נבחרת ישראל אמש הוריד כמה שנים טובות מחייהם של האוהדים המסורים שלה. משחק שהחל בחצי שעה נפלא בה תומר חמד כבש שני שערים בדרך הבטוחה לכיוון "ניתן להם 5 או 6 אם זה ממשיך ככה" שנשמעה מהיציעים ב"טדי". אבל משהו השתבש והנבחרת הורידה רגל מהגז, במחצית השניה ה"אוסף נגרים" (שוב, כינוי שעלה ביציעים) שהגיע לכאן במטרה לצאת עם תוצאה טובה מול נבחרתו של אלישע לוי בהחלט הראה כי בעזרת נחישות והקרבה אפשר להשיג המון וכאשר המגן השמאלי מקסימיליאן גופל, ילד בן 19 בהופעה רביעית בנבחרת, שלח את הטיל שלו לשערו של דודו גורש החל הקהל לזוז באי נוחות במושבים שלו. הנבחרת אמנם שמרה על התוצאה עד סוף המשחק אבל זהו אחד הנצחונות העצובים ביותר שדע הכדורגל הישראלי והגיע לאורחים מליכטנשטיין שער שוויון גם אולי כדי לתת סטירת התעוררות לצוות המקצועי ולשחקנים שלנו, ממש כמו ה2:2 עם מלטה לפני כמה שנים.
יש אנשים שיסתכלו על שלושת המשחקים שלנו ויגידו שהשגנו 6 נק' מתוך 9 אפשריות כאשר ההפסד הבודד הוא לאיטליה הגדולה, אותה איטליה שגם לא ליקקה דבש מול המקדונים אמש וניצחה בתוספת הזמן. אז כן, כל משחק לגופו, וכל תוצאה קובעת, 3 נק' באים מ1:0 וגם מ35:0 אבל אם לקרוא בין השורות, אז המצב בנבחרת לא טוב בלשון המעטה ויש כמה וכמה אחראים לכך.
בראש ובראשונה הטעות הכי גדולה היא ללכת בקמפיין הזה עם דודו גורש. שלא תהיה לאף אחד טעות, גורש שוער מצויין ואכן הציל אותנו במקדוניה עם הצלת הפנדל. אבל בקמפיין שמראש ויתרו עליו בגלל שכדי לעלות צריך להתברג מעל איטליה וספרד, משימה בלתי אפשרית לדעת הרוב המוחלט, אז צריך לנצל את הקמפיין הזה בשביל להריץ סגל צעיר יותר שיתגבש יחדיו קמפיין שלם כדי להגיע יותר מתואם לקראת מוקדמות יורו 2020. כמובן שאי אפשר שלא לקחת ברצינות את הקמפיין הזה, תוצאות טובות בו יעלו את הדירוג שלנו, אולי יחזירו אותנו למצב טוב יותר להגרלות הבאות ובכללי, עדיף לסיים מקום שלישי אחרי 2 מעצמות כדורגל מאשר להתבאס שגם אלבניה (ואם לא ניזהר אז גם מקדוניה) עקפו אותנו בטבלה.
אז על מי נישען?
