רוקי מרציאנו – המתאגרף שמעולם לא הפסיד
אם חשבתם שאין דבר כזה ספורטאי בלתי מנוצח, אז כנראה שאתם לא מכירים את סיפורו של רוקי מרציאנו :
רוקי מרציאנו, נולד בשם : רוקו פרנסיס מרקג'יאנו ב- 1/9/1923 בעיירה ברוקטון שבמדינת מסצ'וסטס בארה"ב למשפחה אמריקאית ממוצא איטלקי.
מרציאנו כמו ספורטאים מצליחים רבים אחרים הגיע מבית עני, אביו היה פועל ייצור במפעל לנעליים ואמו הייתה עקרת בית. הוא למד בבית הספר התיכון ברוקטון, שם התאמן בבייסבול ובכדורסל, כשחלומו העיקרי היה להיות "תופס" בבייסבול. בבית היה מתאמן בהרמת משקולות ומתאגרף בעזרת שק יוטה מלא באבנים גדולות . בגיל 16 הוא נשר מבית הספר כי עבר ללא רשות לשחק בקבוצת הבייסבול של הכנסייה, ובכך הפר את האיסור לעבור ללא היתר מקבוצה לקבוצה.
( יוטיוב )
לאחר נשירתו מבית הספר התיכון החל מרציאנו לעבוד במספר עבודות כפיים כדי לעזור בפרנסת המשפחה ; כך למשל עבד כסבל בחברת משאיות גדולה וגם כחופר שוחות בחברת גז וכסנדלר, בעוד הוא לא זונח את חלומו להיות שחקן בייסבול.
הישארו מעודכנים
ב – 1943 גויס לצבא לחיל הים האמריקאי והוצב בוויילס שם שירת במעבורת אספקה, שעשתה דרכה לנורמנדי. על מנת להתחמק מתורניות מטבח החל מרציאנו להתאגרף במסגרת הצבאית, בה גם זכה בטורניר איגרוף חובבני, כמייצג הצבא.
ב 1946 השתחרר מהצבא, וניסה להתקבל למספר קבוצות בייסבול שבאחת מהן "שיקגו קאבס " הוא אף שיחק תקופה קצרה בתור "רץ" אך מהר מאד הבין שלא יכול להגשים את חלומו, כי רגליו אינן מהירות מספיק כדי להיות "רץ" וידיו אינן חזקות מספיק כדי להיות "זורק".
הוא פנה לאיגרוף החובבני והתאגרף באליפות של מזרח ארצות הברית "כפפות הזהב", ובמארס 48 הוא הפסיד לקולין וואלאס והודח מהתחרות, בהמשך התחרה במבחנים האולימפיים שם ניצח בנוקאאוט את ג'ורג' מקגיניס, אך נפצע בכפות ידיו במהלך הקרב ונאלץ לפרוש מהתחרות, שהייתה התחרות האחרונה שלו במסגרת החובבנית אותה סיים במאזן של 8 ניצחונות ו 4 הפסדים .
כמה חודשים אחר כך החליט מרציאנו להפוך למתאגרף מקצועי: הוא נטש את מאמנו הקודם, עזב את עבודתו בתור חופר שוחות בחברת גז והחל להבחן אצל מאמן איגרוף מקצועני : בשם צ'ארלי גולדמן , וחזר להתאמן עם חברו משכבר הימים עלי קולמבו, כשאל וויל משמש כמנהלו האישי.
הקרב המקצועני הראשון שלו נערך ב – 12/07/48 ובו ניצח בקושי רב את הארי בלזיריאן. מאמנו דאז צ'ארלי גולדמן גילה אצלו מספר ליקויים משמעותיים כמו למשל : עמידה לא יציבה, פיסוק רחב מדי בזמן הכאה, לא יודע איך לעשות הגנה, לא יודע לבצע קומבינציות, ומסתמך יותר מדי על היד הימנית החזקה שלו . גולדמן שהעריך מאד את עוז רוח ועוצמת אגרופיו של מרציאנו, עבד איתו על שיפור ותיקון מגרעותיו אלה, שעד מהרה נעלמו כלא היו; בנוסף לכך הקפיד רוקי לשמור על אורח חיים ספורטיבי, הן בתזונה נכונה והן בפעילויות ספורטיביות אחרות, כגון הליכה רגלית של כ- 6 ק"מ כל יום לאולם ההתעמלות שבו נהג להתאמן תחת גולדמן, ריצה של 11 ק"מ מדי יום וכתישת שק חול כבד, וכל זה כשהוא ממשיך לעבוד לפרנסתו כפועל כבישים. מרציאנו הפך להיות מאומן ומתורגל היטב ומכאן ואילך החלה הפריצה הגדולה שלו כאשר הוא מנצח 16 קרבות ברצף כולם בנוקאאוט וכמעט כולם בתוך חמישה סיבובים בלבד.
