"אני זוכר את היום האחרון שלי בדונייצק. זה היה ב-16 למאי 2014. נאמר לנו שאנחנו חייבים לעזוב בזריזות. לא לקחתי דבר מהבית, רק את שתי המכוניות. החולצות שלי עדיין תלויות בתוך הארון. אני הייתי היחיד שהאמין שכל המלחמה הזאת תעבור מהר."
את הדברים האלו אמר דריו סרנה, הקפטן הקרואטי של שחטאר דונייצק, באחד מהראיונות שלו. הוא מספר על היום שבו של השחקנים והצוות של שחטאר דונייצק נטשו את העיר בגלל מלחמת האזרחים שפרצה באזור, כאשר מורדים פרו רוסיים שחיים במחוז דונייצק הכריזו על עצמאות מאוקראינה והגדירו את המחוז כ- "הרפובליקה העממית של דונייצק".
מאז העיר דונייצק הפכה למעין אזור מלחמה, ושחטאר לא יכלה להישאר בה ונאלצה לברוח מערבה לכיוון העיר לבוב, שם שיחקה עד שנת 2016 ולאחר מכן עברה לשחק באצטדיון בחארקוב. הדבר הזה זה השפיע מאוד כי שחטאר נאלצת מדי שבוע לשחק מול מספר מועט של אוהדים, לשחק רחוק מהבית זה לא דבר שקבוצה כלשהי הייתה מייחלת לעצמה. בשנה האחרונה שלה באצטדיון בלבוב, ממוצע האוהדים היה 4,000 למשחק בית, לא כמויות ששחטאר רגילה אליהם. כשעברה לחארקוב, שיותר קרובה לדונייצק, הגיעו 12,000 בממוצע שנתי למשחק בית אך עדיין, בביתה בדונייצק היא הייתה מצפה להרבה יותר. השפעה נוספת היא שהקבוצה מאוד מתקשה להחתים שחקנים איכותיים מאירופה, מהסיבה הברורה שהם פשוט לא רוצים לבוא בגלל המצב בדונייצק שמשפיע כנראה על שחטאר גם מרחוק
בשנת 2009 שחטאר חנכה את אצטדיונה החדש, דונבאס ארנה. זאת הייתה השנה שבה זכתה בגביע אופ"א. האצטדיון הכיל בתי קפה, חדרי כושר, וגם 54,000 מושבים. הוא אירח את חצי הגמר של יורו 2012. אבל שנתיים לאחר מכן ננטש. כמה עצוב שמתקן כזה מרשים נותר שומם. בניגוד לנמל התעופה של דונייצק שהושמד לרסיסים על ידי הבדלנים, האצטדיון נותר יחסית במצב טוב למרות שספג מספר פגיעות של טילים ארטילריים. כיום איש לא יודע האם האצטדיון יארח עוד משחק אי פעם.
הדבר משפיע גם על קבוצות אחרות. אולימפיק דונייצק מאותה סיבה נודדת גם היא. אולימפיק נאלצה לברוח לקייב ומשחקת באצטדיון הישן של דינמו קייב, שדרך אגב עבר חידוש קטן לאחרונה. זוריה לוגנסק, שגם בעיר שלה יש בלאגן לא קטן, משחקת בעיר זפוריז'יה את כל משחקיה הבית שלה במקום באצטדיונה בלוגנסק. האצטדיון בז'פוריזיה אינו עונה על התקן של אופ"א, ולכן בליגה האירופית היא משחקת בלבוב. גם קבוצות אחרות, שלא נמצאות בבלאגן של המלחמה, מושפעות. למשל דנייפרו לא יכלה לשחק באירופה בעיר דנייפרופטרובסק כי היא קרובה מדי למחוז דונייצק, אך בליגה כן שיחקה בביתה לשם שינוי.
הישארו מעודכנים
עצוב שהכדורגל צריך להיות מושפע ממלחמה. בינתיים, דריו סרנה עדיין מאמין שיום יבוא ושחטאר תוכל לחזור הביתה, ושזה אך ורק עניין של זמן.
