חילוף מנצח
חי גולדשטיין
1 במרץ 2019
כללי
1 דק׳ קריאה
בעוד כשלושה חודשים ימלאו 20 שנים לאחד הרגעים החשובים ביותר בתולדות מנצ'סטר יונייטד, ניצחון סופר דרמטי בגמר ליגת האלופות 2-1 על באיירן מינכן שהביא לשדים האדומים את גביע האלופות בפעם השנייה בתולדותיה. על הרגע הזה חתום אולה גונה סולשיאר, החלוץ נורבגי שעלה כמחליף וכבש את שער הניצחון הדרמטי בדקה ה-91.
סולשיאר חתום בימים אלו גם על קאמבק נוסף, קטן וצנוע יותר של יונייטד בחזרה שלה להיות קבוצה מובילה ודומיננטית בפריימיר ליג ובכדורגל העולמי. גם הפעם עושה זאת סולשיאר כמחליף לאחר שמונה לפני כחודשיים למנג'ר של הקבוצה והחליף בתפקיד את לא אחר מאשר ז'וז'ה מוריניו.
סולשיאר שזכה לכינוי "הרוצח בעל פני התינוק" היה אחד מהשחקנים האהובים ביותר על הקהל באולד טראפורד הגיע לקבוצה בשנת 1996 מקבוצת מולדה הנורבגית, אותה קבוצה ממנה הגיע ליונייטד גם עתה כמנג'ר. כבר בעונה הראשונה סייע לקבוצה לזכות באליפות לאחר מספר שערים מכריעים. לאורך הקריירה הארוכה ביונייטד (11 שנים) בנה לעצמו שם של המחליף האולטימטיבי, אלכס פרגוסון ידע שיכול להעלות אותו מהספסל בכל רגע נתון ולקבל מחויבות, נחישות ולא מעט שערים מכריעים לאורך השנים שהשיא כאמור הגיע בקאמפ-נואו באותו גמר מיתולוגי. בתקופתו ביונייטד כבש סולשיאר 91 שערים, זכה בשש אליפויות, שני גביעים וכמובן גביע האלופות היסטורי.
לפני כחודשיים נזרק שוב למערכה כדי להציל את היונייטד שהייתה באותה תקופה בשפל שלא ידעה כבר מספר שנים. הקבוצה הייתה רחוקה מהצמרת המובילה בפריימיר ליג, מוריניו הסתכסך עם כל דבר שהולך על שני רגליים במועדון ובעיקר השם והמוניטין של יונייטד כקבוצה מצליחה והישגית הלך ונפגם. הנורבגי הגיע על תקן מחליף זמני אך בזמן קצר יחסית הצליח לשנות את הקבוצה ולהפיח בה רוח חיים וכעת גוברים הקולות להעניק לו את המינוי הקבוע כמנג'ר היונייטד.
סולשיאר, בעל החיוך שובה הלב הצליח להחזיר את הצבע לשחקני ואוהדי היונייטד. השדים האדומים תחת הנהגתו לא הפסידו בליגה ורושמים 11 משחקים רצופים ללא הפסד בליגה. הקבוצה סגרה פער של 11 נקודות מהמקום הרביעי וכרגע מתבססת בצמרת הגבוהה בליגה. הנורבגי שהתחנך על ברכיו של פרגוסון הביא עמו את כל הידע שצבר בשבע השנים האחרונות כמאמן ואת השנים בהם היה לצדו של סר אלכס והצליח לחולל שינוי גדול בגישה של השחקנים ובאמונה שלהם בעצמם תוך כדי גישה הדוגלת בכדורגל התקפי והשיב את כוח ההרתעה לאולד טראפורד.
אי אפשר להתעלם מכך שמוריניו היה ההפך הגמור מסולשיאר ראשית בגישה שלו לשחקנים. מוריניו שהרבה להסתכסך עם לא מעט מכוכבי הקבוצה ולצאת בפומבי לא פעם נגד אנשי המועדון ופילוסופיית הכדורגל שלו מבוססת לרוב על טקטיקה הגנתית דבר הנוגד את רוחה המיתולוגית של יונייטד ואת הכדורגל ההתקפי שאוהדיה בכל העולם רגילים לראות. אלו הדברים עליהם בחר לשים דגש בשינוי שערך סולשיאר בחודשיים הראשונים שלו בתפקיד. הדוגמא הטובה ביותר לשינוי שעברה הקבוצה היא הכוכב הצרפתי פול פוגבה שתחת מוריניו לא הצליח להביא לידי ביטוי את היכולות שלו והוא והמנג'ר הפורטוגלי שידרו על קווים מקבילים. מאז הגעתו של סולשיאר פוגבה הוא השחקן החשוב ביותר בקבוצה , כבש ובישל לא מעט שערים ונראה כשחקן אחר לגמרי ממה שראינו ממנו בתקופתו של מוריניו.
