההודית, שמושכת לעצמה לאט לאט כוכבים מזדקנים ובדרך זו מנסה למנף את עצמה כליגה חזקה, אולי כרצון ללכת בדרכה של הליגה הסינית.
גילוי נאות: אני לא מחובבי הכדורגל האיטלקי. הסגנון שלו לא עושה לי את זה. אבל יש משהו אחד באיטליה שכן מושך אותי אליו, הנאמנות של השחקנים, חוסר הפשרות שלהם ומעל הכל התשוקה המדהימה שיש לשחקנים האיטלקים. כל אלו אפיינו את הצד הטוב של מרקו מטארצי, שנחשב לבלם קשוח שלא מוותר לאף אחד. למרות שלפעמים הוא היה נראה לא קשור לענף ואף צוייר כאלים על המגרש, בכל מקום שהגיע אליו הילד הרע של איטליה ידעו כולם שהמשחק ייגמר בדם, יזע ודמעות; ובדרך כלל מטארצי יישאר לעמוד מעל כולם.
בלם כובש ובלתי מתפשר, שלמרות אופיו הבעייתי יסמל לנצח בעבורי את התשוקה לכדורגל שיש לאיטלקים. באותה נשימה אפשר גם לציין שחקנים כמו דניאלה דה רוסי, פרנצ'סקו טוטי, אלסנדרו דל פיירו, פאביו קנאברו ואחרים.
אותם שחקנים שסימלו את תקופת הזהב של איטליה עם הזכייה במונדיאל, שהציגו כדורגל לא מתפשר נשארים מאחור כאשר מדברים על הילד הרע של הכדורגל האיטלקי, מרקו מטארצי.
