להיות אוהד של קבוצה שבדרך כלל מצליחה אבל אחרי זה חווה דעיכה ולא מצליחה להתרומם זה מתסכל. כל הזמן אתה מתחיל לחשוב מתי יגיע הרגע בו סוף סוף המועדון יחזור לצמרת הכדורגל במדינה שלו ומעבר. תארים זניחים פה ושם מפסיקים לנחם אותך ואתה רק מקווה לטוב. לקראת החג החלטנו לשים דגש על 3 קבוצות שחייבות לעשות "ניקיון פסח" כדי לחזור להיות בטופ של הכדורגל כפי שהן היו בעבר.
מילאן
תואר אחרון: אליפות (2011) *מילאן תשחק בגמר הגביע האיטלקי ב21.5 מול יובנטוס
אליפות אחרונה: עונת 2010-2011
עונה אחרונה בליגת האלופות: עונת 2013-2014 הדחה בשמינית הגמר בידי אתלטיקו מדריד
תכנית הניקיון: אחרי אותה עונת אליפות נהדרת שכללה את רוביניו, תיאגו סילבה, גאטוזו, זלאטאן, סיידרוף, פאטו ואלסנדרו נסטה החלה לאט לאט הדעיכה של הרוסונרי. אנדראה פירלו שוחרר ללא תמורה ליובנטוס בטענה שהוא "זקן מדי" בזמן שההגנה של מילאן נשארה עם ממוצע גיל של 31.5 (כולל שחקני הספסל הצעירים). מילאן בכל זאת סיימה במקום השני בעונה לאחר מכן (בזמן שפירלו ה"זקן" חוגג אליפות בטורינו) אבל הסדקים וסיומו של עידן כבר נצפו בבירור אצל הרוסונרי. שנה לאחר מכן הם איבדו את סילבה וזלאטאן שעזבו לפ.ס.ז'. כשרוב השחקנים המנוסים שלהם משוחררים (נסטה, זמברוטה, גאטוזו, ואן בומל, סיידורף) או פורשים (אינזאגי). פאטו נבעט החוצה לקורינת'יאנס כי "לא היה מרוכז בכדורגל" והרכש שהגיע במקומם פשוט לא סיפק את הסחורה. ריקרדו מונטוליבו, סטפן אל שעראווי, כריסטיאן ספאטה, ג'יאמפאולו פאציני, נייג'ל דה יונג, ומריו באלוטלי, כולם שחקני נבחרות ושחקנים מעולים לא הצליחו להניף את המועדון קדימה. באלוטלי ואל שעראווי עוד ניסו לחולל פלאים בחוד אבל ההגנה בראשות ספאטה פשוט קרסה כאשר פיליפ מקסס מתקשה להחזיק אותה לבד זה עדיין הספיק למקום שלישי אבל אחרי עונת 12-13 מילאן לא מצאה את עצמה בטופ. הרכש ה"נוצץ" היה אלסאנדרו מאטרי כשגם קאקה, שכבר היה מעבר לשיא חזר ממדריד. עם הסגל הבינוני הזה מילאן בעונות האחרונות מדשדשת במקומות 6-10 כמובן לא משחקת באף מפעל אירופאי ואפילו בגביע האיטלקי לא מגיעה לשלבים גבוהים למעט העונה. אז מה צריך המאמן החדש כריסטיאן ברוקי לעשות? קודם כל להישאר בתפקיד. אבל גם אם לא הוא יוביל את הרוסונרי לעונת 16-17 יש שחקנים בסגל של מילאן שפשוט אין בהם שום צרוך, הם מהווים עומס על הסגל ללא שום תועלת כשאפשר להיפטר מהחוזים שלהם או להרוויח עליהם קצת כסף ועם הרכש הנכון לבנות קבוצה מצויינית.
להשאיר:ג'יאנלואיג'י דונארומה, דייגו לופס, כריסטיאן אביאטי, מתיה דה שיליו, אלסיו רומאניולי, פיליפ מקסס, איגנציו אבאטה, לוקה אנטונלי, דוידה קלאבריה, חוסה מאורי, יוראי קוצ'קה, ג'יאקומו בונאוונטורה, אנדראה ברטולאקי, לואיז אדריאנו, מ'באיי ניאנג, קרלוס באקה
להראות את הדרך החוצה: כריסטיאן ספאטה, אלכס, קייסוקה הונדה, ריקרדו מונטוליבו, קווין-פרינס בואטנג, ז'רמי מנז
הישארו מעודכנים
רכש: מילאן חייבת בלם ברמה גבוהה, חלוץ ברמה גבוהה, ושני שחקני קישור שיהיו בצדדים של פולי וברטולאקי. בהתחשב בעובדה שהתקציב יהיה מוגבל יחסית האופציות העדיפות הן דייגו רייס מפורטו (בלם), חואן קוואדראדו מצ'לסי שמושאל ליובנטוס (קשר ימני), ברנארד משחטאר דונייצק (קשר שמאלי) ובתור חלוץ לנסות בכל הכוח להביא את דומניקו ברארדי מססואולו. יחד עם הצעירים שיש לה במצב הזה מילאן תוכל להתחיל להיראות שוב כמו מילאן הגדולה ובעוד מספר שנים אכן לחזור לטופ.
