קובי בראיינט פרש ממשחק פעיל בזמן שגולדן סטייט ווריורז קבעו את המאזן הטוב ביותר בכל הזמנים בNBA.
שני דברים היסטוריים קרו בלילה בין רביעי לחמישי בNBA. האחד הוא שבירתו של השיא של שיקאגו בולז עונת 1995-96 שהעמידה מאזן של 72-10. הגולדן סטייט ווריורז שיפרו את זה במשחק אחד (73-9) ויהיה קשה לראות קבוצה אחרת מצליחה להעמיד מאזן יותר טוב מזה.
(Ray Chavez/Bay Area News Group)
הדבר השני הוא פרישתו של שחקן מאוד דומיננטי בשני העשורים האחרונים ויש שגם יגידו שהוא היה אחד ששווה ערך למייקל ג'ורדן. מדובר כמובן ב"בלק מאמבה", קובי בראיינט.
קשה מאוד להשוות את הקבוצה שהייתה לשיקאגו באותה עונה בה הם העמידו את השיא שלהם לבין זאת שרצה ככל הנראה לאליפות שניה רצופה כעת. ה"בולז" שיחקו אז כשכל הליגה הייתה חזקה והסגל שלהם היה מפחיד ביותר. תחת ה"זן מאסטר", פיל ג'קסון, שיחקו אז טוני קוקוץ', סקוטי פיפן, דניס רודמאן, מייקל ג'ורדאן כמובן אה ומאמנה של גולדן סטייט כיום, סטיב קר שאגב היה היחיד יחד עם ג'ורדן ששיחק את כל 82 המשחקים. זה עוד בלי להזכיר את לוק לונגלי ורון הארפר שהיו חלק בלתי נפרד מחמישייה נהדרת שהייתה לבולז. שיקאגו סיימה אז את עונה עונה עם אליפות אחרי שלאורך כל הפלייאוף הם הפסידו רק 3 פעמים, פעם אחת לניקס ופעמיים נוספות בסדר הגמר מול סיאטל.
גולדן סטייט השנה נראת עם סגל לא רע שעומד תחת קר. בניגוד למאמנם ולMJ של עונת 95-96, אף שחקן לא השלים את מלוא 82 המשחקים כאשר דריימונד גרין הכי קרוב לזה עם 80 משחקים בהם שותף. חוץ מגרין האלופה נהנת כמובן מנוכחותו של סטף קארי בסגל שמחוזק ב"ספלאש בארת'ר" שלו, קליי ת'ומפסון, אנדרה איגודאלה ושלישיית זרים נפלאה בדמותם של שני הענקים אנדרו בוגוט ואנדרסון וראז'או אליהם מצטרף חברו לנבחרת ברזיל, ליאנדרו ברבוסה. ולמרות הסגל הנהדר שיש לו, סטיב קר יודע טוב מאוד שאם עושים מאץ'-אפ ראש בראש מול הקבוצה בה הוא שיחק באותה עונה קסומה אז הבולז נותנים נוקאאוט מהדהד לווריורז בכל עמדה במגרש. כדי שגולדן סטייט באמת תוכל להיות מוזכרת באותה נשימה עם שיקאגו הגדולה ההיא היא צריכה לייצר המשכיות ושליטה בליגה הטובה בעולם. האם זה יקרה כבר השנה? נחכה ונראה.
הישארו מעודכנים
(PHOTO BY NANCY STONE) ORG XMIT: 73496
אחרי אותה עונה קסומה של השיקאגו בולז דבר נוסף קרה כמה חודשים לאחר מכן ששינה את פני הליגה לשני העשורים הבאים. דראפט 1996 היה מפוצץ כשרונות, שחקנים שהיו בטופ של הכדורסל צמחו מאותו דראפט. שחקנים דוגמת אלן אייברסון (הבחירה מס' 1 בדראפט ההוא), ריי אלן, סטפן מארבורי וסטיב נאש השאירו ללא ספק את חותמם על הליגה אבל חובה להתרכז בבחור שנבחר מקום אחד לפני אותו נאש, הבחירה מספר 13 שבכלל הייתה שייכת לשארלוט. ה"הורנטס" בחרו בקובי בראיינט היישר מליגת בתי הספר (הוא היה בן 17 בלבד והוריו היו חייבים לחתום לו על תפסי ההעברה) אבל שארלוט כבר הסכימה יום קודם לכן להעביר את הבחירה הראשונה שלה ללוס אנג'לס וככה קובי הגיע ללייקרס. הגיע, ועד יום חמישי לפנות בוקר שעון ישראל מעולם לא עזב.
