הקבוצה של אמריקה, המתנשאים מהתפוח הגדול, הפרנצ'ייז של הבירה, והילדים הרעים של פילדלפיה. הבית המזרחי של ה-NFC, לטענת רבים, מכיל בתוכו את היריבויות והשנאה הפנימית האינטנסיבית ביותר והארוכה ביותר שיש לליגה להציע. וגם כשהפוטבול לא משהו, קשה להתווכח עם היותו הפופולרי ביותר בליגה, או לפחות אחד מהם. אבל בשנים האחרונות, ובעיקר לקראת עונת 2018, הפוטבול צפוי להיות משהו-משהו. גם השני, ה-NFC מזרח הוא בית עם כמה קבוצות חזקות מאוד.
פילדלפיה איגלס
מה היה בעונה שעברה?
למרות פציעות לשחקני מפתח רבים וטובים, פילדלפיה הייתה הקבוצה החמה בליגה למשך כל העונה שעברה וסיימה עם המאזן הטוב ביותר בה – בשיתוף, כמובן, עם יריבתה לסופרבול. למרות הפציעה הקשה של קארסון וונץ בשבוע 15 אצל הראמס, פילי הצליחה לשרוד את שאר העונה הרגילה, ובפלייאוף תוכנית ניק פולס נכנסה באופן סופי לפעולה. זה נגמר באליפות ראשונה מזה יובל, ותואר MVP סופרבול למי שכמעט פרש כשנתיים קודם.
הישארו מעודכנים
מה יהיה שונה העונה?
אם היה שינוי משמעותי בסגל, הרי שהוא היה יותר לטובה מאשר לרעה. כמובן, כל הפצועים שפספסו חלקים משמעותיים מהעונה שעברה צפויים לחזור בשיא כושרם, עם כוכבית על וונץ – עדיין לא ידוע בוודאות אם יהיה מוכן לשבוע הראשון. קו ההגנה של האיגלס הוסיף להיות עמוק עם הטרייד עבור מייקל בנט, החתמתו של האלוטי נאטה והבחירה בג'וש סווט בסיבוב הרביעי בדראפט, כדי לחפות על עזיבותיהם של ויני קארי ובו אלן. מייקל קנדריקס, פיסה חשובה בפאזל הליינבאקרים של הקבוצה בעונה שעברה, שוחרר וחתם בקליבלנד בראונס. גם פטריק רובינסון, אחרי עונת השיא שלו בקריירה, עזב את הקבוצה וחזר לסיינטס, אך למרות זאת חדר הקורנרים של פילי נשאר עמוס – עם ג'יילן מילס, רונאלד דארבי, שחקן השנה השנייה ראסול דגלאס, ובחירת הסיבוב השני שפיספס את רוב העונה שעברה בגלל פציעה שעבר לפני הדראפט – סידני ג'ונס, שצפוי לתפוס את תפקיד הסלוט קורנר. צוות התופסים של פילי גם הוא עבר מתיחת פנים לא קטנה. טריי ברטון חתם בשיקאגו, ברנט סלק פרש, וטורי סמית' נשלח בטרייד לקורוליינה. במקומם הגיעו ריצ'רד רוג'רס מגרין ביי ודאלאס גאדרט מהסיבוב השני של הדראפט. על הקווים, שני אנשי צוות משמעותיים עזבו את המועדון – פרנק רייך הלך לתפקיד המאמן הראשי באינדיאנאפוליס, ומאמן הק"בים המהולל ג'ון דהפיליפו עזב על מנת להחליף את פאט שרמר במינסוטה כמתאם ההתקפה שם.
מה יהיה דומה העונה?
