מבשר המהפכה האפריקאית

האורחים שהגיעו לטקס סיכום השנה של פיפ"א בשנת 1995 לא ידעו שיהיו עדים לפיסת היסטוריה שתחזיק מעמד עד היום. בטקס, נבחר לראשונה אפריקאי לשחקן השנה בעולם. אחרי שנים של שליטה אמריקאית-אירופאית בכדורגל העולמי הצליח להשתחל שחקן אפריקאי ולזכות בפרס הנחשק, תוך שהוא מנצח את הבלם האיטלקי הטוב בהיסטוריה, פאולו מאלדיני ואת החלוץ הגרמני המבריק יורגן קלינסמן. לשחקן הזה קראו ג'ורג וואה. הוא לא הגיע מאחת מאריות היבשת השחורה כדוגמת קמרון או ניגריה אלא מליבריה, מדינה קטנה שלא הותירה חותם בעולם הכדורגל. לרגל חגיגות יובל שנים להולדתו של השחקן שפרץ דרך לכוכבים אפריקאים אחרים, אנסה להתחקות אחר התחנות בחייו שהובילו אותו להיות סמל היבשת.

וואה החל את דרכו כשחקן בוגר בשנת 1985 בליגה הראשונה בליבריה, והראה די מהר ניצוצות של שחקן שהזירה האירופית מתאימה לו יותר. בשלוש עונות בהן שיחק הוביל את קבוצתו לשתי אליפויות וגביע אחד תוך שהוא כובש 46 שערים ב-53 משחקים (0.87 שערים למשחק). בשנת 1988 היכולת שלו אכן הביאה אותו לאירופה, כשהכישרון שלו צד את עיניו של ארסן ונגר, מאמן מונאקו באותה העת. בארבע העונות בהן שיחק במועדון הצרפתי כבש החלוץ 47 שערים ב-103 משחקים. זו הייתה אמנם ירידה באחוזי ההבקעה שלו, אך לא ניתן להשוות את הליגה הליברית לליגה הצרפתית. על אף ההתאקלמות המהירה והיכולת הטובה שלו לא הצליח וואה להוביל את מונאקו לאליפות עקב השליטה האבסולוטית של מארסיי בליגה הצרפתית באותה העת. עם זאת מונאקו הייתה חברת קבע בצמרת הגבוהה של הליגה, כשבשלוש שנים מתוך הארבע אף סיימה כסגנית. הישג השיא שלו עם המועדון היה זכייה בגביע הצרפתי בשנת 1991.

הניוזלטר של פעם בשבוע במייל

קראתי ואני מאשר/ת את תנאי השימוש

Leave this field empty if you're human:

על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר

עם סיום תקופתו במונאקו עבר לפאריס סן ז'רמן שם עשה את קפיצת המדרגה הרצינית בקריירה שלו הן מבחינת יכולתו האישית והן מבחינת ההישגים הקבוצתיים. בשלוש עונות בפאריס כבש 32 שערים ב-96 משחקים. הוא הוביל את הקבוצה מעיר האורות לזכייה באליפות ובשני גביעים, והגיע איתה לחצי גמר ליגת האלופות בעונת 1994-1995. באותה עונה זכה בתואר מלך השערים של ליגת האלופות עם 7 שערים. עונה זו שאמנם לא הסתיימה בזכייה באליפות מקומית או בתואר אירופי העניקה לו את תואר השחקן הטוב בעולם, חוזה במילאן, אחת הקבוצות המעוטרות בהיסטוריה וכרטיס כניסה לסרייה א', שנחשבה באותה תקופה לליגה שוות ערך לספרדית ולאנגלית, אם לא טובה מהן. גם במילאן וואה הציג יכולת מרשימה ויציבה. הוא כבש 46 שערים ב-114 משחקים והוביל את הרוסונרי לשתי אליפויות. עם זאת בתקופתו בקבוצה, המילאנזים סבלו מחוסר מזל בזירה האירופית והישג השיא שלהם היה רבע הגמר בלבד. כשעזב את מילאן לטובת הפרמייר-ליג, ראשית צ'לסי ולאחר מכן מנצ'סטר סיטי ירד כושרו של החלוץ הליברי ויכולת הכיבוש והאפקטיביות שלו במגרש ירדה. הוא פרש בסופו של דבר בשנת 2003, לא לפני שעבר במארסיי וקינח בקבוצה מאיחוד האמירויות "אל ג'זירה".

