על דבורים ועקיצות
קבוצת העדכונים בוואטסאפ תוצאות, הרכבים וכתבות — ישר לנייד, בלי רעש הצטרפו
באיירן מינכן עדיין לא אלופת גרמניה עונה רביעית ברציפות. זו הכותרת ממשחק הבית המשונה שלה בסופ"ש מול בורוסיה מינשנגלדבך. באיירן כבר הובילה 1-0 משער שכבש מולר עוד בדקה השישית של המשחק, אבל איבדה את היתרון אחרי שער שוויון של אנדרה האן שהגיע בדקה ה-72. הפער מדורטמונד, שניצחה במשחק במקביל 5-1 מהמם את וולפסבורג (אותה וולפסבורג שרק לאחרונה ניצחה 2-0 את ריאל במשחק הראשון של רבע גמר ליגת האלופות) ירד לפתע ל-5 נקודות. אף על פי כן, האלופה זקוקה לעוד ניצחון אחד בלבד בשני מחזורים כדי להיפרד מגווארדיולה שעוזב בתום העונה עם כרטיס חד כיווני למנצ'סטר "כידידים". מה שלא בטוח יקרה אם באיירן תיכשל ב"מיני רמונטדה" שעליה לבצע מול אתלטיקו בעוד יומיים מול הקהל המקומי באליאנץ ארנה. זאת אחרי שהפסידה 1-0 בקלדרון, מה שאומר שבאיירן תצטרך להיזהר מאוד משער חוץ של הקולצ'ונרוס שיחייב את הבווארים לכבוש שלישייה לשערה של קבוצת ההגנה הטובה באירופה.
אז מה עובר כרגע בראש של פפ? כנראה שעננים תכולים בשמיים אפורים. זאת משימה כמעט בלתי אפשרית להיות דרוך כשידוע מראש מהי התחנה הבאה שלך. גם לשחקנים, ברמת המחויבות למי שבאופן ודאי לא יהיה המאמן שלהם בשנה הבאה (ואף יותר מכך, ינחה את המחנה היריב אולי למפגש ישיר עם באיירן על אותו כתר אירופי בשנים הקרובות). קשה גם למאמן, שמחשב בתוך תוכו איך תיראה קבוצת החלומות האירופאית שלו בעזרת הכסף הקטארי שנדמה שאין לו גבולות. הרומן הרומנטי הופך לדרמה, שבמרכזה עומד הסיכוי של פפ להיות המאמן הראשון בהיסטוריה שמשלים "טרבל-דאבל", כלומר זכייה באליפות, גביע וצ'מפיונס בפעם השנייה בקריירה. השאלה עד כמה דואג המאמן המצליח ביותר בעולם לשלומו של התואר הזה. כי מי אמר שהוא לא ישיג אותו כבר בעונות הקרובות בסיטי?
אנו שונאים להיות מנבאי שחורות. עם זאת, בנקל ניתן לפתח כמה תאוריות קונספירציה שרצות במוחו הקודח של המאמן הקטלוני. שהרי גם ההיגיון הקר מבקש לעשות זאת. כפי שאמר שרלוק הולמס: "ברגע שאתה מסלק את הבלתי אפשרי, מה שנותר, על אף היותו בלתי סביר, חייב להיות האמת". מה אמרו פפ ושחקניו אחד לשני מאחורי פרגוד ובריח? על מה דיבר המאמן עם שחקנים אותם הביא למועדון השרירים הגרמני, למשל עם טיאגו אלקנטרה שהגיע עם פפ מברצלונה? האם כבר שוחח איתו על העתיד שלו? ומה עם ברנאט, או דוגלאס קוסטה? האם כבר קיבלו הצעה שאי אפשר לסרב לה מהמנהל הספרדי של מנצ'סטר סיטי, מיודעו של גווארדיולה מימיהם העליזים בשיתוף הפעולה הקודם בברצלונה? ובכלל, מי עוד בגרמניה קיבל בדואר צ'ק מצ'יקי? גם אם הדברים אינם מוצהרים לציבור, סביר מאוד להניח שכולם כבר קרו. וזה, ללא ספק, חלק מהדברים שהביאו לתוצאות האחרונות של הקבוצה שזכתה באליפות גרמניה בשלוש השנים האחרונות.