עמדת הסייפטי בפילדלפיה תישאר חזקה כשלא רק שנשארו מלקולם ג'נקינס ורודני מקלאוד הדינמיים, גם קורי גרהאם המחליף חתם לעונה נוספת בקבוצה. ועידת הרצים תמשיך להתנהל בפילדלפיה, למרות שזה יהיה בהיעדרו של לגארט בלאנט. פלטשר קוקס וברנדון גרהאם ימשיכו להשליט טרור על קווי התקפה וק"בים ברחבי המדינה, וכמובן מתאם ההגנה ג'ים שוורץ יישאר לפקח על כל העניין. גם קו ההתקפה צפוי להישאר בערך עם אותה חמישייה פותחת, ובפילי יקוו שהעונה זה גם יכלול את ג'ייסון פיטרס.
דאלאס קאובויס
מה היה בעונה שעברה?
ארבעים אחוז מקו ההתקפה, שידוע כל כך בסנכרון ובתיאום שלו, עזב את דאלאס לפני תחילת עונת 2017. נוסיף לזה את הפציעות של טיירון סמית', הדרמות סביב דז בראיינט, כאבי הגדילה של דאק פרסקוט והסאגה הארוכה סביב השעייתו של אליוט, ונקבל את כל הסיבות לנפילה של דאלאס ממספר 1 בחטיבה לעונה ללא פלייאוף.
מה יהיה שונה העונה?
דאלאס למדה לקח חשוב מהעונה שעברה: גיבוי במקרה של פציעה הוא לא לוקסוס. לכן הגיע לקבוצה אחד הסווינג-תאקלס הטובים בליגה בעונה שעברה, קמרון פלמינג, שמילא את מקומו של מרכוס קאנון הפצוע בניו אינגלנד. בסיבוב השני של הדראפט, הגיע קונור וויליאמס, שחקנה של טקסס. הוא בינתיים מרשים מאוד בקדם העונה וצפוי לתפוס את עמדת הגארד השמאלי, שהייתה בור גדול ב-2017. בסיבוב הראשון, הביאה דאלאס תגבורת לעמדת הליינבאקרים, שהייתה עקב אכילס ידוע שלה עם הפציעות החוזרות והנשנות של שון לי. לייטון ואנדר אש המצויין ייצור צמד דינאמי עם אחד השחקנים הטובים בליגה בעמדה הזו כשהוא בריא, וכשלא – ואנדר אש מספיק טוב כדי להוביל את היחידה לבדו. חיל הרסיברים עבר מהפכה מוחלטת בפגרה: דז בראיינט, כמובן וכצפוי, שוחרר ועדיין מחפש קבוצה; ראיין סוויצר המבטיח נשלח בטרייד לאוקלנד; וכמובן, הטייט אנד האגדי ג'ייסון וויטן פרש לאחר 15 עונות במדים הלבנים-כחולים. שאלת הרסיבר מספר 1 היא אולי השאלה מספר 1 סביב הבוקרים בכל הפרי-סיזן. מי יהיה זה שיחליף את דז בראיינט, והאם בכלל דאלאס צריכה אחד כזה? בינתיים, נראה שדאלאס פשוט מרססת ומתפללת. טייבון אוסטין הגיע בטרייד, אלן הרנס חתם כשחקן חופשי, ובדראפט הגיעו שני פרוספקטים מוכשרים בדמות מייקל גאלופ (סיבוב 3) וסדריק ווילסון (סיבוב 6). ולבסוף, אזיקיאל אליוט צפוי לשחק את כל שישה שער המשחקים של הקבוצה העונה. בטקסס יקוו להחזיר את התקפת הריצה לאפקטיביות מלאה, ובכך את ההתקפה כולה, כעת כשאליוט יכול להתרכז בפוטבול בלבד.
מה יהיה דומה העונה?
מעט מאוד יישאר כפי שהיה בדאלאס, אחרי עונה די עגומה שעברה על הקבוצה. טראוויס פרדריק וזאק מרטין קיבלו את החוזים ארוכי הטווח שלהם, ונראה שבעיות הגב של טיירון סמית' נמצאות כעת מאחוריו. הפאס ראש, ובמיוחד הפנימי, היה וגם יישאר חולשה יחסית של דאלאס אחרי שלא טיפלו בתחום באופן מספק – וזה למרות עונת הפריצה של דמרקוס לורנס. באופן כללי, חוליית ההגנה כולה של דאלאס היא סימן שאלה, ואיכשהו רוד מארינלי מצליח בכל שנה לקחת סגל שחקנים בינוני ומטה ולהפוך אותו להגנה לגיטימית למרות החולשות. זה צפוי לקרות גם השנה.
