רצים לכסף: על שביתות הרצים ב-NFL
/
אלעד בוגוש
23 ביוני 2020
ענפים נוספים
1 דק׳ קריאה
בשבוע שעבר הודיע הרץ האחורי של מיסנוטה ויקינגס, דלווין קוק, שהוא לא משחק או מתאמן בשורות הקבוצה, עד שהוא מקבל חוזה חדש. הודעה שכזו היא לא עניין יוצא דופן, שהרי בשנים האחרונות אנחנו עדים להרבה שחקנים ב-NFL ששובתים על מנת לקבל חוזה ארוך טווח. השחקנים האלה נמצאים לרוב בשנה האחרונה לחוזה הרוקי שלהם, מאמינים שהם שווים את ההשקעה לטווח הארוך, ומעדיפים לשבות עד שיקבלו אותו במקום לסכן את עצמם בפציעה, רגע לפני שיהפכו שחקנים חופשיים.
אצל רצים, התופעה הזו נפוצה מעט יותר מעמדות אחרות. כיוון שבשנים האחרונות חל פיחות בחשיבות של העמדה שלהם לאור ריבוי המסירות והחוקים הנוקשים כנגד ההגנה על המסירות, השכר הכי גבוה של רץ (כריסטיאן מקאפרי, 16 מיליון דולר) נמוך יותר מהשכר הכי גבוה של 6 עמדות אחרות. אפילו במצב הזה, קבוצות הופכות יותר ויותר הססניות בהשקעה ארוכת טווח ברצים, ששיאם נמשך פחות זמן מכל עמדה אחרת במשחק.
כדי לראות האם השביתה עשויה להשתלם לדלווין קוק, אבצע סקירה קצרה של הרצים ששבתו בשנים האחרונות ושל השלכות המהלך.
לביון בל
אחרי 4 שנים של חוזה רוקי, בל התחיל לעשות קצת רעש ב-2017, כשלא הגיע למחנה האימונים בטענה של פחד מפציעה, ודרש חוזה של 15 מיליון לעונה. הסטילרס העדיפו להצמיד לו את הפרנצ'ייז טאג, בשווי 12.5 מיליון דולר, ובל לבסוף התייצב לשורות הקבוצה ושיחק את כל עונת 2017. בל המשיך לבסס את עצמו כאחד הרצים הטובים בליגה עם 1291 יארד, 9 טאצ'דאונים, וממוצע 4.1 יארד לריצה, יחד עם 655 יארדים, 2 טאצ'דאונים וממוצע של 7.7 יארד לתפיסה, בעונה שהסתיימה עם בחירה לפרו בול ולקבוצה הראשונה. בקיץ הבא, בל החליט שהוא כבר לא מתפשר. הסטילרס הניחו עליו את הטאג בפעם השנייה ברציפות, הפעם בשווי 14.5 מיליון דולר, לצד הצעת חוזה ממנה בל לא התרצה, במיוחד לאחר שטוד גרלי, הרץ של הראמס, קיבל 15 מיליון לעונה. בל לא חתם על הטאג, לא הופיע למחנה האימונים, לא לקדם העונה ולא לעונה של הפיטסבורג סטילרס, ומכאן גם לא קיבל את הכסף של הטאג. האיש שהחליף אותו היה ג'יימס קונר, והוא עשה זאת בהצטיינות שאיפשרה לסטילרס להרגיש בנוח גם ללא לביון בל בסגל שלהם. באביב 2019 חתם בל בג'טס על חוזה של 52 מיליון לארבע שנים, חוזה קטן משמעותית משרצה, בקבוצה בה לא רצה לחתום רק בקיץ הקודם. בעונת 2019, השורה הסטטיסטית שלו הייתה חלשה למדי: 789 יארדים, עם 3 טאצ'דאונים בממוצע של 3.2 לריצה, ו-461 יארדים, טאצ'דאון אחד וממוצע של 7 יארדים לתפיסה. בסופו של דבר נראה שלא השתלם לבל לשבות – הוא לא זכה בחוזה שרצה, הפסיד שנה שלמה של משכורת, והחתימה שלו בקבוצה חלשה יחד עם השנה שהפסיד הובילו לכישלון מקצועי.
אזיקיאל אליוט
בפגרה של 2019, אליוט היה בדרכו לפתיחת העונה הרביעית שלו בליגה. נשארה לו שנה אחת בחוזה הרוקי, ועוד שנה במסגרת אופציית השנה החמישית. אליוט החליט לשבות על מנת לדרוש שדרוג בשכר וחוזה ארוך טווח, גדול מזה של טוד גרלי. זה הציב את הקאובויס בפני דילמה מנקודת מבטם. מצד אחד, היו להם עוד שני חוזים ענקיים לשלם בקרוב – דאק פרסקוט ואמארי קופר, מבלי לשכוח גם את ביירון ג'ונס בצד ההגנתי. מצד שני, אליוט נתפס כמרכיב מרכזי מאוד בהתקפה שלהם (1434 יארד, 6 טאצ'דאונים, ממוצע של 4.7 לריצה; 567 יארד, 3 טאצ'דאונים, ממוצע של 7.4 לתפיסה ובחירה לפרו בול ב-2018), ואיתו הם הרגישו שיוכלו להגיע רחוק מאוד. המחליף שלו היה רוד סמית', שכנראה לא היה מגיע לאותה תפוקה (127 יארדים, טאצ'דאון אחד וממוצע 2.9 יארדים לריצה ב-2018). ג'רי ג'ונס הרגיש לבסוף שאין לו ברירה אחרת, ושילם לאליוט 90 מיליון ל-6 שנים, בנוסף לשנתיים שנשארו לו – משמע, החוזה מסתיים לאחר עונת 2026. החוזה נחתם פחות משבוע לפני תחילת עונת 2019. אליוט הספיק לשחק את כל העונה עם תפוקה של 1357 יארדים, 12 טאצ'דאונים, ממוצע של 4.5 יארדים לריצה; 420 יארדים, 2 טאצ'דאונים, בממוצע של 7.8 לתפיסה ובחירה לפרו בול. אם כן, נראה שגם אליוט וגם הקאובויס הרוויחו מהמהלך – אם כי הם נאלצו לוותר על ביירון ג'ונס, וסאגת דאק פרסקוט עדיין לא הגיעה לסיומה.
