ולנסיה פתחה את העונה בצורה קטסטרופלית. היא נסמכה על המאמן פאקו אסטריאן חסר הניסיון, שאיכשהו הצליח לייצב אותה בשלהי העונה הקודמת, אך מהר מאוד 'גילתה את התרמית'. הפסד ביתי מביש עם 4 שערים ברשת לקבוצת מרכז הטבלה לאס פלמאס במחזור הפתיחה היו האות לבאות. במחזור השני הפסידו העטלפים לאייבר, ובשלישי הייתה זו בטיס שעלתה ל-2 אפס מהיר עד ההפסקה. הקהל במסטאייה עוד ראה את קבוצתו שבה לחיים כמו עוף החול משערים של רודריגו וגראיי עד הדקה ה-78, אך ולנסיה שוב בעטה בדלי וחטפה שער הפסד בתוספת הזמן מרגלו של 'מי אם לא' רובן קאסטרו. הקש ששבר את גב הגמל היה ההפסד לבילבאו בחוץ, שהוא מתקבל על הדעת, אמנם. אך בתמונה הכללית הכניס את הקבוצה למשבר עמוק, להתנגשות חזיתית בקרחון שקצהו מבשר הפסד רביעי ברציפות.
המועדון, שאך החליף בעונה הקודמת ארבעה מאמנים, פיטר את אסטריאן עוד בעיצומו של חודש ספטמבר. אחרי שני משחקים אותם ניהל עוזרו, מונה צ'סארה פרנדלי האיטלקי (מאמן, איך להגיד, קצת יותר מנוסה – 26 שנות ניסיון הכוללות את פארמה, רומא, פיורנטינה, נבחרת איטליה וגלטסראי) כדי להציל את הספינה הטובעת. ולנסיה החלה בתהליך אישוש, תוך שהיא מנצחת 3 מארבעה משחקים (בתווך מפסידה לאתלטיקו, ששוב – זה נורמלי) ומתייצבת למשחק מול ברצלונה עייפה עם תצוגת כדורגל מרשימה, וכל זה מתרחש בחודש אחד בלבד.
אחת מקבוצות הפאר של הכדורגל הספרדי הייתה כבר על דרך המלך, וממש לא מזמן. את עונת 2014/15 סיימה ולנסיה במקום הרביעי, שאינו זר לה כלל. היא שיחקה בעונה החולפת בליגת האלופות לראשונה מזה 3 שנים ואף סיימה את הבית במקום השלישי, שהמשיך את דרכה בליגה האירופית. אבל במקביל החלו העניינים להסתבך. בליגה, ולנסיה פתחה את העונה רע ואחרי חמישה משחקים היה בכיסה ניצחון אחד בלבד. כבר בנובמבר התחלף המאמן, ובדצמבר מינוי משונה של גארי נוויל, שנקרא בקול ענות חלושה להחזיר את ולנסיה לעניינים, הפך לבדיחת קרש בלי פאנץ' ליין. מי שהביא את הגאולה היה פאקו, מיודעינו ממכבי תל אביב, שהצליח לייצב מעט את ולנסיה ולסיים איתה במקום ה-12 כשבמאזנה רק 11 ניצחונות לעומת 16 הפסדים. על כך קיבל את הקרדיט, שכאמור לא החזיק יותר מדי.
אבל לא רק חילופי המאמנים היו לרועץ לאלופת ספרד 6 פעמים. שינויים מרחיבים נערכו בסגל השחקנים במהלך הקיץ, שכללו את השאלת אלברו נגרדו המאכזב ואת מכירת פאקו אלקסר, מלך השערים של הקבוצה בשנים האחרונות. ברצלונה מאידך מסרה לעטלפים את מוניר אלחדדי בהשאלה, אך ביצעה מחטף גם בקישור, כשהחתימה את אנדרה גומז. לפתע הפכה ולנסיה לקבוצה שמקבצת נדבות. את מלך שעריה הנוכחי מריו סוארז היא השאילה מווטפורד, ויש לה עוד שני שחקנים מושאלים בסגל. הרכש הכי נוצץ להגיע לקבוצה הוא נאני הותיק, שסימן שאלה גדול מרחף מעל לראשו מאז שסיים את דרכו במנצ'סטר יונייטד אי שם ב-2014. הפורטוגלי הגיע בסיום חלון ההעברות, כשהצרות כבר החלו לנשור כמו גשם זלעפות על ראשם של העטלפים אובדי העצות.
עתה, אחרי התצוגה הנפלאה במסטאיה, בה נגזלו באי צדק 3 נקודות מרשימות לולנסיה (השער של מסי הובקע בנבדל ברור של סוארז, שהשפיע על המהלך אך לא נשרקה עברה, ופנדל שנוי במחלוקת עם הנפילה האובר דרמטית של סוארז 20 שניות מסיום המשחק), אנחנו שוב נזכרים כמה איכות יש בקבוצה הזו. מרבית הפרשנים מסכימים שהיא קבוצת טופ שש בקלות, ואפילו מקום במוקדמות ליגת האלופות עשוי, בקונסטלציה מסוימת, להיות ריאלי עבורה.
הישארו מעודכנים
מה שהיא צריכה עכשיו אלה שני דברים: הראשון הוא יציבות, לשמור על משחקי הבית ולהמשיך באגרסיביות שהביאה אותה לתוצאות האחרונות. הווי אומר, לעבור את משחק החוץ נגד דפורטיבו עם שלוש נקודות ואת משחק החוץ מול סלטה ויגו לפחות עם נקודה. אז משחק הבית מול גראנדה החלשה בעוד שלושה שבועות יכול לקרב אותה משמעותית לראש הטבלה. השני הוא תוצרת. עד כה כבשה ולנסיה כולה 13 שערים בלבד, מעט מדי. גם לאור זאת כשמלך השערים מריו סוארז כבש שלושה שערים בלבד. מנגד, היא חוטפת 18 חתיכות. עם ההתקפה העשירית הכי טובה וההגנה הרביעית הכי גרועה בליגה, היא חייבת לשפר את הנתונים, ומהר.
אז איפה תסיים ולנסיה את העונה? זה מאוד תלוי היכן היא תהיה בסיום הסיבוב הראשון. צריך לזכור, אין לה אירופה על הראש ויש לה שחקנים איכותיים שיכולים לעזור לה לעשות מהפך. מנגד, שרשרת כישלונות, גם אם לא רציפה לגמרי, תשנה מאוד את מצב הרוח המעט אופטימי שחדר לקבוצה בשבועות האחרונים דרך החלון האחורי. הדבר האחרון שרוצים פרנסיה של קבוצת הפאר המדשדשת הוא להתחיל לחפש תחליף למאמן הבכיר ביותר שהגיע אליה בכל השרשרת הארוכה והמאכזבת של שתי העונות האחרונות. ובקיצור, עדיף גם לקבוצה וגם לשחקניה שההצלחה תבוא כעת, ותחת ידיו הבטוחות של פרנדלי. כבר בשני הקרוב, ב21:45- נגד לה קורוניה בריאזור בקרב בין מקומות 15 ו-16, נדע אם אכן מדובר בהבטחה, או שמא שוב בהבלחה.
