סוף תקופת הסמלים

עם שריקת הסיום בטדי לא מעט רגשות התפרצו, ביציעים ועל הדשא. בזמן השמחה ביציעי חיפה, שמחה שלא הורגשה כבר הרבה שנים, על הדשא התבצע לו ראיון ספונטני עם אחד, יוסי בניון שמו, שברגע אחד השכיח מעט את החיוכים. אמנם זה היה באוויר כבר לא מעט זמן, אך תזמון המהלך והתוצאות שלו הפתיעו לא מעט אנשים והעלו את השאלה, אולי הכי חמה בשנים האחרונות בכדורגל המודרני, מה קרה לסמלים?

בתקופה שהכסף משחק תפקיד מאוד משמעותי בבחירתם של שחקנים, לפני כשנתיים זה היה נראה שיוסי בניון בוחר בדרך שונה. את עונת 2014-15 אוהדי חיפה יזכרו לא רק כעונה הראשונה בהיכל הכדורגל החדש בחיפה, אלא גם כעונה שבה אלילם על הדשא חוזר ללבוש ירוק למרות הצעות מפתות יותר מקבוצות אחרות.

יוסי בניון, האיש שעשה קסמים בירוק בתחילת שנות האלפיים, הודיע שהוא חוזר לשנתיים אחרונות של משחק שבסופם ישתלב מקצועית בניהול הקבוצה.

האוהדים שמחו, צהלו וכמובן מיהרו לקנות מנויים. בין כל סערת הרגשות, קצת שכחו בחיפה שלא מזמן, סמל אחר של הקבוצה, אחד בשם יניב קטן, הודיע על פרישה ממשחק פעיל ולקיחת חופשה מכל מה שקשור לכדורגל.

הסיפור של יניב קטן ויוסי בניון מאוד דומה בתחילתו, אך מאוד מאוד שונה בסופו. אמנם קטן הוא תוצר מחלקת הנוער של מכבי חיפה, אך גם בניון עשה את הפריצה הגדולה שלו בירוק. שני השחקנים יצאו לאירופה אחרי עונות נפלאות בחיפה, אמנם קטן חזר אחרי חצי עונה מאכזבת באנגליה ובניון יצא לקריירה ארוכה ומוצלחת (אולי המוצלחת ביותר של שחקן ישראלי), אך שניהם חזרו לאותה קבוצה שנתנה להם את ההזדמנות הגדולה בתקופה שבה הפיתוי הכספי היה גדול (קטן חזר בתקופת גאיידמק) והבטיחו לעצמם את אהבת הקהל הירוק.

אך פה הסיפור של כל אחד מהם משתנה.

כשיניב קטן חזר לחיפה, הוא עשה את זה בשיא הקריירה בעוד בניון הגיעה בסופה. יש לא מעט קולות שטוענים שפרישתו של קטן הייתה מאולצת, כיוון שבמועדון ידעו על הגעתו של בניון ואותתו לקטן שתפקידו בקבוצה יפחת משמעותית. השחקן, שתמיד היה האיש המוביל על המגרש, העדיף לפנות את הדרך ולתלות את הנעליים מאשר לנגן כינור שני.

עד היום יניב קטן מעלה חיוך כשמזכירים לו את מכבי חיפה וכנראה הגישה הזאת תשאיר אותו הסמל הנצחי בעיני האוהדים.

כשבניון נחת בישראל, הוא התקבל בשמחה רבה ובתחושות שהגיע סמל נוסף לחיפה שייזכר לעד. בתחילת דרכו, אמנם הצד המקצועי לא היה טוב (בעונה הראשונה היה פצוע רוב הזמן), אך בצד החברתי הכל נראה טוב, השחקנים אהבו אותו, האוהדים סגדו לו ובאופן כללי, יוסי בניון הקרין אווירה טובה בקבוצה שבמועדון קיוו שתוביל לדרך חדשה ומוצלחת.

אך רצונות לחוד ומציאות לחוד. לאט לאט בניון התגלה כשחקן שחושב יותר על היום שאחרי ופחות על טובת המועדון. התגלו מחלוקות עם שחקנים, עם המאמן ובמיוחד עם הקהל.

