מלך הדרום
קבוצת העדכונים בוואטסאפ תוצאות, הרכבים וכתבות — ישר לנייד, בלי רעש הצטרפו
אחרי פגרת קיץ ארוכה מאד, במהלכה כמו כל יתר שחקני נבחרת איטליה, לורנצו אינסינייה בעיקר נח, הביא חלוץ הבית של נאפולי בשורה חדשה שתגרום לאוהדי הכדורגל בעולם לפזול מעט מכיוונה של יובנטוס המפלצתית אל עבר החלק הדרומי של ארץ המגף.
לאורך כל ההיסטוריה של נאפולי, הונהגה הקבוצה בעיקר ע"י שחקנים זרים- כשנאפולי הפכה לקבוצת צמרת זה היה בעיקר בזכותם של המתאזרחים אטילה סאלוסטרו מפרגוואי ואנטוניו וויאק מקרואטיה. אומר סיבורי הארגנטינאי, שנחשב דווקא לחלוץ הזר הטוב בכל הזמנים של היריבה המרה, יובה, הוביל את נאפולי לזכייה בגביעים בסיקסטיז וכמובן איך אפשר לשכוח את מראדונה הארגנטינאי וקארקה הברזילאי שהביאו את הקבוצה לשתי הזכיות היחידות שלה באליפות וכן להנפת גביע אופ"א מתוקה והיסטורית. גם לאחר תקופת השפל בשנות התשעים ותחילת האלפיים, היו אלה קבאני ולאחר מכן היגוואין שהחזירו את הקבוצה לטופ 5 בליגה ואפילו לזכייה בגביע. לאורך כל אותה התקופה האחרונה והנוצצת של נאפולי, תחת צילם של הגלדיאטורים מדרום אמריקה, צמח לו, אולי לראשונה בהיסטוריה של התקפת הקבוצה כוכב מקומי שחיכה לרגע בו יכבוש את החלק הקדמי של התכולים ואת שערי היריבות.
אוהדי נאפולי אוהבים להכתיר לעצמם מלכים- לאחר שהיגוואין שהתאים בדיוק לתבנית היורש של מארדונה עזב, עיקר אהבת האוהדים עברה לקשר הסלובקי מארק האמשיק שמסכם כבר עשור בשורות המועדון. כמו כן הם מתחברים לצמד הספרדים ראול אלביול וחוסה קאייחון שהגיעו ביחד עם היגוואין מריאל מדריד ב-2011 ומתמוגגים מדריס מרטנס החלוץ הבלגי האדיר שנבחר לפני שנה לכדורגלן הטוב ביותר בבלגיה. כיאה לקבוצת צמרת, כוכבים מקומיים רבים לבשו את החולצה התכולה- החל מדינו זוף, אחד מעשרת השוערים הטובים בהיסטוריה ועד לפאביו קנאברו אחרון שחקני החלק האחורי שזכה בכדור הזהב וג'אנפרנקו זולה שנמנה בין הזרים הטובים בהיסטוריית הכדורגל האנגלי. המכנה המשותף לשלושת האגדות הללו הוא שאף אחד מהם לא ייזכר בזכות תקופתו בנאפולי, מה שאי אפשר להגיד כמובן על לורנצו אינסינייה.
סיפור חייו של השחקן היחיד מהסגל המצומצם של נאפולי שבאמת גדל במועדון, מוכר לכל אוהד כדורגל באיטליה. הווינגר הנמוך בצורה קיצונית שמתנשא ל-163 ס"מ בלבד, גדל בדרום איטליה ונשם את רוח המועדון כבר מגיל בית ספר. בשלהי 2009 כשהוא בן 18 בלבד, הועלה לסגל הקבוצה הבוגרת ע"י רוברטו דונאדוני, אך במהלך השנתיים שלאחר מכן לא זכה לקבל הזדמנויות בקבוצה והושאל לקבוצות מהסרייה B והסרייה C . ב-2012 וולטר מצארי לא היה יכול להישאר אדיש בפני ילד הפלא שמתעלל ביריבות וכובש 49 שערים בשלוש עונות בליגות הנמוכות, והחליט להכניס אותו לסגל הקבוצה, שאז לא היה איכותי מדי בלשון המעטה. השנים עברו, חלוצים טובים יותר וטובים פחות לבשו את המדים התכולים, אך משהו אחד תמיד נשאר שם, החולצה מספר 24 ששיחקה לצידו השמאלי של החלוץ או מתחתיו וייצגה משהו אחר, קסום יותר, טהור יותר, נאפוליטאני יותר.
כיום, בהיעדר חלוץ מרכזי ברמות הגבוהות באירופה, אך עם שחקנים מוכשרים אחרים כמו אקרדיוש מיליק שמשחק לצד רוברט לבנדובסקי בהתקפת נבחרת פולין, חוסה קאייחון שכבר הפך לבן בית בסאן פאולו, דריס מרטנס שסירב להצעות מפתות בקיץ ונשאר בקבוצה וסימונה ורדי האיטלקי, רוב האחריות בחלק ההתקפי של קרלו אנצ'לוטי מוטלת על לא אחר מאשר לורנצו איניסינייה ששינה את אופי המשחק שלו בהתאם- אינסינייה כבר לא מחוייב יותר לתפקיד הקיצוני שבועט פעמיים במשחק ובעיקר מייצר מצבים לשחקנים אחרים, אלא מבקש יותר את הכדור, משחק דקות רבות במרכז המגרש, פעלתן, לא מפחד לבעוט גם מטווחים רחוקים ובקיצור עושה את מה שמצופה מסופרסטאר אמיתי לעשות. את שינוי התדמית של אינסינייה אפשר לראות לפני הכל במספרים שלו על המגרש- לאחר 10 משחקים מתחילת העונה כבש אינסינייה כבר 8 שערים, כולל שער מכריע בשניות הסיום בהתמודדות מול פיינליסטית ליגת האלופות של השנה שעברה, ליברפול. לעומת זאת בגזרת הבישולים, יש לאיטלקי בן ה27 בישול אחד בודד, אך כפי שכבר צויין מעלה אין מתפקידו של אינסינייה לבשל כרגע אלא להיות זה שמודה למבשלים אחרי שהעלה את הנאפוליטנים על לוח התוצאות.
למרות האווירה הטובה מאד בנאפולי, חלום האליפות רחוק מאד וקשה להאמין שמישהו יימנע מיובנטוס להמשיך את רצף האליפויות, שעומד כרגע על שבע. ביום טוב, ההרכב של נאפולי הניצבת במקום השני בטבלה שווה להרכב השני של מקס אלגרי שמרשה לעצמו לספסל כוכבי ענק כמו דאגלס קוסטה, פאולו דיבאלה וחואן קוואדרדו ועדיין לנצח ולפתוח פער של 6 נקודות מנאפולי ו-8 משאר הליגה כבר אחרי 8 מחזורים. אך אם יש מישהו שיכול לגרום לאנשי יובנטוס, ליברפול ופ.ס.ז להתהפך במיטתם בלילות הקרובים ולהביא את נאפולי להישג מכובד העונה הוא רק לורנצו "הקוסם" אינסינייה.