חזרה צפויה למרכז העניינים: דונארומה יגדל קצת, ההגנה חסרת הניסיון תצבור קצת ניסיון ותתחבר יותר, הקישור שהיה אנמי יקום לתחייה ומילאן תחזור למרכז הבמה. עלייה לליגת האלופות כבר בעונת 2017-2018. אליפות לקראת עונה שאחרי, או לכל היותר עונת 2019-2020.
ארסנל
תואר אחרון: מגן הקהילה 2015
אליפות אחרונה: עונת 2003-2004
עונה אחרונה בליגת האלופות: עונת 2015-2016 הדחה בשמינית הגמר בידי ברצלונה
תכנית הניקיון: את האליפות האחרונה של ארסנל אף אחד לא ישכח. אותה עונה נפלאה של 26 נצחונות ו12 תיקו ב38 מחזורי ליגה בליגה הכי קשה בעולם לא כל קבוצה יכולה לעשות אבל ארסנל אכן סיימה את העונה כולה ללא הפסד אחד בליגה. מצבה הרבה פחות חמור משל מילאן כי מאז היא מקפצת הלוך-חזור בין מקומות 3-4, משתתפת קבועה בליגת האלופות וזוכה גם בגביעים מקומיים. אבל כל זה לא מספיק עבור האוהדים שהפעם האחרונה שראו את המועדון לוקח אליפות זה עוד כשמרטין קיאון היה בלם הקבוצה ויינס להמן הגן על שערם בזמן שססק פאברגאס רק עלה מהנוער.
אחת הבעיות של ארסנל היו שהיא מעולם לא הוציאה יותר מדי כסף על רכש. מצד אחד גידול מקומי או עסזקאות זולות עבור שחקנים אלמוניים שצומחים להיות גדולים (ע"ע אותו פאברגאס, פרנסיס קוקלן, ג'ק ווילשיר וכו') היא ברכה אבל כדי לקחת תארים צריך לפתוח את הכיס ובליגה כמו באנגליה צריך לפתוח אותו באופן רחב ביותר.
בכל מה שקשור ליכולת ההתקפים של ארסנל אין עוררין, שחקני הקישור יצירתיים ובין הקורות ניצב כעת שוער נפלא בדמותו של פטר צך כשעל הספסל ממתין דויד אוספינה הנהדר לצ'אנס שלו. הבעיה של ארסנל היא בעיקר בהגנה אבל גם בקבלת החלטות לא טובה של מאמנה ארסן ונגר. מי יודע, אולי עם שינוי על הקווים ורכש נכון בעמדות הבעייתיות, תהיה בעונה הבאה תחרות ראויה ללסטר וטוטנהאם שדוהרות לאליפות.
להשאיר: בעיקרון ה"תותחנים, לא צריכים יותר מדי שינויים. להשאיר את רוב הסגל ורק לשחרר/למכור את אלו שסתם מכבידים על הסגל.
להראות את הדרך החוצה: ווייצ'ך סצ'סני, מתיו דבושי, קארל ג'נקינסון, מתיו פלאמיני, מיקל ארטטה, תומס רוזיצקי, יאיא סאנוגו. כמו כן לשלוח כמה שחקנים בהשאלה להתחשל דוגמת סרז' נאברי, קרישטיאן בייליק, גדיון זלאלם וצ'ובה אקפום.
רכש: החלק החלש של ארסנל זאת ההגנה. להביא בלם אחד ברמה גבוהה יהווה תחרות למרטסאקר האיטי, קוסיילני הלא רגוע וגבריאל שאינו בדיוק מתאים להיות שחקן הרכב אבל תוספת לא ראה לסגל. אפשר באמת לשפוך את הכסף על ג'ון סטונס למשל. עוד שדרוג אפשרי הוא בעמדת החלוץ את אלכס איוובי הצעיר חייב להישאר בסגל אבל דרוש גם חלוץ ברמה עולמית. לשפוך את הכסף על גונסאלו היגוואין זאת אופציה לא רעה כשגם אדינסון קבאני יכול להתאים. במצב הזה חובה יהיה לשחרר את אחד מהשלושה, אוליבייה ז'ירו או דני וולבק כדי לפנות משכורת כבדה וגם להרוויח כסף טוב או להודיע להם שאחרי שהחלוץ החדש יגיע שמקומם בהרכב לא מובטח כשאחד מהם יפתח לצידו בזמן שהשני יחד עם איוובי יחכה לצ'אנס מהספסל. במצב הזה המשוחרר יהיה כמובן ז'ואל קמפבל.