וושינגטון רדסקינס
מה היה בעונה שעברה?
עוד עונה מוכת פציעות עברה על וושינגטון. שוב עלו הרדסקינס עם חמישייה חדשה בקו ההתקפה בכל מחזור, שוב ג'ורדן ריד לא הצליח לעלות על המגרש מספיק, ומשחק הריצה המשיך להיות נון-פקטור. אחת ההתקפות היותר דינמיות ומעניינות בליגה התפרקה עם העזיבות של דשון ג'קסון ופייר גרסון, וזה היה ניכר ביכולת הקבוצה ב-2017. למרות כמה תגליות נפלאות כמו מונטה ניקולסון, כריס תומפסון ואף העלייה של ג'וש דוקטסון למעמד "אולי אתה לא באסט אחרי הכל", קפטן קירק קאזינס עוזב את וושינגטון אחרי עונה חלשה.
מה יהיה שונה העונה?
כפי שאמרנו, סאגת קאזינס נגמרה. הוא עזב וחתם אצל מייק זימר במינסוטה, וכדי להחליפו ביצעה וושינגטון טרייד עם קנזס סיטי עבור אלכס סמית' – טרייד ששלח למיזורי את הקורנר המצויין קנדל פולר. פנים ההגנה תוגבר בדראפט עם הבחירה בדא'רון פיין הנפלא של אלבמה בסיבוב הראשון, והבחירה בטים סטל המוכשר שנפל עד לסיבוב החמישי. הניסיונות של וושינגטון לשפר את משחק הריצה כשלו, אחרי שבחירת הסיבוב השני דריוס גייס וגם שחקן השנה השנייה סמאג'ה פיריין נפצעו לתקופות ארוכות. אז במקום, הביאו הרדסקינס את ההול-אוף-פיימר העתידי אדריאן פיטרסון, בתקווה שאולי הוא יהיה זה שיציל את המולדת מאחורי קו ההתקפה. בנוסף, החזירו בוושינגטון את איום העומק והמהירות כשהחתימו את פול ריצ'ארדסון מסיאטל. הוא צפוי לזכות במשבצת פותח מיידית, וג'יי גרודן יקווה שיכולתו של ריצ'ארדסון למתוח את המגרש ולתפוס כדורים קשים תבוא לידי ביטוי בהתקפה החדשה של אלכס סמית'.
מה יהיה דומה העונה?
האנשים מאחורי ההתקפה של וושינגטון, ג'יי גרודן ומאט קבאנו, עדיין כאן ועדיין ימשיכו לנסות לעשות הרבה עם מעט, במשחק המסירה ובעיקר במשחק הריצה. ג'ורדן ריד, בשיאו, הוא כנראה אחד משלושת הטייט אנדים הטובים בליגה. אך בערך מאז 2015 הוא לא היה בשיאו, לא הפסיק להיפצע, וכשחזר – לא באמת חזר לעצמו. זו תהיה הפתעה מרעננת אם יחזור שוב ליכולות השיא שלו. קו ההתקפה לא עבר שינויים דרסטיים, ובצדק – מדובר, בכל זאת, באחד הקווים הטובים בליגה, כשהוא כולו בריא. כך גם בעמדת הלינבאקרים, אותה מאייש זאק בראון וכמובן אחד השחקנים היותר אנדרייטד שיש לליגה להציע, ראיין קריגן. בעונה שעברה נוצר בסקנדרי של וושינגטון צמד סייפטים מעניין, כאשר מונטה ניקולסון, הגניבה מהסיבוב הרביעי ב-2017, הצטרף לאחת מהפתעות העונה בדמות די.ג'יי סוורינג'ר. הצמד הזה עשוי להפתיע כמה אנשים גם ב-2018, אם וושינגטון תצליח להיות רלוונטית.