את ניצחונו הראשון בתור מתאגרף מקצועני השיג ב 2/12/1949 כאשר ניצח את פט ריצ'ארדס בנוקאאוט כבר בסיבוב השני .
בהמשך הוא צבר עוד שלושה נוקאאוטים, לצד קרבות קשים אותם ניצח בנקודות לפי החלטת השופטים, בין הקרבות האלה היו כמה ידועים יותר כמו הקרב נגד טד לורי שהוביל בארבעה מתוך עשרת הסיבובים, הקרב נגד פיל מוסקאטו, המתאגרף הכי בכיר וקשוח שפגש רוקי עד אז, אותו ניצח רוקי בנוקאאוט, בתום חמישה סיבובים בלבד – ושהיה אחד מארבעה נוקאאוטים רצופים על ארבעה יריבים שונים.
(denofgeek)
בתחילת 1950 ניצח רוקי בנוקאאוט בתום חמישה סיבובים את קרמין וינגו, כשהמכה שנתן לוינגו והביאה לו את הנוקאאוט כמעט הרגה את וינגו .
את הקרב הקשה מכולם ערך רוקי במארס 1950 מול הטוען לכתר באותה תקופה : רולנד לה סטרזה.
לה סטרזה היה מתאגרף חזק קשוח ביותר ורוקי לא הצליח לנצחו בנוקאאוט, הקרב נמשך עשרה סיבובים ולבסוף ניצח רוקי ביחס של 6-4 כלומר ב שישה מתוך עשרת הסיבובים ניצח רוקי בנקודות, בעוד לה סטרזה מנצח בנקודות בארבעה סיבובים אחרים.
הסיפור מול לה סטרזה לא הסתיים בקרב הזה, שכן כעבור שלוש שנים הם היו עתידים להיפגש שוב בקרב שאמור להכריע את זהות אלןף העולם .
מרציאנו כבר קנה לעצמו שם של מתאגרף בעל סגנון התקפה קשוח מאד ועם יד ימין חזקה במיוחד, שזכתה במשך הזמן בפי כמה ממתחריו לכינוי "יד הנפץ". בפי מתחרים אחרים הוא כונה "הסלע" בגלל שהיה יציב להפליא והיה כמעט בלתי אפשרי להפילו.
בהמשך השיג מרציאנו עוד שלושה נוקאאוטים רצופים, לפני שניצח שוב את טד לורי, ושוב לפי החלטת השופטים, וכן את רד אפלגייט גם כן בנקודות. ב 12/7/51 שלוש שנים בדיוק אחרי שניצח את בלזריאן בקרב המשמעותי הראשון שלו, הביס מרציאנו את רקס ליין בנוקאאוט אחרי שישה סיבובים, בקרב שהפך אותו לא רק ליריב קשה וחזק אלא גם לחביב הקהל, שעמד באולם המדיסון סקוור גארדן והריע למרציאנו במשך 20 דקות אחרי שהקרב כבר הסתיים.
ב- 26/10/51 ערך רוקי את אחד הקרבות המשמעותיים בחייו , נגד ג'ו לואיס אותו העריץ מרציאנו מאז היותו ילד. למרות היותו של ג'ו לואיס אלוף העולם, ולמתאגרף שלימים הוכר ע"י מגזין "הזירה" כמתאגרף הגדול ביותר בהיסטוריה הצליח רוקי מרציאנו לגבור עליו בנוקאאוט, בקרב שהיה אחד מקרבותיו האחרונים של ג'ו לואיס, והקרב ששידרג יותר מכל את מעמדו של רוקי מרציאנו בעולם האיגרוף המקצועני של אז.
ב 23/9/1952 התמודד רוקי מרציאנו בקרב על תואר אלוף העולם מול ג'רסי ג'ו וולקוט, אלוף העולם המכהן, שלפני הקרב זלזל במרציאנו ולגלג על צורת עמידתו ועל מבנה גופו : "רוקי מרציאנו חובבן, אני מניח שהוא מסוגל לחבוט, אבל יש לו שתי רגליים שמאליות והוא לא מסוגל להתאגרף, לא ראיתי מישהו שקל יותר לחבוט בו" אמר וולקוט . הקרב נערך בפילדלפיה לעיני 40,000 צופים והכניס לקופת המארגנים למעלה מחצי מיליון דולר. בתחילת הקרב עוד הצליח וולקוט להפיל את מרציאנו לרצפה (באחת הפעמים הבודדות בקריירה של רוקי ) והמשיך לצבור יתרון נקודות, אולם בסיבוב השלושה עשר הרגיש וולקוט את נחת זרועו הימנית האימתנית של רוקי, נפל לרצפה ולא הצליח לקום בתום ספירת עשר, ובכך הפסיד לרוקי את תואר אלוף העולם במשקל כבד. שנה לאחר מכן הגן מרציאנו על כתרו, ושוב נגד וולקוט אך הפעם ניצח אותו בנוקאאוט כבר בסיבוב הראשון !!!