חזרה צפויה למרכז העניינים: ארסנל כבר במרכז העניינים אבל האוהדים רוצים שוב אליפות. אם אכן הסגל הזה ישודרג הם יכולים לקחת אותה כבר בעונה הבאה.
מכבי חיפה
תואר אחרון: 2011 (אליפות) *חיפה תשחק בגמר גביע המדינה 2016 ותוכל עדיין לזכות בתאור העונה.
אליפות אחרונה: 2010-2011
עונה אחרונה בליגת האלופות: שיחקו במוקדמות עונת 2011-2012 ועפו בפלייאוף אחרי הפסד לגנק בפנדלים. בליגה האירופית הודחות בשלב הבתים בבית שכלל את שאלקה, סטיאווה בוקרשט ואא"ק לרנקה
תוכנית הניקיון: מאז אותה אליפות החל עידן רצף האליפויות של מכבי ת"א בזמן שחיפה קרסה לה. עונה אחרי הם עוד סיימו כסגנית של מכבי ת"א אבל אחרי זה 2 עונות ברצף הם מסיימים במקום החמישי כשאפילו בגביע המדינה וגביע הטוטו אין להם הצלחה. הנדנדה בגזרת הרכש והרכבת מאמנים שיצר שחר אינה תואמת כלל את אופן הניהול של הקבוצה בשנים שלפני. חוסר ההתייחסות לשחקני הבית גם מתסכלת בזמן שחיפה מחפשת את עצמה, שחקניה המושאלים עושים חיל בקבוצות אחרות.
להשאיר: מכבי חיפה צריכה להפטר מכל העומס שיש לה על הסגל. חיפה חייבת לשמור על כל הזרים שלה למעט אובראניאק ויחד איתם לבנות על הרכב פותח שיכלול את ג'אבר עטאא, יוסי בניון/גילי ורמוט, אלירן עטר ובעמדת המגן הימני לתת את הצ'אנס שכל כך מגיע ליובל יוסיפוביץ' כאשר משומר או דגני (רק אחד מהם יהוו לו תחרות).
להראות את הדרך החוצה: גיל אופק, טל בומשטיין, אייל משומר/אוראל דגני, טאלב טוואטחה (רק אם הוא ידרוש לעזוב ואז להביא את וונדרסון מסכנין או מ'בולה מרעננה שיהיו תחרות לסאן מנחם), רן אבוקרט, יניס בריק, ערן מלכין, אביחי ידין, קובי מויאל/אופיר קריאף/עטאא ג'אבר-אחד מהם יהיה חייב לעזוב, לודוביק אובראניאק, חן עזרא, רז שטיין, עדי קונסנטטינוס, מוחמד כליבאת, שמעון אבוחצירא, שחר הירש, איתי שכטר, דור כוכב ואלון תורג'מן.
רכש: בלם ישראלי שיהיה תחרות להרכב לדקל קינן, עדיפות לעומר דנינו. במקרה וטוואטחה עוזב-מגן שמאלי זר-וונדרסון או מ'בולה מליגת העל או בכלל מגן שיעשו עליו סקאוטינג טוב. קשר התקפי במקומו של אובראניאק-אופיר מזרחי או עומר אצילי אם הבעיות שלו עם בית"ר לא ייפתרו וירצה להגיע. אחרי שהקבוצה רצה שנה ולקראת הפלייאוף העליון התחילה לשחק כדורגל חיובי, הירוקים יקווה שעם החיזוקים במקומות הנכונים הם סוף סוף יוכלו לקרוא תיגר על מכבי ת"א וצלחת האליפות.
חזרה צפויה למרכז העניינים: אם הכל מתחבר להם חיפה חוזרת למקומות 2-3 כבר בעונה הבאה ועם עוד קצת מזל אפשר גם לקחת אליפות, לאירופה היא תגיע כבר בעונה הבאה גם אם תפסיד בגמר הגביע למכבי ת"א. מכבי תל-אביב לא תוכל להמשיך עם רצף האליפויות הזה יותר מדי זמן (גם אם באר-שבע תפריע קצת העונה).
