החומה שעל התפר
יאן מלניקוב
21 בדצמבר 2018
כללי
1 דק׳ קריאה
קשה לחזור אחורה בזמן ולמצוא תקופה בה לאיטליה הייתה דאגה אמיתית בין הקורות. בין אם זה היה דינו זוף מסוף שנות השישים עד אמצע שנות השמונים, או ג'אנלואיג'י בופון מתחילת שנות התשעים עד, בערך, עכשיו – תמיד הייתה באיטליה דמות דומיננטית בשער.
אבל גם בתפר בין שני השוערים הגדולים בהיסטוריית הכדורגל האיטלקי, ושניים מהגדולים אי פעם, היו לאיטליה שוערים נפלאים ששלטו ב-16 המטרים של הרחבה ובשבעת המטרים בין קורות השער. אפילו הטעות האיומה של וולטר זנגה, שבסופו של דבר עלתה לאיטליה בהפסד בחצי גמר המונדיאל הביתי, הגיעה אחרי כמעט 540 דקות ללא ספיגה, שיא שלא נשבר עד היום.
לעיתים קרובות מבלים שוערים צעירים את החלקים המוקדמים של הקריירה שלהם בצפייה וציפייה. צפייה מהצד, וציפייה להזדמנות שלהם להוכיח את עצמם. צפייה היא בדיוק הפעולה אותה נאלץ לעשות ג'נלוקה פאליוקה בן ה-22, אך עם כל הצער שבכך, באותו הרגע ידע פאליוקה שזמן הציפייה שלו נגמר, ועכשיו הגיע הזמן לנצל את ההזדמנות. וולטר זנגה לא חזר לשער נבחרת איטליה במונדיאל בארצות הברית, אז פאליוקה סוף סוף זכה באפודת השוער הראשון של נבחרת איטליה – האתגר האולטימטיבי באותם ימים, כשלוקחים בחשבון את השמות שהיה צריך להתחרות איתם, בין היתר שוערי על כמו סטפנו טאקוני ולוקה מארקג'אני.
דינו זוף קרא לאוטוביוגרפיה שלו "תהילה נמשכת רק לרגע". אם זה מגיע משוער שעמד בשער נבחרתו במשך עשור שלם, ונחשב אחד משלושת השוערים הגדולים ביותר של המאה העשרים, נשאר רק לדמיין כמה זמן נמשכה תקופת התהילה של ג'אנלוקה פאליוקה.
הוא נולד וגדל בבולוניה, אך את ההזדמנות הראשונה שלו כמקצוען במלוא מובן המילה קיבל בסמפדוריה של סוון-גוראן אריקסון. הוא היה שותף לעלייה של המועדון מגנואה, לתקפות השיא שלו; היא כללה זכייה בגביע המחזיקות ואף בסקודטו אחד, אך לפאליוקה המלהיב לא נשאר סיכוי מול הבעיטה הנהדרת של רונאלד קומאן בגמר גביע האלופות של 1992, מול ברצלונה של יוהאן קרויף.
פאליוקה הפך לאחד השוערים המהנים ביותר לצפייה בשנות ה-90, לא רק בזכות הזריזות והאתלטיות שלו, שאיפשרו לו לזנק להצלות מרשימות פעם אחר פעם, או בזכות העקביות שלו, שבזכותה קיבל את הכינוי "החומה". חום המזג שלו ללא ספק משך קהל לא מועט אליו, וגם יכולת השליטה בכדור שלו הייתה מאוד לא מובנת מאליו בתקופתו – הוא היה אחד מהשוערים היחידים בדורו שקיבל וביצע את תפקיד ה-Sweeper Keeper ברמה גבוהה, ועד היום הוא נחשב לאחד הטובים בהיסטוריה בתפקיד זה. היכולת הזו איפשרה בין היתר לאריקסון וגם לאריגו סאקי, שאימן אותו בנבחרת איטליה, להסתמך על קווי הגנה גבוהים מבלי לאפשר יותר מדי מצבים בשטח שהם משאירים.