כבר בתחילת דרכו בראיינט הראה כמה כשרון טמון בו.אבל ללייקרס היו אז 2 גארדים ותיקים ומוערכים וקובי הצעיר זכה בעונת הרוקי שלו לממוצע של 15.5 דקות בלבד. הכל השתנה כמה שנים לאחר מכן כשפיל ג'קסון, כן שוב הוא, הגיע לאל.איי. בראיינט, שעד אז תפס את מקומו בחמישייה, פשוט פרח תחת ה"זן מאסטר" והביא ללוס אנג'לס רצף של 3 אליפויות. בעונה שלאחר מכן הלייקרס הודחו בפלייאוף על ידי סן אנטוניו ובעונה שאחרי המזל לא בדיוק האיר פנים לקובי ששיחק בזמן שראשו טרוד בשערוריות שקשרו אותו לתקיפה מינית. אחרי משפט ממושך ההאשמות נגד הגארד בוטלו והוא אף הגיע עם הלייקרס לגמר האן.בי.איי רק כדי לראות את דטרויט המדהימה של אותה עונה חוגגת לו על הראש. בשנים שלאחר מכן פיל ג'קסון עזב, ובספר שהוא כתב הוא כינה את קובי כאחד ש"בלתי ניתן לאימון". הלייקרס דשדשו בגלל חילופי המאמנים ובזמן שקובי סיפק מאזנים אישיים מדהימים הקבוצה נראתה רע. תמיד עלה הדיון שהוא שחקן שמחשק לבד, שביכולת אישית כמעט ואין שני לו אבל זה בא על חשבון הקבוצה. באותם שנים הוא גם קלע 81 נק' מול הטורונטו ראפטורס בנצחון 122-104 (כלומר כל שאר הלייקרס ביחד קלעו 41 נק') אבל שוב הקבוצה פספסה את הפלייאוף.
בעונת 2007 קובי החליט לחזור למספר החולצה המקורי שלו, 24 ובכך הזניח את ה-8 שהפך להיות כל כך מזוהה איתו. כנראה שהשינוי הבאי איתו את הזמל כי הלייקרס סוף סוף הגיעו לפלייאוף אך הודחו ממנו על ידי פיניקס. בשנת 2009 ו2010 אבל המזל שוב האיר פנים לקובי שעם תצוגה נהדרת שלו ושל חבריו הצליח לתת ללייקרס 2 אליפויות נוספות לפני שהקריירה שלו החלה בנסיגה מרובת פציעות. מדי פעם קובי, כמו שרק הוא יודע, היה מבליח למשחק מטורף בוא הוא קולע מספר מטורף של נקודות אבל זה כבר לא היה זה. ה"בלק מאמבה" ידע שימיו בטופ ספורים בעיקר כשפציעה קשה השביתה אותו ב2014 ו2015 למספר רב של משחקים. ב29.11.2015 קובי בראיינט הודיע את מה שכל אוהדיו פחדו לשמוע. בסוף העונה הוא יתלה את הנעליים. כל קבוצה שנגדה הוא שיחק את משחק החוץ האחרון שלו ערכה לו את סיבוב הפרידה המושלם שרק לכוכבים הכי גדולים מגיע וככה, אחרי 81 משחקים הגיע קובי בראיינט למשחק האחרון בקריירה שלו מול היוטה ג'אז.
הלייקרס כבר לא היו מועמדים לעלייה לפלייאוף ככה שבאווירה נינוחה, ב"סטייפלס סנטר", בראיינט התעלה למשחק אחד אחרון. הוא סיים אותו עם 60 נק', ו4 שניות לסיום הוא יצא כדי להיפרד כהוגן מהקהל, מחבריו לקבוצה ומשחקני היריבה (אותם ניצח לבדו ברבע הרביעי כשקלע 23 נק' בזמן שכל שחקני יוטה ביחד קולעים 21). את המשחק האחרון שלו קובי סיכם במשפט אחד פשוט: "וואו, אני לא מאמין שעשרים שנה פשוט טסו להן ככה, תודה רבה שחלקתם את זה איתי, mamba out".
ללא ספק אוהדי הכדורסל יתגעגעו למספר 24 (או 8 אם תרצו) של אל.איי בין היתר גם כמה מאות אלפים שהיו קמים באמצע הלילה רק בשביל לראות אותו משחק.
Comments (1)
יאיר תגר
בעונה בה בראיינט קלע 81 נק' נגד טורונטו שזה היה עונת 2005/06, הלייקרס לא פספסו את הפלייאוף, הם פספסו אותו עונה קודם