כמו כפפה ליד
קבוצת העדכונים בוואטסאפ תוצאות, הרכבים וכתבות — ישר לנייד, בלי רעש הצטרפו
לא אותו הלחץ כמו המינוי בקבוצות הפאר בהן אימן כמו צ'לסי או אינטר, לא אותו סיפור הסינדרלה כמו בלסטר או פיורנטינה. ראניירי ורומא מתאימים האחד לשנייה בצורה המושלמת ביותר- המאמן הוותיק שכולם מכירים ומוקירים בעיקר בגלל אותה העונה החלומית באנגליה, חוזר בפעם השנייה אל הקווים של הקבוצה המפוארת עם השאיפות הגבוהות, אך לא כזו שתכה "על חטא" לאחר כל הפסד.
קשה לתאר כמה קלאודיו ראניירי מתאים לרומא עד כדי כך שזה פשוט אבסורד שהסטאדיו אולימפיקו לא היה התחנה הבאה של האיטלקי הוותיק, מיד לאחר שעזב את לסטר סיטי כאלוף אנגליה מהדלת הראשית בתור אחד המאמנים הטובים בתבל. האמת צריכה להיאמר- הקאמבק המחודש של ראניירי עם קבוצת ילדותו כבר לא יכול לרגש אף אוהד בעולם מהבחינה הרומנטית, לא בעידן בו קונטה, אלגרי, חלילדוזיץ', סולשיאר, גווארדיולה, זידאן והנרי חזרו לקבוצות נעוריהם בתור מאמנים. אך לא עם קלף הרומנטיקה מתכוון לשחק ראניירי על הקווים ברומא, אלא עם קלף היעילות. שנים רבות, יש שיאמרו אף רבות מדי הייתה רומא דוגמא מופתית לתשוקה לסמל, לחולצה ולכדור. אך יחד עם זאת קבוצה שנאחזת ברסיסי הזיכרונות שהפכו לעמומים יותר ויותר בחלוף השנים, מאותן העונות הבודדות בתחילת המילניום בהן הייתה הקבוצה הטובה בארץ המגף ואחת המרגשות והצבעוניות בעולם כולו, כשבפועל על המגרש דרכה רומא במקום בשנים הטובות ואף התדרדרה משמעותית בעונותיה היותר קשות, כמו העונה הזו ממש.
הקבינט של הג'יאלרוסי ובראשו הנשיא האמריקאי ג'יימס פלוטה הפסיד שני חברים בכירים מאד בשבוע האחרון- גם את המאמן אוסביו די פרנצ'סקו שרק אשתקד רשם עם הקבוצה את הישג השיא שלה בליגת האלופות וכן את המנהל המקצועי הנהדר מונצ'י שעזב גם הוא את הדלת בטריקה בעקבות די פרנצ'סקו, אך לא לפני שדאג לגעור ולריב עם אוהדיה של הקבוצה. ראשי רומא בחרו בראניירי על פני מאמנים טובים ובכירים ממנו לא רק מפני שמדובר באדם שמכיר את הליגה האיטלקית, גדל במגרשיה ואימן לא פחות מ-8 מחברותיה, מאמן שכמובן הנהיג את רומא עצמה לפני עשור, הצליח להבריא את הקבוצה שנפגעה קשות מהתפטרות הבזק של ספאלטי לאחר שבועיים בלבד משריקת הפתיחה של העונה והביא אותה עד למרומי המקום השני, אלא בעיקר בזכות דפוס ההצלחות והכישלונות של ראניירי כמאמן.
