כל מי שמכיר קצת את עולם הטניס הישראלי יגיד לכם שעמוס מנסדורף הוא שם נרדף להצלחה. כנראה הטניסאי הטוב ביותר שיצא מישראל, שבשיאו דורג 18 בעולם בסבב הATP
מנסדורף החל את הקריירה שלו כמקצוען בסבב העולמי ב-1983 בגיל 18. בשנת 86 כבר זכה בתואר הראשון שלו. שנה לאחר מכן היה לישראלי הראשון שזכה בטורניר רמת השרון כשגבר בגמר על ברד גילברט. בסוף שנת 87 הגיע לשיא הקריירה כשדורג במקום ה-18 בדירוג העולמי של סבב ה-ATP (ארבעה מקומות גבוה יותר משהשיג שלמה גליקשטיין חמש שנים קודם לכן)
באוקטובר 88 ניצח בגמר טורניר ברסי בפריז את הטניסאי האמריקאי ברד גילברט. הניצחון בברסי הביא למנסדורף נוסף על היוקרה ונקודות הדירוג גם את סכום הפרס הגבוה ביותר בקריירה שלו – 262,000 דולר.
למרות הגעתו לפסגה המשיך מנסדורף להתקדם ובשנת 89 נעצר פעמיים בשמינית הגמר בטורנירי גראנד סלים.
ב30 ביוני, 1990 רוב העולם התעסק באיזה מונדיאל זניח. ארגנטינה בדיוק ניצחה את יוגוסלביה בפנדלים, איטליה "הביסה" 0:1 את אירלנד, והכותרת הגדולה הייתה המפגש הצפוי של דייגו בחצי הגמר מול החברים מארץ המגף. ועוד בנאפולי. אך מה הקשר בין כדורגל לכתבה על אגדת טניס ישראלית? אז הקשר הוא המפגש בין עמוס מנסדורף לסטפן אדברג בסיבוב השלישי בווימבלדון שהתרחש באותו בזמן. אין ספק שהמפגש חבר כבוד ברשימת הקלאסיקות של הספורט הישראלי. לא, הגעה לשלבים הללו בגראנד-סלאמים לא היה משהו שמנסדורף לא הורגל אליו, אבל מול יריב עילאי, חביב הקהל, וכזה שמחזיק עד היום במאזן פנימי של 0:10 עליו – מה שקרה באותו יום במגרש נראה כמעט דמיוני. מאבק עיקש אולי היום זכור בעיקר לישראלים ולצמד הטניסאים שהיו על הדשא באותו רגע ועוד נקודת אור בקריירה הנפלאה של עמוס מנסדורף.
הישארו מעודכנים
ב-1991 וב-1992 לא זכה עמוס בתארים אך הצליח בעקביות להגיע לשלבים מתקדמים של טורנירים חשובים ולנצח שחקנים בכירים. הישג השיא שלו בגראנד סלאם הגיע באליפות אוסטרליה הפתוחה ב-1992 שם הפסיד ברבע הגמר לג'ים קורייר האמריקאי שזכה בטורניר. בפילדלפיה באותה שנה הגיע לגמר עם ניצחונות על ג'ף טראנגו, מיכאל שטיך ופרנצ'יסקו קלאבט אך נעצר שם לאחר מאבק בן ארבע מערכות ושני שוברי שוויון מול פיט סמפראס. את השנה סיים במקום ה-25 בדירוג העולמי.
ב-1994, שנת פרישתו מטניס, הצליח מנסדורף להגיע לרבע גמר טורניר סינסינטי לאחר ניצחונות על קורדה ובוריס בקר אך נאלץ לפרוש מהתחרות בגלל פציעה במצב של 1-1 במערכות מול אדברג. פציעות חוזרות ונשנות עמדו מאחורי פרישתו מהמשחק בסוף 1994 לאחר שהפסיד בגמר טורניר רמת השרון האחרון שלו לוויין פריירה הדרום אפריקאי. בטקס מרגש שנערך לכבודו לאחר המשחק ב-16 באוקטובר, ארבעה ימים לפני יום הולדתו ה-29, בגשם, הודה מנסדורף בבכי לאלפי האוהדים באיצטדיון. את משחקו האחרון בסבב שיחק כשלושה שבועות לאחר מכן באנטוורפן.
כשאומרים עמוס מנסדורף, אומרים 18. מקום 18 בעולם באחת התקופות הגדולות של הטניס. מנסדורף פרש ב־1995, שימש קצת כקפטן נבחרת דייויס פה, קצת יו"ר ועדה מקצועית שם, אבל התמקד בעסקים עד ש"נגרר" שוב לעולם המוכר.
"ב־2008 הבן שלי התחיל לשחק, ב־2009 נסעתי קצת לטורנירים עם הראל לוי ולאט־לאט זה החזיר אותי. הייתי יושב במשרד והתחיל לדגדג לי. בין לבין עברתי משבר בחיים האישיים, התגרשתי פעמיים וזה סופית החזיר אותי לטניס".
אז החיידק קיים ולא יעזוב, הטניס יישאר עולמו לנצח, גם דרך בנו, גם דרך הדור החדש שהוא מחנך ומגדל כמאמן וכמובן גם בספרי ההיסטוריה של הספורט הישראלי
