אוהדי אינטר מילאן חווים תחושה מוכרת העונה, מין דז'ה וו שמדגדג את הדמיון. הנראזורי זכו בשמונה עשר אליפיות איטליה, כולל חמש פעמים רצופות, מ-2005 עד עונת 2009/2010. באותה עונה קסומה בה זכו בליגת האלופות בפעם הראשונה מאז שנות השישים, הם עשו זאת בסיוע של חלוץ ארגנטינאי פרוליפי (דייגו מיליטו שכבש 22 שערים, מקום שני בטבלת הכובשים מאחורי אלסנדרו די נטאלה), הגנה חונקת (נכבשו רק 34 שערים נגד אינטר של ז'וז'ה מוריניו בעונה הזו, 5 שערים מפחות מההגנה הבאה בתור) וקישור מגוון ביותר (ווסלי סניידר מתחת לחלוץ, אסטבן קאמביאסו האולר השוויצרי וטיאגו מוטה שהחזיק את הקישור האחורי). השנה לאינטר יש כל אחד מהאטריבוטים הללו. מאורו איקרדי מגלם את תפקידו של דייגו מיליטו, ההגנה אימתנית ביותר בדומה ל-8 שנים אחרונה וסניידר, קאמביאסו ומוטה הוחלפו ע"י ניאנגולן, ברוזוביץ' ו-וסינו.
איקרדי, הממשיך את המסורת הדגולה של הארגנטינאים במדי אינטר (ארגנטינה היא המדינה שסיפקה הכי הרבה שחקנים לאינטר מלבד איטליה) משחק ברמה אחת עם החלוצים הגדולים בעולם. הוא התחיל את העונה בצורה מקרטעת במקצת בשל חזרה מפציעה בירך ושונאיו הרבים קפצו על ההזדמנות ללכלך על ה"באד-בוי" שכולם אוהבים לשנוא. לאחר שער השיוויון הקריטי מול טוטנהאם, סכר השערים נפתח ולא נסגר מאז. בתשעת משחקי הליגה ששיחק, הוא היה מעורב ב-8 שערים, כולל שלושה בשני המשחקים האחרונים (צמד שניצח את ספאל ושער בשלהי הדרבי המילנאזי שצבע את מילנו בכחול-שחור). גם כלי ההתקפה המשלימים סיפקו את הסחורה עד כה, מטאו פוליטאנו, שחקן הכנף הימנית שהגיע מסוסאלו הוכיח לספאלטי שהוא האופציה הטובה ביותר שלו בכנף הימנית בשל השליטה המהפנטת שלו בכדור והאינסטינקטים המופלאים למשחק. קנדרבה ופריסיץ' לא היו עקביים במיוחד אבל נתנו כמה משחקים גדולים שעזרו לשים עוד נקודות במאזן של קבוצתם. חוץ מקייטה באלדה דיאו שעדיין לא ממש השתקע בעמדה מסוימת, כל שחקני הרוטציה ההתקפית הנפיקו תועלת לרוב.
חוליית הקישור היא כל כך רב גונית ומאוד מתאימה לכדורגל המודרני. מרסלו ברוזוביץ' מטיאס וצ'ינו בתפקידי ה"קאנטה" כיסו יותר נדל"ן מהדמות של רוב ריגל ב"משפחה מודרנית" (שני המקומות הראשונים של מרחק בליגת האלופות כאשר קוקה נמצא מאחוריהם ביותר מ-1000 מטר), ראדג'ה ניאנגולן עדיין לא בכושר מלא אך הוא עדיין נראה כמו ניאנגולן שהתרגלנו להכיר מרומא בשנים עברו. גם בורחה ואלרו הותיק ורוברטו גאגריאלדיני הצעיר נתנו משחקים לא רעים כשחקני רוטציה.
החולייה ההגנתית משחקת היטב ביחד וקשה להצביע על שחקן אחד שבולט מעל השאר, סקינראר, אסמואה, ורסילקו ודה פריי עושים עבודה טובה וקונסיסטנטית ביותר. (אינטר חטפו שישה גולים בלבד העונה).
נשאלת השאלה: האם אינטר יכולה ללכת עד הסוף ולהוריד את יובנטוס מכס המלכות? לטעמי, יש להם את כל הכלים אך זה תלוי בדבר אחד מרכזי: "להאכיל את המפלצת". מאורו איקרדי נמצא במקום השישי בטבלת הכובשים אך רק במקום ה-17 מבחינת בעיטות, הוא חייב לקבל כמה שיותר כדורים ולהמשיך להמיר אותם בקצב היעיל בו הוא ממיר אותם כעת.
הנראזורי יסעו לרומא לשחק נגד לאציו באולימפיקו במפגש המרתק (יום שני, 21:30). שתי הקבוצות בהפרש מקום ונקודה אחת בלבד אחת מהשנייה, (אינטר השלישי עם 19 נקודות, לאציו במקום הרביעי עם 18 נקודות) במקרה של ניצחון של אינטר והפסד של נפולי הכחולים-שחורים יעלו למקום השני מאחורי יובנטוס.
שאר משחקי המחזור:
יום שבת:
אטלנטה – פארמה (16:00)
אמפולי – יובנטוס (19:00)
טורינו – פיורנטינה (21:30)
יום ראשון:
סוסאלו – בולוניה (13:30)
קליארי – קייבו, גנואה – אודינזה, ספאל – פרוסינונה (16:00)
מילאן – סאמפדוריה (19:00)
נאפולי – רומא (21:30)