סולשיאר רשם לא מעט ניצחונות נהדרים בחודשיים האחרונים, הקבוצה לראשונה מזה זמן רב כבשה חמישה שערים במשחק, ניצחה בחוץ את טוטנהאם, ארסנל וצ'לסי והתקדמה עד למקום הרביעי בטבלה מרחק חמש נקודות בלבד מהמקום השלישי. אך כל אלו עדיין לא מבטיחים לסולשיאר עונה נוספת ומינוי קבוע כמנג'ר היונייטד, מדוע?
סולשיאר טרם קיבל מינוי קבוע לדעתי בשל מספר סיבות. הראשונה היא מבחן הזמן. חודשיים הם אמנם פרק זמן לא קצר אך עדיין משמעותי מספיק כדי לדעת האם סולשיאר הוא האיש שיכול להשיב את יונייטד לימים היפים ולמרכז הכדורגל העולמי. סולשיאר במידה ויקבל את המינוי יצטרך להיות זה שבונה את הקבוצה בשנה הבאה ולא מגיע מפוזיציה של מחליף ואלו שני דברים שונים לגמרי שכן האחריות תהיה כולו עליו. וייתכן כי קברניטי המועדון עדיין לא בטוחים שפרק הזמן של חודשיים מספיק כדי לתת לו את המשימה החשובה והלא פשוטה הזו.
בנוסף, נראה שלנורבגי עדיין חסר המשחק שיטביע חותם ויקבע את מעמדו כמנג'ר הקבוע של היונייטד. לפני המפגש הראשון נגד פ.ס.ז נשמעו לא מעט קולות שגורסים שבמידה ויונייטד ידיחו את הצרפתים הדבר יקנה לסולשיאר הכרטיס לשנה הבאה ולא בכדי. בסופו של דבר המטרה של יונייטד היא התמודדות מול האריות החזקות של אירופה ובשאיפה לשים את הידיים על הגביע עם האוזניים הגדולות בשנים הקרובות וההפסד 2-0 מול אמבפה וחבורתו שיקף את הפערים הגדולים הקיימים בין הקבוצות. העובדה שסולשיאר לא הצליח באמת להתמודד מול טוכל גרמה לסימן השאלה בנוגע למינויו הקבוע לצוף שוב. ההתמודדות עדיין לא גמורה ויונייטד כמו יונייטד כבר ידעה לצאת ממצבים לא פשוטים בעבר אך נראה כי הפעם הדבר יהיה קשה במיוחד. בשבוע שעבר הייתה לסולשיאר וליונייטד שוב הזדמנות להטביע חותם על העונה במאבק מול היריבה הנצחית, ליברפול. גם במשחק הזה יונייטד לא הצליחה לנצח וסיימה בתיקו 0-0 מאכזב. במבט על המשחקים שנשארו ליונייטד עד סוף העונה ניתן לסמן בראש ובראשונה את הדרבי מול סיטי שייערך בחודש הבא. ניצחון בדרבי שגם יתקע מקל בגלגלי האליפות של היריבה העירונית וגם יוכל להעניק לסולשיאר את החותם שכל כך חסר לו יוכל להיות מה שיכריע את הכף בשאלת העונה הבאה. בנוסף יונייטד עוד מתמודדת בשלבים המתקדמים של הגביע האנגלי ובמידה ויונייטד תצליח לזכות בתואר בסופה של העונה הלא פשוטה הזו הדבר יוסיף לסולשיאר לא מעט נקודות זכות.
ואולי בסוף כמו הרבה פעמים בחיים זו שאלה של אלטרנטיבה. בשוק המאמנים נמצא חופשי כעת זינאדין זידאן שקושר בעבר לא פעם להגעה לאולד טראפורד. עד סוף העונה מאמנים בכירים נוספים יכולים להיות פנויים ולא מן הנמנע שראשי המועדון ממתינים עם ההחלטה על מנת לבחון את מצב שוק המאמנים ולראות האם ישנה הדמות שניתן לתת לה את המפתחות להוביל את אחד המועדונים הגדולים בעולם או להעניק לנורבגי החייכן את הקרדיט גם בשנה הבאה. דבר נוסף שאי אפשר להתעלם ממנו היא העובדה שעל פי פרסומים באנגליה סר אלכס פרגוסון חזר בחודשים האחרונים למשוך לא מעט בחוטים ותומך נלהב בחניכו לשעבר דבר שיש לו משקל לא קטן בהחלטתם של ראשי המועדון.
מנצ'סטר יונייטד תחזור בסופו של דבר למרכז הבמה, תשוב להיות מועדון הישגי, תחרותי ותשיב לעצמה את כוח ההרתעה שאבד לה בשנים האחרונות. בין אם סולשיאר יהיה זה שיוביל את הקבוצה בשנים הקרובות ובין אם לאו לא ניתן יהיה לקחת ממנו את חלק בלתי נפרד מתהליך זה ועד אז הוא ימשיך להרוג את הקבוצות מולו בחיוך כובש ובפני תינוק.