לאחר מכן פגש מרציאנו שוב את לה סטראזה, ולאחר שללה סטראזה היה יתרון קל בחצי הראשון של הקרב, ניצח אותו מרציאנו בנוקאאוט טכני בסיבוב ה 11.
בהמשך הגן רוקי על תוארו עוד פעמיים כאשר בפעם הראשונה הביס את אלוף העולם לשעבר : אזארד צ'ארלס, שהיה המתאגרף היחיד שהצליח לשרוד מול רוקי 15 סיבובים שלמים לעיני 47,585 צופים, ונוצח רק בנקודות . בקרב השני נגד אותו צ'ארלס כעבור שלושה חודשים בדיוק שקלו הרופאים להפסיק את הקרב, לאחר שרוקי חטף מכה חזקה באפו, מכה שפיצלה את הנחיר הימני של אפו לשניים, אך הקרב נמשך בכל זאת ורוקי ניצח בנוקאאוט בסיבוב השמיני. בהמשך זכה בעוד אליפות עולם כשהוא מגן על תוארו מול אלוף אירופה דון קוקל, אותו הביס בנוקאאוט בסיבוב התשיעי.
הקרב האחרון של מרציאנו להגנה על הכתר נערך ב – 21/9/1955 מול ארצ'י מור באיצטדיון של היאנקיס והביא אליו 61,574 צופים ועוד מאות אלפים שצפו בקרב בשידורי טלוויזיה שהועברו אז בעיקר באולמות תיאטרון. בסיבוב השני הצליח מור להפיל את מרציאנו לקרשים בפעם השניה בלבד בהסטוריה, אך רוקי התאושש וניצח לבסוף בנוקאאוט בסיבוב התשיעי . לאחר הקרב הודה ארצ'י מור כי : " מרציאנו הוא המתאגרף הכי חזק שנגדו התמודדתי בעשרים שנות קריירת איגרוף מקצוענית.".
מרציאנו הודיע על פרישתו מאיגרוף ב 28/4/56 אחרי כמעט 8 שנים כמתאגרף מקצועי לאחר שהשיג מאזן חסר תקדים של 49 ניצחונות ו 0 הפסדים.
לדבריו הוא איבד את התשוקה לאיגרוף, ובנוסף הרוויח כבר מספיק כסף (ההערכות מדברות על כ- 2 מיליון דולר שהרוויח מהקרבות בהן השתתף ) כדי שיוכל לפרוש ולהתחיל להנות מהחיים.
ב 1960 דחה מרציאנו הצעה ע"ס של 2 מיליון דולר להתמודד מול מוחמד עלי, בעיקר כי כנראה שהבין שאין לו סיכוי לנצח, וכעבור 9 שנים נערכה הדמיית מחשב לקרב בינו לבין מוחמד עלי, בהדמייה ניצח מרציאנו את עלי בסיבוב השלוש עשרה.
לאחר פרישתו עבד רוקי כשופט וכפרשן איגרוף והגיש תכנית שבועית בטלוויזיה בנושא איגרוף.
ב- 31/08/1969 ערב יום הולדתו ה 46 נהרג מרציאנו בהתרסקות מטוס הצסנה שבו טס לעיירה דה מויין שבאיווה כדי לחגוג יום הולדת עם מספר חברים. הטייס הצעיר וחסר הניסיון טס במזג אוויר סוער, וכשניסה להנחית את המטוס בשדה התעופה ניוטון שליד איווה, הוא התנגש בעץ וכל יושבי המטוס כולל מרציאנו נהרגו.
מרציאנו ייזכר לעד כאחד המתאגרפים היחידים בהיסטוריה שלא הפסיד בשום קרב, והיחיד שלא הפסיד שום קרב והתחרה מעל 40 קרבות, הוא גם ייזכר כמי שהגן שש פעמים ברציפות על תואר אלוף העולם במשקל כבד.
שנים לאחר מותו הקימו בעיירת הולדתו ברוקטון, אולם איגרוף על שמו והציבו פסל שלו במרכז העיירה, כל זאת כדי להנציח את זכרו של אחד מגדולי המתאגרפים בהסטוריה ואחד מהדמויות החשובות ביותר בהסטוריה של העיירה.
(בוסטון גלוב )
הבהרה חשובה : רבים נוטים לחשוב שמרציאנו היה יהודי, בגלל שמו- אך החשיבה הזאת בטעות יסודה. מרציאנו נולד בשם מרקג'יאנו אך שינה את שמו בעקבות כך שבאחד מקרבותיו הראשונים כמקצוען התקשה הכרוז לבטא את שמו האיטלקי המקורי, ולכן הוא בחר בשם אחר דומה מאד לשמו המקורי, אך עם צליל איטלקי טיפוסי וקל יותר להגייה, כך שלמעשה שמו בהגייה נכונה הוא מרצ'יאנו ולא מרציאנו והוא אינו יהודי.
