הברומטר
יונתן פלדמן 31 במרץ 2016
כדורגל
1 דק׳ קריאה
כשמספרים לנו על דבר מכשיר שבשעה שמופעל עליו לחץ אטמוספרי, החומר שבבסיסו נלחץ ונדחף כלפי מעלה ובכך ניתן למדוד את הלחץ שבאוויר – האדם הסביר מיד יחשוב על הברומטר, אך אם מדובר באוהד כדורגל, קרוב לודאי שהאסוציאציה הראשונה שתעלה לראשו, תהיה בנוגע לסרחיו בוסקטס.
בדומה לכספית שעולה במעלה הברומטר כשמורגש לחץ אטמוספרי, לסרחיו בוסקטס יש חוש מיוחד. אותו החוש שמקנה לקשר הספרדי את היכולת לזהות את תכנונו של היריב, לחלץ ממנו את הכדור, לשחרר את הלחץ במרכז המגרש ובכך להיות הגורם שמווסת את משחקה של ברצלונה, והאיש שמחליט באיזה קצב, באיזה כיוון ובאיזו צורה יתנהל משחקה של האימפריה הקטאלונית.
אחד השחקנים הבולטים ביותר בתולדותיה של ברצלונה בכלל ובשנים האחרונות בפרט – צ'אבי הרננדז – האיש ששיחק 7 שנים לצידו של הקשר ארוך הרגליים, טען: "בלי בוסקטס, ברצלונה וספרד כנראה לעולם לא היו משיגות את שהשיגו". הפרטנר שידע להעריך את עבודתו השחורה – אך עם זו העצומה, של חברו לנבחרת, הבין ששלל כוכבים שמתפעלים את הכדור כאילו היו קוסם המראה את טכסיסיו לקהל הרחב, אינו דבר מספיק. אם מאחורי האשפים לא יעמוד מנהל הבמה ויתפעל את האירוע – המופע לא יצא לדרך.
בכדי שנבין עד כמה הכדורגל דינמי, ועד כמה המשחק יכול לספק הפתעות; בילדותות היה הולך סרחיו יחד עם סביו – חואן, לצפות במשחקים של היריבה המושבעת – ריאל מדריד, למרות שאביו (קרלס) שיחק כשוערה של ברצלונה (בצילו של אנדוני זוביזארטה) בעידן ה'דרים-טים' של יוהאן קרויף המנוח. אך בעודו מסתובב בין קבוצות נוער קטנות ברחבי קטאלוניה, צד סרחיו את עינם החדה של הסקאוטרים של ברצלונה ומשם החל סיפורו בבירה הקטאלונית.
פפ גווארדיולה, האיש שאימן את בוסקטס בברצלונה ב', האמין בנער. האמונה בו היתה כה חזקה, עד שהמנג'ר הספרדי הביא לבוסקטס את מקומו של יא יא טורה במרכז המגרש. הסיכון היה עצום. נער בן 21 בלבד, בעל ניסיון די מועט, במקומו של קשר מבטיח, אחד מהדומיננטים בעולם, ובמבחני אחד על אחד – קרוב לודאי שידו של האפריקאי תהיה על העליונה. אך גווארדיולה בטביעת עינו החדה צפה את הבאות; אולי טורה שחקן זוהר יותר, אך אין מושלם מסרחיו בוסקטס, לתפקיד הקשר במרכז המגרש בשיטת ה'טיקי-טאקה', אותה יישם פפ בקבוצתו.
ברצלונה, שידועה במשחקה הרצוף מרגל אל רגל, לא חוסכת מהשחקנים עבודה על אספקט זה באימונים. דבר שגורם לכל שחקן חדש שמגיע למערכת, להסתגל למסירות המהירות, באיטיות די מורגשת. לעומת זאת, כשהגיע בוסקטס לאימונו הראשון, השתלב במהירות עצומה וגרם להרבה גבות להתרומם. בסוף האימון הגיע ליאו מסי למאמן ואמר: "מיסטר, אני רוצה את השחקן הזה בקבוצה שלי". באותה השנה המשיך בוסקטס עד לזכיה בגביע עם האזניים הגדולות, כשהפך לזוג השלישי בסך הכל של אב ובן שזוכים בתואר. כשקדמו לו; צ'זארה מאלדיני ופאולו במדי מילאן, ויחד איתם מנואל האב ומנואל הבן למשפחת סאנצ'יס במדי ריאל מדריד.
