לא לאריות בלבד

אחרי שגילינו שכל מה שמפריד בין הפועל באר שבע להופעה ראשונה בשלב הבתים של ליגת האלופות הוא מפגש עם סלטיק הסקוטית ולא עם אחת מאריות אירופה, יצאתי לבדוק איך בשנים האחרונות הכרטיס הנכסף לשלב הבתים הפך להיות קל יותר להשגה מבעבר.

באר שבע, כמו קבוצות ישראליות אחרות צריכה להודות למישל פלטיני, נשיא אופ"א לשעבר, שחזונו היה להרחיב את הכדורגל האירופאי לכלל היבשת ולצרף מדינות רבות ככל האפשר למעגל התחרויות האירופאי. פלטיני הוביל לכך שלפני שמונה עונות שינתה אופ"א את שיטת המוקדמות בליגת האלופות. השיטה החדשה מורכבת משני מסלולים: מסלול האלופות שכולל את כל האלופות בליגות המקומיות שלא קיבלו כרטיס כניסה ישיר לשלב הבתים עקב דירוג נמוך של מדינתן באופ"א. ומסלול הלא-אלופות שכולל את כל הקבוצות שלא זכו באליפות אך בגלל דירוג גבוה של מדינתן קיבלו הזדמנות להעפיל דרך המוקדמות. שיטה זו החליפה את השיטה הקודמת שבה לא הייתה הבחנה בין אלופות ללא-אלופות. פלטיני רצה להבטיח שכמות המדינות שישלחו נציגות לליגת האלופות תגדל. שמונה שנים לאחר אותו מהלך של פלטיני הגיע הזמן לבחון את הנתונים ולקבוע האם השינוי השיג את מטרתו והאם לא רמס בדרך עקרונות אחרים או מטרות חשובות יותר?

הניוזלטר של פעם בשבוע במייל

קראתי ואני מאשר/ת את תנאי השימוש

Leave this field empty if you're human:

על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר

עד כה שוחקו המוקדמות שבע פעמים במתכונת החדשה (העונה היא השמינית). במהלך השנים הללו חולקו 35 כרטיסים לשלב הבתים במסגרת מסלול האלופות, בהם זכו 24 קבוצות שונות שייצגו 19 מדינות. לכן מצד אחד, ניתן לראות שחזונו של פלטיני התממש, הוא הצליח להביא את ליגת האלופות למדינות פריפריאליות כמו בלארוס, קפריסין וקזחסטן. הוא גרם לכך שליגת האלופות לא הורכבה רק מקבוצות שמגיעות ממספר קטן של אימפריות כדורגל, ואף גרם לכך שמועדונים קטנים יצרו מסורת העפלה לשלב הבתים בשנים האחרונות. כך למשל באטה בוריסוב מבלארוס היא שיאנית המעפילות ממסלול האלופות, כשעשתה זאת 4 פעמים בשבע השנים שבהן המסלול הקיים. גם אפואל ניקוסיה הקפריסאית ודינמו זאגרב הקרואטית הכו שורשים במפעל שבשנים האחרונות העפילו שלוש פעמים כל אחת.

עם זאת סימני השאלה שאפפו תמיד סביב נושא זה הצביעו על הרמה הירודה שמביאות איתן הקבוצות הללו והפער ההולך וגדל בין חברות הקבע של המפעל לנציגות המתחלפות של מסלול האלופות. הנתונים במקרה הזה משרתים את המקטרגים. כך למשל מתוך 35 הקבוצות שהעפילו לשלב הבתים דרך מסלול האלופות עלו רק 4 לשלב הבא (11%), מתוכן רק אחת העפילה לרבע הגמר (אפואל ניקוסיה בעונת 2011/12). מנגד במסלול הלא-אלופות, מתוך 35 קבוצות שהעפילו לשלב הבתים 17 עלו לשלב הבא (כמעט חצי מהקבוצות), כשהישג השיא היה הגעתה של באיירן מינכן מהמוקדמות לגמר ליגת האלופות בעונת 2011/12.

עם זאת יגידו תומכי פלטיני כי מטרת הקבוצות וגם מטרתו של פלטיני לא כוונה לכך שהקבוצות הללו ייקחו את מקומן של האימפריות ויעפילו לשלבים המאוחרים על חשבונן אלא יצברו ניסיון, ייקחו חלק מהחוויה הכללית ויוסיפו צ'ק שמן לחשבון הבנק של הקבוצה שיוביל לרכישת שחקנים חדשים שבסופו של דבר ייצרו מסורת כדורגל חדשה. אך בפועל היכולת של רוב הקבוצות חלשה מאוד, וגם הרצון להגיע לליגת האירופית דרך המקום השלישי הופך במהרה ללא ריאלי. מאז תחילת מסלול האלופות 6 קבוצות סיימו את שלב הבתים עם אפס נקודות, ביניהן מכבי תל אביב ומכבי חיפה, שאף הוסיפה שיא שלילי נוסף של אפס כיבושים. כמו כן, סך הכל 19 קבוצות מתוך 35 השיגו רק שלוש נקודות ומטה (יותר מחצי).

לא ניתן להתייחס לנושא מבלי להוסיף את הזווית הישראלית. הליגה הישראלית מדורגת במקום ה-20 בדירוג של אופ"א, כך שהיא רחוקה מאוד מהמקום ה-12 שמוביל לנציגה מובטחת בשלב הבתים. המהלך של פלטיני היטיב עם הכדורגל הישראלי. אמנם עדיין הקבוצות הישראליות לא פייבוריטיות לעלייה, אך השד לא נורא כמו בעבר. בעבר נציגות ישראל היו צריכות להתמודד כשהן לא מדורגות ולשחק מול קבוצות מהליגות הבכירות באירופה. עד כה ישראל שלחה חמש פעמים נציגות לליגת האלופות. שתיים בשיטה הקודמת שהייתה קיימת 18 שנים ושלוש בשיטה החדשה שקיימת 7 שנים.

לא ניתן להתעלם מכך שהפער בין הקבוצות ובין הליגות השונות באירופה גדל בשנים האחרונות, אך מנגד חזונו של פלטיני הפריח את השממה במקומות בהם המנון ליגת האלופות הושמע רק דרך המרקעים ולא בנוכחות של עשרות אלפי אוהדים נלהבים. מגיע לאוהדים מכל רחבי אירופה לראות את כריסטיאנו רונאלדו, מסי, פוגבה ואת שאר הכוכבים בגודל טבעי. מה גם שהאימפריות הגדולות של אירופה ימצאו בסופו של דבר את דרכן לשלבים המאוחרים ללא קשר ליריבות שיעמדו בדרכן, לכן

לדעתי יש להשאיר את השיטה על כנה, ואם זה על הדרך מסייע גם לכדורגל הישראלי אז דיינו.