מקום לתיאבון: סיאטל עם ניצחון ביתי, 27:24 על גרין ביי
יאן מלניקוב 16 בנובמבר 2018
ענפים נוספים
1 דק׳ קריאה
שבוע 11 הגדול, עם הרבה משחקים שמכריעים גורלות בכל קצוות הליגה (או סתם מפגשים איכותיים במיוחד), נפתח עם אחד בדיוק כזה – שתיים מהקבוצות היותר דומיננטיות של תחילת העשור נפגשו בתקופה חלשה עבור שתיהן, למשחק הראשון בין הקבוצות בסיאטל מאז אליפות ה-NFC של 2014 ולאחד בעל השלכות קריטיות על תקוות הפלייאוף של שתי הקבוצות, שהגיעו למשחק עם אותה כמות ניצחונות.
המשחק הצמוד הזה הגביר את התיאבון לא רק לקראת משחקי יום ראשון ושני, אלא גם השאיר הרבה מקום לדמיין איפה שתי הקבוצות האלה היו היום אם היו להן מאמנים טיפה יותר טובים שמגבילים את ההתקפות שלהם קצת פחות. גם גרין ביי וגם סיאטל יכולות היו להיאבק היום על יתרון ביתיות בפלייאוף, לשתיהן יש כל הכלים לעשות זאת – אבל הם נמצאים על המגרש, ויש אנשים חשובים גם מחוץ למגרש שלא עושים מספיק עם הכלים שלהם.
- המחצית הראשונה של המשחק, ולמעשה דרייבים נבחרים מתוכה, הראו בדיוק למה שתי הקבוצות האלה מסוגלות עם הכלים ההתקפיים שלהן. המחצית הראשונה הייתה מה שיכול היה להיות. הפאקרס ניצלו מהלך הגנתי מצויין של קליי מתיוז (קרדיט יותר נרחב להגנות יגיע אחר כך) כדי לייצר איבוד כדור במהלך הראשון במשחק ולהפוך אותו ליתרון מהיר, ובעוד הסיהוקס נתקעו בתחילה, מעט יותר פליי אקשן ותנועה מעוצבת של ווילסון מחוץ לפוקט איפשרה לו לזרוח כמו שהוא יודע ולנהל שני דרייבים רצופים לט"ד – כל זה לפני דרייב נפלא של גרין ביי, שניצל את החולשות ואת הקריאות ההגנתיות של קן נורטון לקראת סוף המחצית (הגנה שמרנית שהולכת אחורה) כדי להוריד כדורים קצרים לאהרון ג'ונס, והסתיים עם קריאה שניצלה בדיוק את המיס מאצ' בהגנה האישית של סיאטל לתפיסה של ג'ונס לט"ד.
- המחצית השנייה שיקפה יותר את המציאות של שתי הקבוצות האלה. מהלכים צפויים ששיחקו ישר לידי הקאברג' והפכו לסאקים (חמישה לטובת סיאטל, שלושה לטובת גרין ביי) או פשוט הביאו תוצאה לא מוצלחת, או מהלכים שפשוט לא תואמים את הסיטואציה (דאון שלישי קצר? אז נזרוק פצצה בפליי אקשן! יופי מייק). רק הברקות בודדות של שניים מהשחקנים היותר טובים שיש לדור הזה להציע מנעו מהמחצית השנייה להסתיים מאופסת.
- חשוב כמובן לתת גם קרדיט להגנות, שהגיעו מאוד מוכנות למשחק והציגו כמה מהלכים הגנתיים לתפארת. קווי ההגנה של שתי הקבוצות היו ממושמעים ולא איפשרו נתיבי בריחה לווילסון או לרוג'רס, הכיסוי לא נכשל חוץ מכמה פעמים בודדות שעדיין הצריכו מהלך גדול של הק"ב כדי לנצל אותן, ואין ספק ששחקני ההגנה יהיו גאים בעצמם כשיראו את הטייפ שלהם מחר (שלום לך קיילר פאקרל. שלום גם לך, בראדלי מקדוגאלד).
- ההתנהלות של מקארת'י בסיום המשחק הייתה שנויה במחלוקת, אבל את ההחלטות החשובות אני לא חושב שהוא פישל בגדול. בדרייב המנצח של הסיהוקס, ההילוך החוזר הראה ללא יותר מדי ספק שלוקט איבד את הכדור על הדשא – אבל הזווית המסויים שהסירה את הספק הגיעה מאוחר, אנשי תא המאמנים שלי גרין ביי כנראה לא ראו אותו בזמן כדי להיות בטוחים בצ'אלנג'. בטח לא כשזה עדיין היה דאון ראשון ולא שני ארוך או שלישי (כך שהרווח הפוטנציאלי היה מינימלי – במקרה הרע, עדיין יש להם דאון שני ו-10 על קו החצי) ונשאר לגרין ביי רק פסק זמן אחד – שזו הבעיה התפקודית האמיתית בכל העניין.
- גם אין לי ממש בעיה עם ההחלטה ללכת על פאנט בדרייב התשובה. עם הכדור עמוק בטריטוריה שלו, מקארתי החליט לנסות לתת להגנה, שהרשימה עד לדרייב האחרון, הזדמנות להחזיר לו את הכדור. היה לה מספיק זמן (4:20 על השעון בזמן הפאנט) כדי לעשות את זה. לא היה שום הכרח בהימור כאן, אפילו אם מדובר בדאון רביעי קצר. אבל מה לעשות, בדיעבד כולם חכמים. ובדיעבד התקפת הריצה של הסיהוקס הצליחה להוריד את השעון עד הסוף וגרמה למקארתי להיראות רע במקומות בהם הוא לא באמת היה רע.
- לגבי השלכות פלייאוף, לא סתם המשחק הזה נחשב כמשחק פלייאוף דה-פקטו. הסיהוקס נשארו בחיים עם מאזן 5-5 ועוד שני מפגשים עתידיים נגד יריבות וויילד קארד ישירות (קרוליינה ומינסוטה). אלא אם רוג'רס יהפוך פתאום לקוסם על, קשה לדמיין את גרין ביי חוזרת למאבק העיקש הזה עם מאזן של 4-5-1 כשהיא חייבת בהכרח לנצח את כל שאר המשחקים שלה כדי להגיע לשם. מי יודע, זה פוטבול, הכל יכול לקרות – אבל העונה של גרין ביי עשתה הלילה עוד צעד גדול אחורה.
- קבוצת הסיהוקס הזאת היא ממוצעת, אין ספק. אבל יש היבט אחד חשוב, והיבט אחד חשוב פחות, בו היא הכי טובה בליגה. קודם כל, אין ספק שהיא התקפת הריצה הטובה בליגה (אולי בצוותא עם הראמס, אם אנחנו ממש רוצים להתווכח). שנית, היא קבוצת החגיגות הטובה בליגה. אתם תחליטו מה יותר חשוב.
🏄♂️🏄♂️🏄♂️#WOOTS pic.twitter.com/O8pLgj68hs
— Seattle Seahawks (@Seahawks) November 16, 2018