קידומו של פאליוקה לעמדת השוער הראשון לא הגיע לבדו. במונדיאל 1994, נגד נורבגיה, תפס פאליוקה כדור מחוץ לרחבה, ובכך הפך לשוער הראשון בהיסטוריה שהורחק במשחק גביע עולם. אך על זה הוא פיצה בגדול, או עד כמה שהוא היה יכול: הנבחרת הגיעה לגמר הטורניר, כזכור, מול ברזיל – ופאליוקה היה השוער הראשון שהדף פנדל בקרב פנדלים בגמר מונדיאל, אחרי שעצר את הכדור של מארסיו סאנטוס ובכך השאיר את איטליה במשחק לאחר שבארזי בעט את הפנדל הראשון מעל השער. פאליוקה היה ידוע לשמצה גם בתור עוצר פנדלים מדופלם, ולמעשה עד היום הוא עצר יותר פנדלים בסרייה א' מכל שוער אחר.
הביצועים של פאליוקה כשוער הראשון של הנבחרת לא נשכחו על ידי עיניהם של אנשי אינטר, שקנו אותו לבסוף מהקבוצה החזקה אך המתפוררת של סמפדוריה, במחיר של שבעה מיליון יורו – בכך הפך פאליוקה לשוער היקר בהיסטוריה. נראה היה ששיאו של פאליוקה היה מאחוריו – באינטר הוא היה מצויין גם כן, אבל הנסיקה של אנג'לו פרוצי השאירה אותו מחוץ לסגל הנבחרת, וכשהגיע הזמן ליורו 1996 הוא מצא את עצמו משחק עבור הנבחרת האולימפית וצופה ביורו מהבית. הוא הניף את גביע אופ"א בשנת 1998 לאחר ניצחון בגמר על לאציו, ובקיץ שלאחר מכן אף חזרה אליו חולצת ההרכב של הנבחרת במונדיאל – אך זה היה רק כתוצאה מפציעה שספג פרוצי רגע לפני הטורניר. פאליוקה סיפק אז את אחת ההצלות המרשימות אי פעם במונדיאל כשאיכשהו הצליח לשים יד על הנגיחה של טורה אנדרה פלו הנורבגי. איטליה שוב נעצרה, שוב בפנדלים, ושוב למרות הצלה של פאליוקה, אך הפעם זה היה ברבע הגמר, מול המארחת צרפת, שהמשיכה כל הדרך לזכייה.
אלה היו רגעים שהחזירו את פאליוקה לימי התהילה הגדולים שלו, אך הם נמוגו בין רגע. כעבור כשנה בלבד הגיע לאינטר מרצ'לו ליפי, וכמו בנבחרת, גם באינטר הוחלף פאליוקה על ידי פרוצי, שהגיע עם ליפי מיובנטוס. ליורו 2000 ולמדי הנבחרת הוא כבר לא חזר לאור הפריצה של ג'אנלואיג'י בופון ופרנצ'סקו טולדו, ואת החלק האחרון של הקריירה בילה פאליוקה בקבוצת נעוריו, בולוניה.
אמנם שבע השנים שלו בבולוניה לא היו קרובות לשנותיו בספמדוריה או אינטר מבחינת הביצועים שלו, אך הוא המשיך לעשות את העבודה שלו, נשאר בכושר, ונמנע מפציעות או ירידה דרסטית במצבו הגופני. הוא אף נשאר בבולוניה למשך שתי עונות גם לאחר שהיא ירדה לסרייה ב', עד שלבסוף חזר לליגה הראשונה לעונת פרישה באסקולי.
ג'אנלוקה פאליוקה היה שוער איטלקי נפלא. לצערו, ולצער כל שוער איטלקי אחר, להיות שוער איטלקי נפלא זה פשוט לא מספיק. לא במדינה שכבר עשורים על עשורים מפתחת שוערי על אחד אחרי השני. למעשה, לפאליוקה עוד היה המזל להופיע כפותח בשני גביעי עולם. למי שנאלץ להתחרות עם בופון או זוף על אפודת השוער של האזורי, לא היה אפילו קמצוץ מקמצוץ רגע התהילה ממנו נהנה פאליוקה. ומבין השוערים שהתחרו עליה בתפר בין זוף לבופון, לפאליוקה יש קייס נהדר להיותו המלהיב מכולם.