מי שדולקת בשקט אחרי באיירן היא האלטרנטיבה שלה. דורטמונד חוזרת העונה מהקבר אליו נכנסה כמעט בשתי רגליים בעונה שעברה כדי להיות שוב כוח עולה בכדורגל הגרמני, אולי אף האירופי. הבעיה שלה היא החמדנות הבלתי נלאית של היריבה שלה מבית. באיירן עוקצת את דורטמונד בכל פעם מחדש. לו הייתה זו עקיצת דבורה חד פעמית, היו הBVB- מצליחים אולי להתמודד עם הענק הבווארי. הבעיה היא שמדובר בעקיצת דבור. כל שחקן של דורטמונד נמצא תחת עיני הנץ של הסקאוטים מבאיירן, ואף אחד משחקני הסגל הצהוב-שחור אינו עמיד בפני הפיתויים הרבים הנמצאים בדשא של השכנה העשירה. זה מחזק את הסגל של האלופה ומגדיל את הפער מהיריבה המתחלשת. רק נזכיר כדוגמא את שחקן קצה הספסל מאריו גצה, שהפך מבורג משמעותי בדורטמונד ומבקיע שער הניצחון בגמר המונדיאל עבור גרמניה לשחקן לא משמעותי בסגל של גווארדיולה. עם 20 הופעות ו-4 שערים בכל המסגרות זוהי העונה הכי גרועה של בן ה-23 מאז עונתו הראשונה בבוגרים, אי שם לפני 6 שנים.
באיירן לא תמיד הייתה המפרקת הרשמית של בורוסיה דורטמונד. בעונות השיא של הקבוצה מצפון הריין בין 2011 ל-2013, בהן זכו ב-2 אליפויות והגיעו עד לגמר ליגת האלופות שם נעצרו מול אותה באיירן, לא מכרה דורטמונד אף שחקן ליריבה המושבעת. בעונת 2013-14 נמכר גצה לבאיירן, כאמור, והחלה הירידה של הצהובים-שחורים. בעונה שעברה עבר רוברט לבנדובסקי לשכנה הבווארית, מי שהיה למעשה הנכס הגדול ביותר של דורטמונד. והשנה כבר אוזכר מעברו הבלתי נמנע של הקפטן אל היריבה החזקה. מאטס הומלס, ששמו נקשר בשנים האחרונות גם עם מועדוני צמרת אחרים כמו ברצלונה, אישר שהוא עוזב בתום העונה כדי לשחק במדי הקבוצה המעוטרת ביותר בתולדות הכדורגל הגרמני ואחד המועדונים הגדולים ביותר ביבשת. לא פלא איפה שדורטמונד לא מצליחה להשיג את צעדי הענק של גווארדיולה ובאיירן.
העתיד אף נראה גרוע יותר, כי אף אחד לא מבטיח לדורטמונד את הישארותם של כוכבים אחרים, כמו מחיטריאן, רויס ובטח שלא את אובאמיינג. ככה שוב עלולה לקרוס האלטרנטיבה ולהפוך שוב ללא מעניינת. אם רוצים לנסות תהליך בדורטמונד, הדבר הראשון שעליהם לעשות הוא לשמור על הנכסים הקיימים בכל הכוח. הדבר השני הוא לחפש עוד כוכבי עתיד שיכולים לעשות עבורם את ההבדל. אחרת הם ייהפכו לעוד קבוצה נוסטלגית מהעבר, כפי שהם אכן היו עד לתחילת העשור הנוכחי.
מה שמעניין הוא, שעכשיו אפשר לראות את ההבדל האמיתי בין הקבוצות. יש שניים: הראשון הוא פתיחת עונה מהוססת יחסית של הצהובים-שחורים לעומת פתיחה דורסנית של האלופה המכהנת, שנצחה את כל עשרת משחקיה הראשונים בבונדסליגה. אחד מהם היה ניצחון על דורטמונד, שאחרי 5 ניצחונות נעצרה ב-3 משחקים רצופים ללא ניצחון, בהם ספגה כאמור את המכה המצלצלת של באיירן כשהפסידה 5-1 באליאנץ ארנה. ההבדל השני הוא המפגשים בין הקבוצות, כי מספיק שדורטמונד הייתה עושה תיקו בחוץ וניצחון בבית על היריבה המושבעת, והפער היה עומד כעת על 2 נקודות בלבד. תוסיפו לדורטמונד עוד ניצחון במקום תיקו או הפסד – וקיבלתם אלטרנטיבה אמיתית.
ככל הנראה שבאיירן תזכה בסופו של דבר באליפות. דבר אחד בטוח, לא יסלחו לגווארדיולה אם לא יביא תואר אירופי בסוף העונה האחרונה שלו במינכן. פפ מתמודד עם עוקץ משלו, בדמותו שלו עצמו כמי שיודע על עתידו המשמש ובא, ובדמות הענק החביב שיצר דייגו סימאונה שהולך ומתפתח לאט לאט למפלצת אימתנית. השאלה היא האם תתברר זו כעקיצת דבורה, או שמא גם באיירן תגלה העונה שוב מיהו הדבור שלה.