בראיון שהעניק יענקלה שחר לאחר עזיבת בניון, הוא סיפר שבתחילת העונה יוסי רצה לעזוב, אך קיבל סירוב בטענה שהוא מחוייב יחד עם הקבוצה למנויים. בדיעבד, שחר אמר שזאת הייתה טעות להשאיר את בניון במועדון והישארותו גרמה ליותר נזק מאשר תועלת.

בהסתכלות לאחור, נשאלת השאלה מדוע רדפו כל כך אחרי בניון ומיהרו לשלוח את קטן ליציע? להזכירכם גם דקל קינן בתחילת העונה היה בדרך החוצה ובסופו של דבר הפך להיות בורג משמעותי ואחד מהשחקנים החשובים ביותר בקבוצה (ואחד המצטיינים בגמר הגביע).

האם הכסף הגדול באמת משפיע יותר ויותר בבחירות הקריירה של השחקנים?

כל מי שמחפש את התשובות לשאלות האלה מוזמן להצטרף אלינו למסע מחוץ לארץ, לרומא.

הקבוצה מבירת איטליה חוותה בשבוע האחרון סיפור שמאוד מזכיר את מה שקרה בחיפה. גם כאן מספור על שחקן צעיר שהגיע מקבוצה אחרת והפך ליקיר האוהדים ברומא, מדובר כמובן בקשר הבוסני הנפלא, מיראלם פיאניץ'. פיאניץ' הגיע לרומא בגיל 21 והפך מהר מאוד לשחקן שבעיניי האוהדים היה נחשב לשחקן בית. קשה היה לקבוע לו מעמד של סמל כשבסגל הקבוצה נמצאים טוטי, דה רוסי (אליהם נגיע בהמשך) ואפילו פלורנצי אבל ללא ספק הקהל התחבר מיידית לקשר המצויין ואף חיזק את האהבה אליו כאשר פיאניץ' סירב לעזוב את הקבוצה מספר פעמים למרות שקיבל הצעות גבוהות ממועדונים אחרים.

הכל התחיל להתפוצץ בשבועיים האחרונים. פיאניץ' ,כהרגלו בכל קיץ, שוב קושר למועדונים גדולים באירופה דוגמת ברצלונה, ריאל מדריד, מנצ'סטר יונייטד וצ'לסי אך מה שהדליק את הפיוז אצל האוהדים היה פרסום בו נאמר כביכול כי פיאניץ' מועמד להגיע ליובנטוס. המנהל הטכני של רומא, וולטר סבאטיני, הכחיש, השחקן עצמו אמר שאין סיכוי ומתחת לפני הים המים היו שקטים. מה שבער בתוך אוקיאנוס ההתרחשויות הבאות לא היה קל לעיכול לאף אחד. בזה אחר זה פרסמו אתרי חדשות הספורט באיטליה על מכתב בהודעת וואצאפ ששלח פיאניץ' לסבאטיני בו לא רק דרש שחרור מיידי, אלא גם אמר שמוכן לוותר על ה=20% שמגיע לו ממכירתו העתידית כדי שיקבל את השחרור ליובנטוס. אוהדי רומא ידעו טוב מאוד שיהיה קשה למועדון להחזיק בפיאניץ' והיו כבר מוכנים ליום השחור בו יעזור אבל בחלומות הכי מסוייטים שלהם הם לא חשבו שהבוסני לא רק שיבחר ביובנטוס, היריבה המרה על תואר האליפות, אלא שגם ידרוש לזרז את המהלך בכך שהוא מוכן לוותר על האחוזים שלו בעסקה. זה היה עבור ה"רומאניסטה" כמו סכין בגב והתגובות לא איחרו לבוא. "איחולי הצלחה" שאינם ראויים להעלות על כתב כאן נשלחו לעברו של הבוסני שמצידו לא התרגש ותמורת 31.8 מ' יורו לבש שחור-לבן כבר כעבור יומיים אחרי ההכרזה.

