הליכה לקיסריה בואכה בית וגן
קבוצת העדכונים בוואטסאפ תוצאות, הרכבים וכתבות — ישר לנייד, בלי רעש הצטרפו
כשהנשיא ווילסון נשא ב-8 בינואר 1918 את נאום 14 הנקודות שלו היו לו כוונות טובות. גרמניה, שעתידה לעשות זאת בשנית פחות מ-40 שנה מאוחר יותר, הפסידה מלחמת עולם והיה צריך לעשות קצת סדר לפני שיתחיל בלגאן נוסף. אל תחשבו שירושלים הייתה חלק מאותו הסכם. וגם לא נראה כי ארץ הקודש הייתה במוחו של הנשיא ה-28 של ארצות הברית. קרוב לוודאי שגם המוח המדעי של מי שהיה גם פרופסור באוניברסיטת פרינסטון לא יצליח להבין איך המספר 14 נקשר למובן הרבה יותר שלילי, ובהקשר של המקום השלישי המסתכן מאוד של ביתר ירושלים, שאם תאבד אותו תהיה קרוב לוודאי הראשונה אי פעם בליגת העל לאבד יתרון שכזה, ולבטח היחידה לעשות זאת בתשעת המחזורים האחרונים של העונה.
בית"ר הייתה הפתעת העונה. ממש רגע לפני תחילת הפלייאוף האיום והנורא, הייתה הגברת הצהובה מרחק 14 נקודות מחיפה המדוכדכת שבמקום הרביעי. הירוקים היו כבויים והצהובים היו באופוריה-לנד, אבל מסתבר שגם משם אפשר לטוס מהר מאוד, מרחק פלייאוף אחד מלה-לה לנד. אז איך מצמצמים פער של 14 ל-2 ערב מחזור הסיום, אתם שואלים? לא קשה בכלל, מסתבר. מכות. מסוגים שונים ומשונים.
ואלה המכות שחטפו הבית"רים מירושלים:
מכת גאווה: מאז החל שמו של אצילי להיות מעורב בפרשייה משונה, החלו גם הימים הקשים של הצהובים-שחורים. ואם זה לא קרה ממש במקביל, הרי שהיה זה מבחן גאווה שכשל והפך לקטליסט של שמן במדורה. הקפטן לא זומן לשחק, אחר כך לא רצה לשחק, וכולם משחקים בנדמה לי. בזמן שדראפיץ' מתעסק בתירוצים, בבית וגן נשמעים פיצוצים. וכך רוקדים את ההוקי פוקי:
יד ימין לכן, יד שמאל ללא,
לוחצים ת'יד אומרים שלום ולא להתראות,
"אז אל תקשיב למי שאחיתופל אח שלו
ולא אשחרר אותך", "גם לא אחתום.."
מי שמוותר על הגאווה, סופו להגיע לדרך השלום. מי יוותר בבית וגן, בעלים גאוותן או שחקן עקשן? כנראה שאת התשובות נדע טוב יותר בקיץ.
מכת הפסדים: בית"ר הנפלאה של דראפיץ' הפכה פתאום למכת מדינה. רק נשמע הפלייאוף וקבוצות משנות צבען. הירוק של חיפה הוא ירוק מאוד, והצהוב שחור חיוור מאוד. חיפה פורחת, בית"ר צונחת. והאמבולנס הצהוב-אדום של האלופה והמנסה להיות רק מחליף בין הקבוצות כשכל אחת מאבדת את הראש. מסתבר שאפשר לטפל באבדן ראש.. ועל כך בטור אחר. הקבוצה שהפסידה סך הכל 5 משחקים בכל 27 משחקיה הראשונים עושה בית ספר לקבוצות תחתית, כשהיא מפסידה לא פחות מ-7 משחקים בפלייאוף.
מכת מכות: אוהדי בית"ר ידועים בטמפרמנט החם שלהם. אין מה לעשות, בקיץ חם, בחורף קר, ובסכנין מדברים שפה אחרת. כל אלה, מסתבר, עשויים להיות תירוץ להרביץ. בית הדין הורה ב-10 למאי על הפחתת 2 נקודות לקבוצה על התפרעות האוהדים שלה במשחק מול סכנין. ואנחנו אומרים – למה לא שלום? זה כדורגל, לא שדה קרב. בואו נשים את הגזע בצד ולא נחבוט אחד בשני בשיח הגזענות. ואם יש על מה לדבר, יש את מי שיעשה זאת בפורום המתאים. הרי בית"ר היא אריה למוד קרבות. כל הצלקות על החוטם בולטות לעין. מעולם לא הביאה קבוצת הבירה אליה אליפות על ידי אלימות. נהפוך הוא. רק בתחילת העונה נחשפה בית"ר הבעייתית לאירופה התובענית. זה כמעט נגמר בטביעה. קשה כבר קצת לזכור אבל לפני שהיה "טביב את אצילי מריבות על כסף בע"מ", היה רק את "טביב זה לא נראה לי בכלל העסק הזה ואני עוזב". איכשהו דראפיץ' הצליח לאזן, נמכרו כמה שחקנים הגיע תזרים מזומנים ובעל הבית נרגע בגן. עתה – שוב יש סאגת אוהדים, והפעם בזירה המקומית.
מכת סיום עונה? אחד משני הניצחונות של בית"ר בכל 9 משחקי הפלייאוף היה מול רעננה, אותה היא פוגשת, הפעם בחוץ. אז זה עוד היה מצב סביר, כי אף אחד לא שיער שבית"ר תהיה דקה ושייבה מלאבד מקום שלישי מובטח ונעול על סוגר ובריח. אבל צוחק רק מי שמושך את הכסף מהבנק, ולחיפה יש סיכוי סביר לקחת מקום שלישי מהבית"רים שהופכים אולי לאכזבת העונה. הסיכוי זהה לזה שמכבי תל אביב תעבור את הפועל באר שבע עם סיום הישורת האחרונה, שמתגלה כדרך חתחתים. בשני המקרים, מדובר בפער סגיר של שתי נקודות. אם אכן יאבד הפער של הפועל באר שבע והיא תחמיץ אליפות אחרי עונה כזאת, יחמיץ מאוד החלב שתאריך התפוגה שלו היה עונה שלמה. ואם דווקא זה של בית"ר יהיה חלב חמוץ (במידה והיא תפסיד לרעננה וחיפה תנצח בחוץ את מכבי תל אביב), יהיה זה לזיכרון עדות לעולם, כי להפסיד 14 נקודות ב-9 משחקים זאת פשוט שערורייה ממדרגה ראשונה. מה שכן, הפרדוקס יימנע משני המקרים האלה לקרות. רק אחד מהם עשוי להתקיים, וכל אחד מהם יפתיע מסיבתו הוא. כדאי מאוד עבור הכדורגל והשפיות שאף אחד מהם לא ייתממש. אז בואו נשיר, יחד עם אוהדי שתי הקבוצות: "אלי, אלי, שלא ייגמר לעולם..".