ראשית אם כבר מדברים על להחליף את הסרט אז צריך להחליף בדחיפות את סרט הקפטן. כן, ערן זהבי לא ראוי לענוד אותו. בתור קפטן אתה אמור לשמש דוגמא וזה לטוב ולרע, אז אמנם יש הרבה דבר שנאמרו על ידו אמש שהוא צודק אבל צורת ההתבטאות שלו הייתה מבישה אם כי יש לזקוף לזכותו את הדבר שקפטן עושה הכי טוב, לקיחת אחראיות. העניין הוא שהמתקפה שלו מול התקשורת אמש היא לא הסיבה הראשית לשלילת הסרט. פשוט עדיף שהסרט יהיה על שחקן שמשחק קבוע בהרכב, ואחד הדברים שאלישע חייב לעשות הוא להוציא את זהבי מה-11 הפותחים שלו. הקשר של גוואנז'ו הוא ללא ספק כדורגלן נפלא, עם המון ברגליים אבל את היכולת הזאת הוא לא מצליח להביא לנבחרת, אולי זה בגלל שלא משחק בעמדה הטבעית שלו, אולי בגלל שמגיע עם רמת משחק מהליגה הסינית ששם אין לו יותר מדי שחקנים שמפריעים לו להגיע למספרים יפים. אמש על הדשא זהבי, לא בפעם הראשונה במדים של המולדת, היה נראה כמו צל של עצמו ואם להיות יותר מדוייקים, אז בתקופה האחרונה המשחק היחיד שאפשר לומר שבו הוא הצטיין היה ה3:0 מול בוסניה. אז אולי הדחה מההרכב תעשה לו טוב כי גם מול מקדוניה וגם מול ליכטנשטיין זהבי נשאר 90 דק' למרות שממש לא היה השחקן הבולט וכשאלישע היה צריך חילוף הוא בחר בשני המשחקים להוציא את טל בן חיים, שחקן שתורם הרבה יותר בקמפיין הזה. בפן האישי, אם להסתכל על זה חברתית, אז זהבי ובן חיים שהם חברים מתקופתם במכבי תל אביב יכולים להיפגע מקצועית גם מההחלטה הזאת. מה יגיד בן חיים כשיראה את המספר שלו על שלט החילופים כשבתוך תוכו יודע ששיחק יותר טוב מחברו? כן, שחקני כדורגל הם בני אדם ויצר הקנאה קיים גם אצלם, זה בהחלט יכול לפגוע במוטיבציה של בן חיים במשחקים במדים הלאומיים.
הישארו מעודכנים
אבל אם לא זהבי אז מי?
אבכן חוץ מכובש הצמד אמש, תומר חמד, המצטיין על המגרש היה נראה מאור בוזגלו. קשרה של באר שבע לא תמיד עשה את הפעולה האחרונה אבל זה נראה שהוא עשה סוויץ' בראש והבין שעל מקום בנבחרת צריך להילחם וקשה. עד לרגע שהוחלף הוא לא הפסיק לרוץ, לתקל, לרדוף אחרי מגנים, לקח את כל המצבים הנייחים והראה מנהיגות על המגרש, משהו שלא היה נראה מהקפטן. אייל גולסה אמנם שגה מספר פעמים אמש אבל גם הוא הוכיח שבחירתו של אלישע לוי מוצדקת, אם כי לא בטוח שמקומו בין ה-11 צריך להיות מובטח תמיד. עומר אצילי ורועי קהת הם שני שחקנים שכבר מהמשחק מול איטליה הוכיחו שחייבים לא רק להיות בנבחרת אלא גם להיות בעדיפות לקראת ה-11 הפותחים. יתר השינויים אמורים להיות בהגנה.
טיבי/צדק/גרשון או בכלל להחזיר את בן חיים?ומה עם המגנים?
בעמדת המגן הימני התחרות היא בין אלי דסה לבן ביטון כאשר האחד התקפי מדי והשני לא מספיק מנוסה. אם אחד מהם היה לוקה בשני הפרמטרים זה היה קל יותר והוא היה פותח מול הקטנות, איפה שאפשר להסתכן במגן התקפי חסר ניסיון. מול הגדולות היה עולה המגן ההגנתי יותר שגם בעל ניסיון כדי לסגור את הקשר שמולו. במצב הקיים צריך לנער את שניהם. לדסה לתת הוראה ברורה לא לתקוף כשלא צריך ואת ביטון לקחת הצידה, למחוק מהזיכרון שלו את הטעות שהובילה להכשלה מול איטליה ולהזכיר לו את משחקיו במדי ב"ש שבזכותם הוא בסגל. ככה אפשר להרוויח שני מגנים מעולים. בצד שמאל המצב גם לא מזהיר כאשר דוידזדה ההתקפי יותר על הספסל של גנט ובן הרוש ההגנתי יותר גם לא תמיד פעיל במדי מכבי ת"א. בהיעדר אופציות ראויות נוספות (אבי ריקן לא בא בחשבון כי דקות המשחק שלו מתחלקות עם של בן הרוש במכבי ת"א) צריך אולי ללכת על אופציעה מפתיעה ולשלוף את רמי גרשון לעמדה הזאת, הוא כבר שיחק בה, הוא חוזר לעצמו במדי גנט ולמרות שאמש היה בינוני אפשר לתת לו את הצ'אנס ולקוות לטוב. בעמדת הבלמים שיר צדק מוכיח שהוא כרגע אמור להישאר באנקר כאשר איתן טיבי נדבק בחולשה מסוימת. רמי גרשון כאמור לא שיחק טוב אמש אבל עוד יכול להשתפר ובהחלט יש לקחת בחשבון את לואי טאהא, בעיקר אם זה בציוות עם צדק, חברו לסגל אלופת המדינה. שם אחד שלא נמצא כאן הוא מאוד מפתיע, טל בן חיים. הבלם של מכבי ת"א חוזר לעצמו אחרי פתיחה לא טובה ובהחלט שווה מקום בסגל אם לא בהרכב. יכול להיות שחוסר זימונו נובע מכך שלא רוצים לתת לו לשבת על הספסל אבל זה הזמן לשים את האגו ואת הסנטימנטים בצד, שחקן כמו בן חיים בהחלט יכול לתרום לנבחרת.
