אתלטיקו מדריד מציינת היום 116 שנים להיווסדה. אימפריית הכדורגל הספרדי נמצאת בשנים האחרונות בתקופה נהדרת תחת הדרכתו והובלתו של דייגו סימאונה אך נדמה שהשנה שחלפה והקיץ שעתיד לבוא טומנת בחובה כמה שינויים אפשריים ומספר שאלות שיכולים להשפיע על המועדון שמצא מקום של כבוד בצמרת הכדורגל הספרדי והכדורגל האירופאי בעידן הנוכחי.
אתלטיקו כאמור נוסדה בשנת 1903 על ידי שלושה סטודנטים ממדריד שראו בקבוצה החדשה שמוקמת כקבוצת בת של אתלטיקו בילבאו. רק 18 שנה לאחר מכן בשנת 1921 הפכה אתלטיקו לקבוצה עצמאית התלויה בעצמה בלבד. השנים הראשונות של המועדון לא היו פשוטות והוא נע בין הליגה הראשונה לשנייה מספר שנים.
בשנת 1939 התמזגה הקבוצה עם אוויאסיון מסראגוסה ולמספר שנים אף נוסף שם הקבוצה לשם המועדון ממדריד. המיזוג פורק בשנת 1947 ובאותה שנה הגיעה גם אחד הניצחונות הגדולים בהיסטוריה של המועדון , 5:0 על ריאל בדרבי היוקרתי.
התואר הראשון של המועדון הגיע בשנת 1949, 46 שנים לאחר הקמתו זכה המועדון באליפות ספרד. ראשית שנות החמישים היוו עבור המועדון פריצת דרך שכן בזכות האליפויות החל לבסס את מעמדו כקבוצה מצליחנית ועשירה באותן שנים שמנסה לקרוא תיגר על ההגמוניה של ברצלונה וריאל בליגה. בשנת 1962 אתלטיקו אף זכתה בגביע אירופה למחזיקות גביע מה שנתן לה את הלגיטמציה גם כמועדון המצליח בזירה האירופאית. שנות ה-70 היו גם הן משמעותיות עבור אתלטיקו שכן בשנת 1973 זכה המועדון באליפות ושנה לאחר מכן העפיל לגמר גביע אירופה בו הפסיד בהתמודדות כפולה לבאיירן מינכן. בשנת 1974 זכתה אתלטיקו בגביע הביניבשתי מה שהיה התואר האירופאי השני שלה.
בסוף שנות ה-80 הגיע למועדון חסוס חיל שהפך להיות הבעלים שלו ותחת ניהולו המועדון ידע עליות ומורדות. לאחר שנלחם נגד הירידה בשנת 1995 ערך המועדון מספר שינויים ותחת הדרכתו של המאמן הסרבי אנטיץ' הצליח לזכות באליפות ראשונה לאחר 19 שנה שבין השחקנים המובילים שיחק גם דייגו סימאונה. אך בשנים שלאחר האליפות אתלטיקו נקלעה לקשיים מקצועיים וכלכליים ושיא המשבר הגיע בשנת 1999 אז חסוס חיל ואנשיו הושעו עקב חשדות לאי סדרים כספיים והדבר הוביל גם למשבר מקצועי חריף ובשנת 2000 ירד המועדון לליגת המשנה.
הישארו מעודכנים
השנים הראשונות של המילניום החדש היו שנות שיקום של המועדון לאחר התקופה הקשה. לקראת סוף העשור הראשון של שנות ה-2000 החל המועדון להתייצב ולחזור להתמודדויות בגביעי אירופה השונים ובמקביל לטפח שחקנים צעירים שיוכלו להכניס לו כסף ממכירות עתידיות. בשנת 2010 הצליחה אתלטיקו לזכות בליגה האירופית ובתואר אירופאי ראשון לאחר כמעט 50 שנה.
בשנת 2011 חל השינוי הגדול האחרון במועדון והוא הגעתו של דייגו סימאונה לעמדת המאמן. סימאונה שהיה בעברו שחקן אתלטיקו מסמן עבור המועדון ואוהדיו את כל מה שהוא רוצה ושואף להיות. תשוקה יוצאת דופן, מחוייבות, נאמנות ובעיקר ידע לסמן עבור אתלטיקו את הדרך בה צריכה לצעוד בשנים הללו. המועדון שהוא לא עשיר יתר על המידה אבל כן אולי אחד המועדונים עם האופי והכח המנטלי החזקים ביותר שיש מה שיכול לטשטש פערים כלכליים כאלה ואחרים מאריות היבשת. כבר בשנה הראשונה של סימאונה אתלטיקו זכתה בליגה האירופית ובסופר קאפ. תחת הדרכתו ניצחה את ריאל לראשונה לאחר 14 שנים!! ולשיא ההצלחה הגיעו סימאונה ואתלטיקו בשנת 2014 אז זכתה באליפות מדהימה וכנגד כל הסיכויים (ב-15 שנים האחרונות אתלטיקו היא הקבוצה היחידה שזכתה באליפות מלבד ריאל וברצלונה). סימאונה בשנים הללו ובשנים שלאחר מכן הפך את אתלטיקו לקבוצה עם זהות מאוד ברורה. כזו שקשה מאוד לנצח אותה, שאף פעם לא נשברת ושתמיד תאמין עד הרגע האחרון ושההגנה היא המנוע העיקרי שלה. השחקנים של אתלטיקו בשנים האחרונות נחשבים למחוייבים ונאמנים למועדון בצורה בלתי רגילה ולראייה המועדון דחה לאורך השנים לא פעם הצעות ענק ממועדונים גדולים ביבשת והצליח להשאיר את רוב כוכביו (אובלק, גריזמן, גודין, קוקה ועוד).
