אולי שינוי החוק הטוב ביותר בפוטבול בכמה שנים האחרונות הוא הרחקת נקודת הבונוס ב-13 יארד. היא מוסיפה למשחק היבט חדש לחלוטין, הן בעקבות העלאת הסבירות להחטאות משנות משחק והן בנוגע לכדאיות הבחירה ללכת על שתי נקודות במצבים שונים במשחק. גם הלילה ראינו לכך דוגמה – ההחטאה של דן ביילי (אולי בדאלאס ידעו מה הם עושים?) במצב של 13:7 למינסוטה לא נראתה מזיקה במיוחד, אך בדיעבד הנקודה הזו הייתה חסרה למינסוטה כדי לקבל אפשרות ללכת על שתיים ולצמק את ההפרש ל-8 נקודות לקראת הסיום.
כמובן שזו לא הייתה הסיבה העיקרית להפסד, רחוק מכך. מינסוטה, למרות האיכויות הברורות שלה, הוא פשוט קבוצה פחות טובה מהסיינטס וזה התבטא בעיקר ברבע השלישי שגמר את המשחק.
חשוב לציין שמינסוטה נתנה משחק מצויין ברוב שלביו, לפחות ביחס למה שיש לה – ברדק אחד גדול בקו ההתקפה (איפשר ארבעה סאקים הלילה), פציעות לכל רוחב המגרש בהגנה, האריסון סמית' בעונתו החלשה בקריירה (חטף את בריז לראשונה מאז אותו משחק פלייאוף) והתקפה שהיא מצ'אפ סיוט עבור הגנה במצב של מינסוטה.
למרבה ההפתעה, דווקא ההתקפה, במובן מסויים, הייתה זו שלבסוף הפסידה את המשחק לוייקינגס. הפאמבל של ת'ילן (שוב 100 יארד!) בתוך הרד זון לקראת המחצית, הדאון הרביעי שכשל והשאיר לסיינטס מגרש קצר, קו ההתקפה שלא נתן לקאזינס שנייה לנשום, וכמובן הפיק סיקס המיותר שהיה באשמתו של קאזינס.
כל אלה הקלו מאוד על דרו בריז, שרשם הערב את כמות היארדים הנמוכה ביותר שלו במדי הסיינטס עם 120 כאלו. בעונה וחצי האחרונות בריז סוף סוף חזר להרגיש איך זה כשלא הכל על הכתפיים שלך, וזה בדיוק מה שהוא צריך בגילו. ההגנה משתפרת משבוע לשבוע, במיוחד הפאס ראש ובמיוחד דאבנפורט שעולה על כל הציפיות עד עכשיו. על קמארה והחשיבות שלו לסיינטס כבר נאמר הכל. בקצב הזה, הסיינטס יכולים למצוא את עצמם צועדים לאטלנטה בעוד כמה חודשים.
