הכוכב שבדגל
יאן מלניקוב
15 במרץ 2019
כללי
1 דק׳ קריאה
ברט בראון כבר הודה שהטבלה מטרידה אותו יותר ממה שהוא מוכן לספר. כנראה שככה זה כשנשאר חודש לפלייאוף, ואתה נמצא בעיצומו של קרב תלת ראשי על השאריות של מילווקי וטורונטו. בקרב הזה אין מנצחת אחת, אבל יש מפסידה אחת – הקבוצה שתסיים חמישית ולא תזכה ביתרון ביתיות בסיבוב הראשון של הפלייאוף. בקרב הזה יש שתי מנצחות, ואין ספק שזה גורם מקל לפחות במידה מסויימת. אך בעוד הקבוצה שתסיים שלישית צפויה לפגוש קבוצה חלשה יותר באופן משמעותי, שיצאה מנצחת ממאבק על הזכות להתקיים בעולם הכדורסל האמריקאי של שלהי חודש אפריל, הקבוצה שתסיים רביעית תפגוש את המפסידה המתוסכלת והעצבנית ממאבק המיקום האינטנסיבי.
אם כן, קל מאוד להבין את האמירה של הרכש החדש טוביאס האריס, שהיה אמור להיות האקס פקטור, ולהפריד את פילי מהדבוקה באמצע תמונת הפלייאוף העמוסה במזרח. אך פחות או יותר מאז פגרת האולסטאר, ג'ואל אמביד נעדר מהפרקט בשל דלקת בגיד בברך, והסיקסרס, במקום להיצמד לראפטורס ולמילווקי בקרב על כתר המזרח שהשאיר לברון בדרכו לעיר המלאכים, דשדשו ונתקעו במאבק שהם ניסו במיוחד להימנע ממנו. אז לא סתם קרא האריס למשחק מול אינדיאנה ביום ראשון האחרון "מאסט-ווין". והוא לא יגיד לכם את זה, אבל לא סתם סימן אמביד את המפגש הזה כמטרה להחלים, לחזור לשחק ולתת הצהרה.
ואיזו הצהרה זו הייתה. כל פייסר שעמד בדרכו של אמביד ל-33 נקודות נכנס לבעיית עבירות במקרה הטוב ולפוסטר במקרה הרע. הסיקסרס, שהפסידו שלושה מארבעת משחקיהם האחרונים ושבעה מתוך 12 העונה ללא אמביד, קיבלו בדיוק מה שהיו צריכים בדיוק בעיתוי הנכון. הם ניצחו את המשחק בתוצאה 106:89 לאחר התפוצצות במחצית השנייה, השוו את המאזן שלהם לזה של אינדיאנה, אך הבטיחו לעצמם את שובר השיוויון הקריטי כשעלו למאזן 3:1 מול אינדיאנה העונה.
נוכחותו של אמביד הורגשה, כמובן, בצד ההתקפי, למרות התחלה מעט חלודה. בהגנה, לעומת זאת, הוא לא הראה חלודה כלל, וכבר מהרגע הראשון שלו בחזרה ניתן היה לראות כמה הוא קריטי להגנה של פילדלפיה. הוא אמנם לא הצליח לחסום אף זריקה במשחק בליל ראשון, אך זה רק מרכיב אחד ממשחק ההגנה של אמביד, שמשלב מימדים עצומים יחד עם ניידות יוצאת דופן ואייקיו כדורסל גבוה כדי למצוא את עצמו במקום הנכון להכריח החטאות, למנוע זריקות או אפילו לשים יד על מסירות. אז כעת, עם 14 משחקים לסיום, עם מאזן שווה לשל אינדיאנה (43-25) ושני משחקים מעל בוסטון, ועם חזרתו של הבורג המרכזי, יכולה פילי סוף סוף להחזיר לפעולה את "החמישייה הטובה בליגה למעט הווריורס", ואולי לשלב סוף סוף להילוך הנוסף שלאינדי ובוסטון פשוט אין בתיבה.
עם כל הכבוד לנסיקה של טוביאס האריס, לג'ימי "כשמו כן הוא" באקטס ולאיש שיודע לקפוץ וגם לזרוק לסל בערך כמו קנגרו, לא צריך להיות שום ספק בנוגע לזהות האיש המרכזי לא רק על המגרש בעיר אהבת האחים, אלא גם מבין כל אנשי הארגון כולו. מאז שנבחר אמביד במקום השלישי בדראפט 2014, הסיקסרס התקדמו רק לכיוון אליו פנה הפנומן המיועד. בשנתיים שנאלץ להעביר בחוץ בשל פציעה חמורה במיוחד בכף הרגל, פילי המשיכה להיות הקבוצה הכי פחות רלוונטית בתולדות הספורט האמריקאי. כשסוף סוף חזר, והתחיל את צעדיו הראשונים, גם פילי התחילה להפוך לאט לאט למה שראה סם הינקי בעתידה. והיום, בשנתו השלישית של אמביד כשחקן כדורסל שבאמת משחק כדורסל, הסבנטי סיקסרס היא קבוצת כדורסל נפלאה, אולי אפילו אחת מחמשת הטובות בליגה, ועדיין זה מרגיש כאילו המפלצת עוד לא התפתחה לצורה הסופית שלה. בדיוק כמו במקרה של אמביד.
ג'ואל אמביד, במידה מסויימת, הוא לא רק האיש המרכזי על המגרש, או הפנים של הסיקסרס. במידה מסויימת, אמביד בעצמו הוא הסיקסרס. אמביד כנראה הבין זאת הרבה קודם, ולכן החליט למתג את עצמו בהתאם. כבר באחת מההופעות הראשונות שלו מול התקשורת הוא קרא לעצמו "התהליך". זה היה כמובן הכינוי שהודבק לתופעה שהתרחשה בפילדלפיה של השנים שקדמו לו, אותו הוא ביודעין הדביק לעצמו.
בגיל 24 בלבד, לאמביד יש כל מה שצריך כדי להיות כוכב על בקנה מידה עולמי. בהתחשב בעובדה שהתחיל לשחק כדורסל לפני כתשע שנים בלבד, מי יודע לאילו גבהים הוא מסוגל עוד להגיע. אין ספק שהוא הספורטאי הקמרוני הגדול ביותר, לפחות מאז רוז'ה מילה. אבל הוא גם מבין יותר מזה. הוא מבין כיצד לשלוט במותג שלו, הרבה מזה בעזרת נוכחות חזקה ברשתות החברתיות. הוא מבין שעולם התהילה הוא עולם של תוויות, אז לפחות הוא דואג להדביק אותן על עצמו. אמביד, במכלול של הדברים, הוא כוכב על. אין ספק שהוא בנוי, פיזית, מקצועית ומנטלית, להוביל את הקבוצה הזו חזרה לימים הגדולים שלה, ולהיות הפנים לא רק של פילי, אלא גם של הליגה, של הכדורסל כולו, ואולי של הספורט האפריקאי כולו. עכשיו כל מה שצריך, זה להתחיל לעשות רעש גם בחודשי האביב המתקרבים.
