שמו הולך בלעדיו

ריקארדו זאמורה, סנטיאגו ברנבאו, וולטר פייטון, וינס לומבארדי, סיי יאנג, ג'ון הייזמן, ביל ראסל, פרנץ פושקאש.

לכל השמות האלה ישנם כמה דברים במשותף. קודם כל, כמובן, כל אחד מהם הוא מהגדולים אי פעם בתחומו. שנית, הדור שזכה להיות עד לגדולתם כבר חלף מן העולם, ברובו. למעשה, חלק לא קטן מאותם אנשים כבר לא נמצא איתנו. אך כולם היו מספיק משמעותיים לעולם הספורט ולעולם בכלל, כדי שהדור שעוד זכה לצפות בהם ולחוות אותם, יספר את הסיפור שלהם לדורות הבאים בצורה האפקטיבית ביותר האפשרית.

הניוזלטר של פעם בשבוע במייל

קראתי ואני מאשר/ת את תנאי השימוש

Leave this field empty if you're human:

על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר

פרס זאמורה מוענק לשוער שספג הכי פחות שערים בממוצע למשחק בעונה נתונה בליגה הספרדית. האצטדיון של ריאל מדריד נקרא על שם סנטיאגו ברנבאו. המגיש המצטיין של העונה בבייסבול זוכה בפרס סיי יאנג. פרס MVP סדרת הגמר של ה-NBA נקרא על שם ביל ראסל. פרס "איש השנה" ב-NFL, המציין לטובה שחקן שתרם לקהילה בצורה יוצאת דופן, קיבל את שמו של וולטר פייטון. שחקן העונה בפוטבול המכללות ידוע גם בתור זוכה ההייזמן. את גביע לומברדי הניף לפני כמעט חודשיים טום בריידי.

ופושקאש? הרחוב ליד האצטדיון בפרבר בו נולד וגדל (והיום חלק מבודפשט) נקרא על שמו, כשנה לאחר שנפטר. עוד לפני כן, האצטדיון הלאומי של הונגריה קיבל את שמו. ב-2005 הוקמה על שמו קבוצת כדורגל, שכיום משחקת בליגה הראשונה בהונגריה. וכמובן, פרס פושקאש מטעם פיפ"א, שהתחילה להעניק אותו בשנת 2009, נועד לציין את השער היפה ביותר שהובקע באותה השנה.

אפשר ללמוד הרבה על דמויות חשובות מהעבר שלנו רק מהמקומות בהם שמותיהם נמצאים היום. כפי שברנבאו היה משמעותי מספיק עבור ריאל מדריד כדי שתקרא לאצטדיון שלה על שמו, כך פושקאש היה משמעותי מספיק להונגריה כולה ולמעשה לעולם הכדורגל כולו.

פושקאש היה מקור שמחה וגאווה לאומית כמעט בודד בתקופה בלתי אפשרית עבור האומה ההונגרית – מדובר כמובן בכיבוש הסובייטי שלאחר סיום מלחמת העולם השנייה. הוא הוביל את נבחרת הונגריה לזכייה במשחקים האולימפיים של 1952, וגם לגמר השנוי במחלוקת של מונדיאל 1954. הכדורגל ההונגרי לא התקרב לגבהים כאלו מאז ימי פושקאש וחבריו, אך לפחות אז היה לעם ההונגרי מקום להפנות אליו את תשומת הלב שלהם ואת רגשותיהם הלאומיים והאנושיים.

כמה שנים לאחר אותו גמר מונדיאל, פרצה כזכור המהפכה בהונגריה. במידה כזו או אחרת, הימים הקשים הללו שעברו על הציבור ההונגרי, היו ההזדמנות של פושקאש להטביע את חותמו גם בשאר אירופה ולא רק בהונגריה. אך מכיוון שסירב לחזור למדינתו מוכת המלחמה, הוא הושעה לשנתיים על ידי אופ"א ולא יכול היה לשחק כלל באירופה, ולמעשה נאלץ לקחת הפסקה ארוכה למדי מכדורגל.

מה רבה הייתה ההפתעה כשבשנת 1958, הגלאקטיקוס המקוריים של ריאל מדריד צירפו לשורתיהם חלוץ נמוך, בעודף משקל, בן 31, שלא שיחק כדורגל מקצועני תחרותי למשך קצת יותר משנתיים. ומה רבה הייתה ההפתעה כשלמרות כל העובדות האלה, הוא היה חלק אינטגרלי בקבוצה האגדית של ריאל מדריד, בדיוק כפי שעשה בנבחרת האגדית של הונגריה. בין היתר, זכתה ריאל מדריד בתקופתו בשלושה גביעי אירופה ובחמש אליפויות ספרד רצופות. פושקאש עצמו עדיין מחזיק בשיא מועדון לכמות השערים הגדולה ביותר בגמר גביע אירופה (שבעה במספר), וגם זכה בפרס הפיצ'יצ'י בארבע מחמש שנות האליפות.

למרות שלא נראה כמו ספורטאי, והיה מאותגר אנכית ומשקלית, למשך כחצי מאה לא הופיעה בספרד רגל שמאל אימתנית כמו זו של ההונגרי האימתני. בריאל מדריד הוא המשיך לשחק ואף לכבוש עד סוף העשור הרביעי לחייו, כשעד היום הוא השחקן המבוגר ביותר ששיחק וכבש במדי ריאל מדריד – הוא עשה זאת כמעט בגיל 39, ולחשוב שבגיל 31, כשהוא הגיע למועדון, הגיל שלו נתפס כבעיה משמעותית. בצד הלא נכון של גיל השלושים, בגיל בו ספורטאי רגיל כבר נמצא מעבר לשיאו, פושקאש פשוט הוכיח לשאר אירופה ולשאר העולם בדיוק מה שההונגרים ידעו כבר שנים – שפרנץ פושקאש הוא ספורטאי לא רגיל, וששמו יוזכר תמיד לצד כל הגדולים של המשחק הזה, בכל דרך אפשרית.