השנים האחרונות כאמור היו שנים נהדרות למועדון אך טומנים בחובם גם תקרת זכוכית מסוימת. האליפות המרגשת שחגגו בשנת 2014 היו התואר האחרון שזכו בו בספרד (לא הצליחה הקבוצה לזכות באליפות או בגביע) ובליגת האלופות חוותה אכזבה אחר אכזבה והדחות מוקדמות ממה שהייתה רגילה בשנים שלפני. השנה אתלטיקו חטפה מכה מוראלית לא קטנה שכן לאחר ניצחון גדול במשחק הראשון על יובנטוס 2:0 וביטחון מוחלט במעבר לשלב הבא הגיע משחק הגומלין וההגנה של סימאונה התפרקה לגמרי והודחה כבר בשמינית הגמר מהמפעל. גם בליגה אתלטיקו אמנם ממוקמת שנייה אך בשום שלב מתקדם של העונה לא הצליחה לדגדג ולהדאיג את ברצלונה במאבק על התואר. גם משחקי הדרבי השנה לא האירו פנים לסימאונה וריאל ניצחה את אתלטיקו במבצרה הביתי ללא כל מאבק.
אתלטיקו תהיה חייבת להחליט לאן מועדות פניה שכן היא נמצאת בנקודת זמן משמעותית בקיץ. על פי הדיבורים בשבועות האחרונים גם הקיץ תקבל אתלטיקו הצעות גדולות ממועדונים ברחבי היבשת ששואפים לשים יד על שחקניה אך נדמה שגם בקרב השחקנים יש קולות ומחשבות להמשיך הלאה. אתלטיקו חייבת להחליט מה היא רוצה להיות ואיזה מחיר מוכנה לשלם על כך שכן נדמה כי אם רוצים בצד האדום של מדריד להילחם על תארים ולהוות גורם משמעותי גם בליגת האלופות בעידן של היום גם הארנק צריך להיפתח בהתאם. האופי וכח המנטלי של אתלטיקו מהווה עבורה אחד מסימני הזהות המוכרים והמנצחים שלה אך ראינו איך השנה גם הכח הזה לא מספיק אל מול כריסטיאנו רונאלדו והחבורה שלו ביובנטוס ואת הפערים הענקיים שיש בין אתלטיקו לבארסה. בעידן שבו הכסף משחק כלי מרכזי מאוד והפערים בין הקבוצות הגדולות של אירופה הולכים וצוברים תאוצה הרומנטיקה הולכת ומאבדת מערכה לצערנו ואתלטיקו תצטרך לעמוד במבחן השילוב הלא פשוט בין שני הדברים הלכאורה מנוגדים.
השאלה הגדולה במקרה זה בעיניי היא כיצד רואה סימאונה את הדברים והאם מאמין שבכלל ניתן לשלב בין פתיחת הארנק שחייבת להיות מצידה של אתלטיקו ומלחמה גם על שחקנים מובילים ביבשת אבל ראשית להצליח להשאיר את הכוכבים הנוכחיים המבוקשים של המועדון – גריזמן שנקשר לברצלונה, גודין, סאול, קוקה, פליפה לואיז ועוד. ובכלל האם השיטה של סימאונה שדוגלת במשחק הגנתי חסר פשרות הוא הדרך הנכונה להביא תוצאות. בשנים האחרונות נשמעו יותר ויותר חיצי ביקורת על האופי ההגנתי מדי של סימאונה והשאלה האם לסימאונה שנחשב (ובצדק) לאחד המאמנים הטובים בעולם יש מחשבות לשינוי גישה זו של הקבוצה והמועדון וגם מדיניות רכישת השחקנים מן הסתם יכולה להשתנות בעקבות שינוי עתידי כזה או אחר. בשנה האחרונה אנו רואים כיצד קבוצות הדוגלות במשחק התקפי מגיעות לשלבים הגבוהים של המפעל (ברצלונה, ליברפול) וכמובן הדוגמא שאולי אליה צריכה אתלטיקו להסתכל הכי טוב זו אייאקס וכיצד בלי כסף גדול אך עם תשוקה לכדורגל ולמשחק התקפי ניתן גם להגיע לתוצאות מדהימות.
אתלטיקו יש להניח תמשיך להיות כח מוביל בכדורגל האירופאי והספרדי כמובן. אך נמצאת בשלב בו צריכה לקבל החלטה בנוגע למקום אליו רוצה לצעוד ומה קודם למה בסולם הערכים של המועדון. עוד ארבע שנים המועדון יחגוג 120 אז נראה שהגיע לגיל שאפשר להתחיל לחשוב על שינויים משמעותיים בלי לפחד מהם.