ניו יורק ג'איינטס
מה היה בעונה שעברה?
האופטימיות שנבעה מעונת הפלייאוף של 2016 התפרקה על הג'ייאנטס בעונת 2017. זה לא קרה בבת אחת, אלא זו הייתה התפוררות שבועית. פעם ההגנה מאבדת משמעת, פעם המאמן זורק את הקווטרבק מתחת לאוטובוס, פעם המאמן מספסל את הקווטרבק ובכך שובר בעצמו רצף של 210 משחקים בהם הוא פתח. גם בחדר ההלבשה וגם על המגרש, שום דבר לא הלך בניו יורק, שכעת תקווה להתחלה חדשה.
מה יהיה שונה העונה?
נתחיל מלמעלה. הג'נרל מנג'ר החדש הוא דייב גטלמן, אחרי שג'רי ריס פוטר עוד באמצע העונה שעברה. המאמן החדש – פאט שרמר, שעשה עבודה נפלאה תחת מייק זימר במינסוטה. מתאם ההתקפה – מייק שולה, שכמו גטלמן, היה בסופרבול 50 בצד המפסיד. ובמקום סטיב ספאגנולו, הגיע מתאם ההגנה לשעבר באריזונה – ג'יימס בטצ'ר. העמדה הראשונה על המגרש אותה ניסו לשפר בג'איינטס היא קו ההתקפה. ג'סטין פיו אמנם עשה את הדרך ההפוכה לבטצ'ר ועבר לאריזונה, אבל שני גארדים חדשים הגיעו לקבוצה – פטריק אומאמה, שפתח בעונה שעברה בג'קסונוויל, חתם לשנתיים; ובסיבוב השני של הדראפט, נבחר הגארד העוצמתי וויל הרננדז. עמדת התאקל השמאלי, אותה ניסה לאייש ללא הצלחה ארק פלאוורס, תוגברה בעזרת החתמה מהפטריוטס, נייט סולדר; פלאוורס הועבר ימינה, במה שנראה כתוכנית לא חכמה במיוחד בהתחשב בפאס ראשרים שתוקפים את הקווטרבקים דווקא מצד ימין שלהם. עמדת הראנינג בק, שהייתה מלאה בעיקר בכלום בעונה שעברה, תוגברה משמעותית כשהג'איינטס התעלמו ממחזור הקווטרבקים החזק ביותר בעבר הקרוב והשתמשו בבחירה מספר 2 כדי לקחת את סייקוואן בארקלי, שנראה ככישרון אחד בדורו ונראה מספיק טוב עבור גטלמן כדי לוותר על קווטרבק העתיד של הקבוצה. בהגנה, נראה שהג'איינטס נזכרו שגם ליינבאקר זו עמדה – אלק אוגלטרי הגיע בטרייד מהראמס, ובדראפט הגיע לורנזו קארטר המוכשר מג'ורג'יה, שיכול גם לתרום לפאס ראש במידת הצורך.
מה יהיה דומה העונה?
לג'איינטס עדיין יש חיל תופסים מוכשר מאוד ולמעשה מהטובים בליגה, כאשר אודל בקהאם ג'וניור וגם סטרלינג שפארד יחזור מהפציעות שלהם וייצרו צמד רסיברים מסוכן. הצמד הזה הופך למסוכן עוד יותר כשבעמדת הטייט אנד משחק אוון אנגרם, שהוא בעצמו פריק אתלטי עם כישורים מתקדמים לגילו הצעיר והספיק להראות זאת גם בעונה חשוכה בניו יורק. הסקנדרי נשאר מוכשר ומובל על ידי ג'נוריס ג'נקינס המצויין, וכמובן לנדון קולינס. סנאקס האריסון הוא עדיין כוח רציני בפנים קו ההגנה. והקווטרבק? מסתמן שעוד לא שמענו את המילה האחרונה של איליי מאנינג.