זהו אחד לאחד מקרה "יוסי בניון" גם כאן הקשר המחונן והאהוב על ידי הקהל נוטש לעבר יריבה ספורטיבית בולטת במיוחד וכמו שהיה ב"מקרה חיפה" את קטן וקינן גם כאן יש את הדמויות שלהם באדום-צהוב. נתחיל עם ה"יניב קטן" המקומי, פרנצ'סקו טוטי. קודם כל, ללא ספק מעמדו של טוטי ברומא הרבה יותר גדול משל קטן במכבי חיפה. הסמל הרומאי כבר אוטוטו בן 40 ובשנתיים האחרונות כל מאמן ברומא מנסה להסביר לו בנימוס שיתלה את הנעליים. בחיפה עשו זאת לקטן על ידי הבאת בניון וזה נגמר בפרישה של מספר 20 הירוק. ברומא טוטי הוא זה ששלח מאמנים לבית אחרי שהוכיח שוב ושוב שהוא לא מתכוון לזוז לשום מקום ושהוא עדיין שווה מקום בסגל על ידי כיבוש ובישול שערים מכריעים. אפילו ספאלטי שכל כך נהנה לריב איתו אמר לאחר המשחק מול טורינו בו טוטי עלה מהספסל ב4 הדקות האחרונות והספיק לכבוש ולבשל מהפך בתוספת הזמן ש: "אני שמח שהיה לנו את טוטי היום כי אם לא הוא המשחק היה נגמר בהפסד". טוטי לא פעם ולא פעמיים ויתר על מעבר לקבוצה גדולה, דוגמת ריאל מדריד שלא הפסיקה לחזר אחריו מ2003 ועד 2007 ברצף רק כדי להמשיך ללבוש את מדיה של רומא. הוא חתם על חוזה חדש לעונה המתקרבת כאשר בסיומה בגיל 40 ו 9 חודשים הוא אמור לתלות את נעלי המשחק ולהיכנס לנעלי המנהל אותן עונד כרגע אותו וולטר סבאטיני.

כפי שכבר אמרנו ישנה דמות נוספת שראוייה להערכה וכפי שבחיפה יש את דקל קינן גם לרומא יש את השחקן שכבר אמרו עליו שהוא גמור, שהיה פצוע רוב העונה, שכבר חשבו להדיח מהסגל בעיקר בגלל החוזה השמן שהוא מחזיק. מדובר כמובן בבוגר מחלקת הנוער של המועדון, דניאלה דה רוסי. דה רוסי שמע לא פעם ולא פעמיים שעדיף שנאינגולן יצוות בינתיים עם קייטה (שכבר עזב את המועדון) עד שסטרוטמן יחזור לכשירות מלאה (כבר חזר) ושדה רוסי יתחיל לחשוב על קריירת אימון כמו אביו (מאמן את קבוצת הנוער של רומא). דה רוסי שמע, ישב המון ביציע בגלל פציעה ועל הספסל אבל לא הפסיק לעודד ולתרום בכל דקת משחק שקיבל.

התוצאה היא שחוזהו הוארך, הוא המשתכר הגבוה ביותר ברומא גם עכשיו ואף אחד לא מעיז להזיז אותו לשום מקום. (ע"ע טוטי). גם דה רוסי יודע שכמו קודמו בכתבה הזו מעמדו הוא של אליל מקומי והוא מצידו ימשיך להיות ג'יאלורוסו עד הרגע האחרון חרף הדיבורים על מעבר לMLS. מעבר שכזה עשוי בהחלט לפגוע במעמדו כאיש של רומא כי עם כמה שקשה להודות בזה, המעמד של דל-פיירו ביובה נפגע מעט אחרי הטיול לאוסטרליה והודו שעשה החלוץ האגדי.

 

לאט לאט אנחנו מתחילים לראות שה״דינוזאורים״ שמוכנים לשחק עבור מועדון אחד ונשארים נאמנים לסמל באים ונכחדים ושהסמל היחיד שמדבר הוא סמל המטבע המקומי שכל קבוצה מנפנפת בו כדי לפתות את אותם שחקנים. נחמד לדעת לצד ה"בניון"-ים, ה"פיאניץ'"-ים ויתר רודפי הכסף יש גם את ה"קטן"-ים, ה"קינן"-ים , ה"טוטי"-ים וה"דה רוסי"-ים שיישארו נאמנים לסמל.