על אף ההצלחה הגדולה של וואה במועדונים בהם שיחק, הוא לא הצליח להעפיל עם ליבריה למונדיאל. במוקדמות מונדיאל 2002 שנערך בדרום קוריאה ויפן הגיעה ליבריה מרחק פסע מהשתתפות. במוקדמות היא הוגרלה לבית עם עוד ארבע נבחרות, כשרק המסיימת במקום הראשון מעפילה למונדיאל. ליבריה הוגרלה לבית עם ניגריה, מי שנחשבה באותה העת לאחת משתי הנבחרות הטובות ביבשת, יחד עם שכנתה קמרון. על אף ההגרלה הקשה, וואה שהיה בשלהי הקריירה שלו הוביל את ליבריה למקום השני בבית מרחק נקודה מניגריה שהעפילה. וואה הוא לא השחקן היחיד בשיעור קומתו שלא הצליח להוביל את נבחרתו למונדיאל, קדמו לו אלפרדו די סטפנו הארגנטינאי-ספרדי וג'ורג' בסט הצפון אירי. על אף זאת נבחר וואה לשחקן המאה באפריקה, תוך שהוא מקדים את רוז'ה מילה הקמרוני שהוביל את נבחרתו להישג השיא במונדיאל לנבחרת אפריקאית – שלב רבע הגמר במונדיאל 1990. אגב, לשחקן המאה באירופה נבחר יוהן קרויף, ובאמריקה פלה.

בעידן שבו הצלחה של שחקן נמדדת ביחס להישגיו בקבוצתו ובנבחרתו הצליח ג'ורג וואה לבסס את הקריירה שלו על הצלחה בזירת המועדונים ובניסיונות שנגמרו לרוב באכזבות בנבחרת המקומית. וואה לא רק היה (ועודנו) לאפריקאי היחיד שנבחר לשחקן השנה בעולם, אלא למי שזכה בתואר כשהנבחרת שלו דורגה במקום הנמוך ביותר בדירוג של פיפ"א באותה העת (מקום 110).

ג'ורג' וואה ללא ספק פרץ את הסחר בין אפריקה לאירופה. בעידן שבו הסקאוטרים הדירו את רגליהם מאפריקה וניסו למצוא כובבים באמריקה הלטינית או באירופה, וואה הוכיח כי לשחקן האפריקאי אין רק כישרון אלא גם חוכמת משחק ויכולת שתתאים לקבוצות מאירופה. אמנם כבר חלפו מאז בחירתו מעל ל-20 שנים ללא זוכה אפריקאי נוסף, אך הנדידה המסיבית של שחקנים אפריקאיים לקבוצות אירופאיות והמעמד שהם זוכים לו, הם ללא ספק ההוכחה הניצחת שהמורשת המקצועית של וואה חיה וקיימת. ההתאקלמות של וואה בליגות הטובות בעולם והזכייה שלו בתואר שחקן השנה בעולם הובילו למצב שבו שחקנים אפריקאיים רבים עוזבים את מדינותיהם לטובת אירופה. כך הנבחרות התבססו על שחקנים ברמה גבוהה יותר. עדות לשיפור ביכולת הכדורגל האפריקאי ניתן לראות בהישגים של סנגל במונדיאל 2002 ושל גאנה במונדיאל 2010 עם הגעתן לרבע הגמר. ללא הגשר שיצר בין שתי היבשות ספק אם היינו זוכים לראות את דידייה דרוגבה בועט את הפנדל שהביא לצ'לסי את הזכייה בליגת האלופות וספק אם היינו זוכים לראות שחקנים כמו סמואל אטו, יא-יא טורה או פייר אמאריק אובאמיינג קוטפים תארים אישיים וקבוצתיים.