אז מה כן עובד?
הנקודות החזקות של הנבחרת הן כאמור בקישור ובהתקפה. חמד מוכיח את עצמו, דאבור אמנם פחות מורגש אבל גם במדי קבוצתו החדשה הוא עדיין מדשדש לכן ספסולו מובן. אלישע בהחלט בוחר את החלוצים שלו בקפדנות והעמדות שנשאר לנו לסקר אותן הו בקישור האחורי, שם הוא מצליח לתמרן עם בירם כיאל, שחוזר לעצמו, אלמוג כהן שהיה לא רע, ניר ביטון שאניגמה בפני עצמה עם משחקים של יום עסל ויום בסל ואייל גולסה כאמור. אליהם מצטרף דן אייבינדר שבהחלט ראוי למקום בסגל.
ומה עם שוער?
גורש קיבל את המושכות בקמפיין הזה וזה מובן. שוערה של האלופה ללא ספק חייב להיות בסגל הנבחרת. אבל גורש בן 36 ולא יהיה עם הנבחרת בקמפיין הבא. להריץ שוער ותיק לקמפיין אחד זאת טעות, בעיקר כשהמחליפים שלו צעירים חסרי ניסיון שחייבים את המשחקים האלה בשביל למצוא תיאום עם חוליית ההגנה שקרוב לודאי תישאר גם בקמפיין הבא. את אפודת השוער הראשון יש לתת לבוריס קליימן חרף הטעויות שלו. אולי צוות האימון של הנבחרת יצליח ללטש סופית את השוער המוכשר, מה שעדיין לא הצליחו לעשות בצורה מושלמת בבית"ר ירושלים.
אפקט ההפתעה: שינוי מערך
הנבחרת כמעט תמיד משחקת 4-2-3-1, המערך הזה דבוק למדים הכחולים-לבנים מאז ומתמיד והפעם האחרונה שהזיכרון מעלה 2 חלוצי שפיץ בנבחרת היא אי שם ב4:1 מול אנדורה בו הצטיינו טוטו תמוז ועמית בן שושן. אז כן, לעבור לשחק עם 2 חלוצים זאת לא בעיה אצלנו, כשאחד מהם יהיה חלוץ נסוג. צריך לנצל את העובדה שהמגנים שלנו התקפיים ולעבור לשיטת 3 הבלמים. במצב הזה ניתן יהיה לשחק עם 2 מגנים תוקפים, 3 בלמים, קשר עם נטייה הגנתית/עושה משחק ואז 2 שחקנים בעלי נתייה התקפית בכנפיים שזזים גם לאמצע, חלוץ נסוג וחלוץ חוד.
יש לנו עוד 7 משחקים בקמפיין הזה, כולל 2 מפגשים מול ספרד עוד משחק חוץ באיטליה מה שאומר שעל הנייר יש רק עוד 4 משחקים שמהם אפשר לסחוט נקודות 2 מהם מול נבחרת שהייתה ביורו (אלבניה) כשהשניים הנוספים הם מול נבחרות שניצחנו 2:1. המצב קשה, קשה מאוד אפילו ואולי כדאי לאלישע ליישם חלק מהדברים שנאמרו כאן.
