לא מספיק.. או אולי כן?
יאן מלניקוב
16 בנובמבר 2018
כללי
1 דק׳ קריאה
הכדורסל של סאם קאסל הביא אותו לאוניברסיטת דה-פול לאחר התיכון, אבל הציונים שלו השאירו אותו בחוץ. יוסטון הייתה מוכנה להיפטר ממנו, מהאיש שהביא את הקלאץ' לקלאץ' סיטי, כדי להביא כוכב נוסף, לפני שנסגר חלון האליפויות. בעונה שהגיעה לאחר מכן, שתי קבוצות שונות היו מוכנות להפוך אותו למחיר שהן רוצות לשלם כדי לשפר את המצב שלהן. מצב שלא יכול היה להיות רע בהתחשב ביכולותיו של קאסל כשחקן וכמנהיג, אבל איכשהו, לא היה טוב מספיק. אפילו במילווקי, שם החזיר אותה לגדולות לראשונה מאז ימי קארים וביג או, או במינסוטה, שאפילו לא שיחקה בפלייאוף מאז תקופתו (עד העונה שעברה), הוא עדיין לא הצליח להיות חלק מקבוצה שהגיעה למלוא הפוטנציאל שלה.
קצת מוזר להגיד את זה על שחקן שהופיע בחמישיית העונה, וזכה בשלוש אליפויות, אבל עושה רושם ש"לא מספיק" היה צמד מילים שאפיין את הקריירה שלו הרבה יותר ממה שהגיע לו.
אבל זו רק דרך אחת להסתכל על זה. אולי הוא לא היה השחקן המוביל בשום מקום בו נשאר והצליח – יוסטון הייתה קודם כל של האקים וקלייד, והוא היה המחיר אותו נאלצה לשלם כדי להוסיף את בארקלי. מילווקי הייתה קודם כל של ריי אלן. מינסוטה, כמובן, של גארנט. עבור פיניקס הוא היה רק כלי כדי להביא לבסוף את ג'ייסון קיד. הנטס התייחסו אליו בצורה די דומה, ושלחו אותו רק כמה חודשים לאחר שחתם על חוזה ארוך טווח.
אבל בכל מקום טוב, בכל הצלחה שלו בקריירה, הוא היה שם. הוא היה חלק אינטגרלי, בלתי נפרד, מעונות מוצלחות במיוחד של כמה וכמה קבוצות. ביוסטון הוא היה אחד הרוקיז היותר משמעותיים בהיסטוריית הפלייאוף. ההתרסקות של מינסוטה, שעד היום מתקשה לתפקד כארגון, התחילה לרוב הדעות כבר בשנת 2005, אז גם קאסל הכריח את דרכו משם. מיותר לציין שלאחר מכן, הוא הוביל את הקליפרס לעונה הטובה בתולדותיה (עד אותה תקופה) ולניצחון סדרת פלייאוף ראשון – ובחירת הדראפט, שקיבלו הקליפרס ביחד איתו, הלכה בסופו של דבר לניו אורלינס עבור כריס פול.
אפילו בשנת 2008, שנתו האחרונה בליגה, בה סגר מעגל וזכה באליפות עם שני חבריו הותיקים, אותם דחף לגדולה מאחורי הקלעים, הוא היה שם. והוא היה חשוב. קשה לזלזל בחשיבותו של שחקן כזה – ועדיין העובדה שהוא נשלח בטרייד מכל קבוצה בה שיחק (למעט הקליפרס ששיחררו אותו והסלטיקס מהם פרש) מבלבלת במיוחד. בעיקר מנקודת מבטנו היום, מעידן הסופרמקס, בו יותר מתמיד, שחקן אחד יכול ללבוש את אותה גופייה למשך קריירה שלמה, ולהיות יותר מזוהה עם הפרנצ'ייז מהלוגו שלה.
זה גם לא שהוא היה רול פלייר, שחקן משלים שכזה, שהיה צריך סיטואציה מושלמת כדי לזרוח. הוא היה חלק משני "ביג 3" שונים שעשו שמות בקונפרנסים שלהם. הוא יכול היה להוביל כל קו אחורי בליגה בערך ולקחת אותו רחוק מאוד. אבל משהו לא הסתדר. משהו היה חסר בכל מקום בו שיחק.
יוסטון הרגישה את חלון האליפות נסגר לה על האצבעות. פיניקס, דאלאס וניו ג'רזי פשוט לא היו ארגונים מתפקדים, ולא ידעו מה הם רוצים. מילווקי ומינסוטה נאלצו לסגור את הבסטה והפכו לכאלה. שום דבר מזה הוא לא אשמתו של קאסל, שבסך הכל עשה את הטוב ביותר מכל מקום שהיה בו. מהג'וניור קולג' שנאלץ לשחק בו עד ששיפר את ציוניו והגיע לפלורידה סטייט, עד לקבוצה האחרונה בה שיחק – סגירת מעגל מהספר. גם עם שלוש טבעות, ועם אינספור הישגים וקהילות שונות שמסתכלות אחורה ונהנות מהתקופה בה סאם קאסל שיחק בעיר שלהן כדורסל, קשה שלא לדמיין מה סאם קאסל יכול היה לעשות מהקריירה שלו אם רק היה בסיטואציה טובה. בסיטואציה.. מספיק טובה.