בעולם שבו שחקנים מוערכים על עבודות התקפיות, על משחק משובב עין, על טכניקה עילאית – בוסקטס לא זוכה להערכה עולמית. הוא נעדר מסירות 'סרגל' ארוכות כשל צ'אבי אלונסו, לא מוציא התקפות כ-יאיא טורה, ולא קיים בכליו הסטייל של אנדראה פירלו. אך העבודה השקטה של בוסקטס, יכולתו לקרוא את המשחק בצורה אבסולוטית, הרס התקפות היריב, והכתבת קצב המשחק באופן כה מיוחד, הם אלו שגרמו למאמניו – פפ גווארדיולה וויסנטה דל-בוסקה (שחקנים לא קטנים לכשעצמם) להתבטא כי: "לו הייתי שחקן כרגע, הייתי רוצה להיות כמו סרחיו בוסקטס".
"כשאתה צופה במשחק אתה לא מבחין בבוסקטס, כשתתמקד בבוסקטס אתה תראה את כל המשחק" משפט זה של ויסנטה דל בוסקה, עוזר להבין עד כמה תרומתו של הקשר הספרדי רחבת היקף. המנג'ר הותיק הבין זאת נהדר עוד בתחילת עבודתו בנבחרת הלאומית, כשהעדיף את בוסקטס בהרכב הנבחרת במונדיאל 2010, על פניו של מרקוס סנה שהיה שותף להצלחתה של הנבחרת ביורו 2008.
משפטו של דל בוסקה מדגיש את חשיבות העבודה העצומה שמשקיע סרחיו בוסקטס. קריאת המשחק המרשימה מאפשרת לו להקדים לכדור את יריביו, למנוע את המסירה לשחקן אותו הוא שומר – עקב מיקומו התדיר במקום הנכון ובזמן הנכון. כשיחד עם זאת, לוחץ בוסקטס את יריביו באופן שוטף במשך משחק שלם, לא מרפה מהיריב כשהכדור ברגליו, ומאפשר למגנים (אלבה ואלבס בדרך כלל) לצאת ולתקוף – כשהם בטוחים שישנו קו בלימה עוד לפני קו הבלמים.
ניתן לומר שבוסקטס הקים לתחיה תפקיד שעם השנים נשכח מהמשחק – ה'sweeper' (המטאטא). זהו תפקיד שהיה מצוי בהרבה קבוצות עד לשנות ה90', כשאולי השחקן הבולט ביותר בתפקיד היה פרנץ בקנבאואר הגדול. תפקידו של ה'מטאטא' היה לנקות אחר טעויות הבלמים (או כשמו לטאטא), לעצור את היריב בטרם יתקרב לרחבת העונשין, אך עם זאת גם להוות כמין לוח בקרה אנושי ולהכתיב את קצב המשחק. בוסקטס אמנם לא משחק בתפקיד כה אחורי, אך את אותם פעולות הגנתיות הוא מבצע על הצד הטוב ביותר. כשאף חברו לקבוצה ולנבחרת – ג'רארד פיקה, התבטא: "הוא מטאטא אחריו הכל, ממש כמו מפלסת שלג".
91.7% זה ממוצע המסירות המדויקות של בוסקטס לאורך הקריירה. כשזה מגיע עם 4.3 סיכולי התקפות בממוצע למשחק (כשברצלונה שיחקה 4-1-3-2 הממוצע עמד על 5 למשחק), ועליה מתמדת בניצחונותיו בקרבות האוויר, הרי שמשחקו של בוסקטס הוא קרוב לודאי הגורם היציב ביותר במשחקה של ברצלונה. וכשנוסיף לכך את הלחץ הכביר שהוא מפעיל על היריב, את האפשרות שלו לצאת מלחץ נגדי ולשנע את משחק הקבוצה, וביחד עם קריאת ופתיחת המשחק לרווחה – הרי שנקבל את הגורם השקט ביותר – אך הסופר חשוב, להצלחתה של ברצלונה בשנים האחרונות.
למרות חוסר הערכה לתפקודו, קבוצה של 'סטארים' שמושכים לכיוונם את כל התהילה, והרים של עבודה שחורה שהוא נאלץ לבצע, מצליח בוסקטס עם הרבה ויתור על האגו, בעזרת יציבות והרבה עבודה קשה, להוות הברומטר של מזללת התארים מברצלונה ולהראות לעולם שלא צריך לנצוץ בשביל להוות פקטור.