כאשר אדם ממלא את משרת המאמן במשך 30 שנה, בין אם הוא רוצה ובין אם לא, נוצר דפוס מסוים של הצלחה וכישלון- חדי העין יוכלו לשים לב כי בעוד ראניירי נשבר תחת הלחץ בחדרי הלבשה שריח השמפניה עוד נידף בהם כמו זה של נאפולי של אחרי עידן מראדונה, ולנסיה של אחרי רפא בניטז ואינטר של אחרי עונת הטראבל של מוריניו, פורח האיטלקי דווקא בקבוצות שמצבן הוא בכי רע- ראניירי הרים את פיורנטינה מהליגה השנייה אל פודיום זוכת הגביע האיטלקי, הביא את יובנטוס תוך שנה מליגת המשנה אל המקום השלישי בסרייה א' וכמובן זכה עם לסטר האפורה באחת האליפויות הבלתי נשכחות בליגה האנגלית. ראניירי אוהב להגיע לקבוצות כאנדרדוג, הוא אוהב את תווית הלוזר הנצחי, אך יותר מכל אוהב ראניירי להשתיק את כולם ולחגוג על חשבונם של מרימי הגבות ומגלגלי העיניים. ראניירי הוא פריק של אתגרים ולכן ראשי רומא הגיעו אליו עם אתגר לו הוא לא יוכל לסרב- "תוציא אותנו מהקרשים של ההדחה בשמינית גמר ליגת האלופות, השביעייה מפיורנטינה בגביע והיכולת הרעה בליגה, ותביא לנו את הכרטיס של אינטר לפלייאוף ליגת האלופות במחזורים שנותרו והמשרה הקבועה במועדון- שלך היא".
קלאודיו ראניירי הגיע בשביל מטרה אחת- לעצור את כדור השלג הרומאי אל מרכז טבלת הסרייה א', רחוק ממקומה הטבעי. האמצעי של ראניירי להשיג את אותה המטרה שתפיק לו גם רווח אישי ומקצועי בתור מאמנה הקבוע של אחת מהקבוצות המפוארות והאהודות בעולם, הוא כמובן היכולת שלו לשבור עם שחקנים בודדים וכמובן עם קבוצה מאוחדת תקרות זכוכית. ראניירי מתכוון לשבור יחד עם כוכבי הקבוצה את התקרות האישיות שלהם- את אותה התקרה שמפריעה לאדין דז'קו לדוגמא להפוך מכוכב מקומי אדיר לחלוץ מטרה שיאמר בנשימה אחת עם לבנדובסקי וסוארס, הוא מתכוון להחזיר את אל שעראווי לאור הזרקורים ממנו נעדר מאז שהיה כישרון צעיר ומבטיח במילאן וכן לתת לפלורנצי, דה רוסי וקולארוב את ההכרה לה הם כה ראויים, אך לא מקבלים.
אך הדרך שראניירי צריך לעבור עם כוכבי הקבוצה הינה מזערית עד כדי בטלה לחלוטין לעומת המסע שראניירי מחויב לעבור עם צעירי הקבוצה. ראניירי הוא בית היוצר הרשמי שהביא לעולם הכדורגל את ג'אנפרנקו זולה, פרנק לאמפרד, ריאד מאחרז וג'יימי וארדי, אך מה שראניירי מעולם לא הצליח ב-32 שנותיו כמאמן ראשי לעשות זה להקים דור חדש בקבוצת כדורגל וכעת יש לו את הזדמנות פז להגשים את חלומו. בימים אלו גדלים במתחם האימונים של רומא לא פחות משישה שחקנים צעירים שמחכים לדמות האב שתלטש אותם, תסמוך עליהם ולפני הכל רק תיתן להם את ההזדמנות להוכיח את עצמם- הבלם הניגרי נורה עבדולהי, אנטה קוריץ' הקשר הקרואטי, לורנצו פלגריני וניקולו זאניוליו הקשרים המקומיים הצעירים שכל אוהד באיטליה כבר מכיר, וכמובן פטריק שיק החלוץ הצ'כי שלא פרח תחת די פרנצ'סקו וכן ג'סטין קלייברט שכבר מזמן לא רק ה"בן של", מחכים לשעת הכושר המתאימה כדי לפרוש כנפיים בדרך לכיבוש הליגה האיטלקית ואירופה כולה.
כך או כך, לאחר התקופות הרעות בנאנט ופולהאם, קלאודיו ראניירי חייב לקחת את ההזדמנות הזו בשתי ידיים. בתור מאמן שלא ידוע כמכונת תארים בלשון המעטה, מחובתו של ראניירי להפוך את רומא למשהו גדול. הסבלנות של הבעלים והנשיא כבר נגמרה, וכפי שיכול להעיד די פרנצ'סקו, במידה וגם ראניירי יציג את רומא בצורתה האפורה והאנמית, הדלת אל מחוץ למועדון תוצג בפניו עוד הקיץ.