מלווין גורדון
גורדון הגיע לעונה האחרונה בחוזה הרוקי שלו, עונה שבה הובטחו לו כ-4.5 מיליון דולר. הבעיה הייתה שגורדון היה אחד הרצים המובילים בליגה והרגיש שמגיע לו שכר גבוה יותר. ב-2018 הוא נתן תפוקה יפה של 885 יארדים, 10 טאצ'דאונים, ממוצע של 5.1 יארדים לריצה; 490 יארדים, 4 טאצ'דאונים וממוצע של 9.8 לתפיסה, ובחירה לפרו בול. כשהגיע מחנה האימונים, גורדון הודיע שהוא לא מתייצב עד שהוא מקבל חוזה חדש. המחליף שלו היה אוסטין אקלר, שצבר 554 יארדים, 3 טאצ'דאונים וממוצע 5.2 יארדים לריצה יחד עם 404 יארד, 3 ט"ד ולא פחות מ-10.4 יארד לתפיסה. הצ'ארג'רס הרגישו בנוח עם אקלר כרץ הפותח שלהם, לא ניענו לדרישות של גורדון, ואף איפשרו לו לחפש טרייד. בקדם העונה, סירב גורדון להצעה של כעשרה מיליון דולר לעונה, ונשאר בשביתה שנמשכה עד לשבוע הרביעי של העונה. לבסוף גורדון נכנע, שיחק 12 משחקים וצבר 612 יארדים, 8 טאצ'דאונים וממוצע של 3.8 יארדים לריצה ובנוסף 296 יארדים בתפיסה, 7 יארדים בממוצע לתפיסה וטאצ'דאון אחד. אקלר, מצד שני, חווה עונת פריצה והתגלה כאחד הרצים הטובים בליגה – בייחוד במשחק המסירה. בסוף העונה גורדון נהיה שחקן חופשי וחתם אצל הברונקוס על חוזה של 16 מיליון לשנתיים, הרבה פחות ממה שחיפש כאשר ויתר על פתיחת העונה. גורדון בעצמו אמר שהוא מתחרט על השביתה ושהיה צריך לשחק את כל העונה.
התגובה של הליגה
כמובן, השביתה אינה מגיעה ללא השלכות מהליגה. הקנסות יכולים להגיע למאות אלפי דולרים, ואף יוחרפו במסגרת ההסכם הקיבוצי החדש שנחתם לפני כמה חודשים. כמו כן, חמישה ימים של היעדרות מאימוני הקבוצה יובילו לבעיה אחרת – העונה לא "תיצבר" עבור השחקן לצרכי חישוב סוג שחקן חופשי. שחקן חייב לצבור ארבע עונות בקבוצתו על מנת להפוך לשחקן חופשי בלתי מוגבל. אם יצבור רק שלוש לפני שיסתיים חוזהו, הוא יהיה שחקן חופשי מוגבל, מה שאומר שקבוצה שתרצה להחתים אותו תיאלץ גם לפצות את יריבתה בבחירת דראפט, ובכך יוקטן הביקוש לשחקן והפוטנציאל שלו להרוויח.
דלווין קוק
קוק מגיע אחרי עונה מעולה של 1135 יארדים, 13 טאצ'דאונים, ממוצע של 4.5 יארדים לריצה, 519 יארדים וממוצע 9.8 לתפיסה, ובחירה לפרו בול. העונה הבאה היא העונה האחרונה לחוזה שלו, ובה הוא אמור להרוויח 1.3 מיליון דולר. השאלה שמינסוטה צריכה לשאול את עצמה היא – האם משתלם לה להשקיע ברץ שלה סכום כסף משמעותי לעוד כמה שנים?
מינסוטה היא קבוצה חזקה, שהגיעה לסיבוב השני בפלייאוף עונה שעברה. מצד שני, היא איבדה שלושה שחקנים מרכזיים בפגרה – התופס סטפון דיגס ושחקני ההגנה אקסבייר רודס ואברסון גריפן. הויקינגים צריכים כל מה שיש להם כדי להצליח בעונה הקרובה. בעמדת הרץ, חוץ מקוק, יש להם את אלקסנדר מטיסון ומאט בון, שהגיעו ביחד עונה שעברה ל-735 יארדים, 4 טאצ'דאונים בריצה, ו-100 יארדים בתפיסה. לא נראה שהיכולות שלהם מספיקות להחליף את קוק. אם כן, בהתחשב בנסיבות ובכוח שיש לקוק על פני מינסוטה, ניתן להניח שהשביתה תשתלם לו בסופו של דבר – למרות החרפת העונשים מצד הליגה.
