עוצר מלכת, אך לא ללכת
עידו רבינוביץ'
10 באוגוסט 2018
ענפים נוספים
1 דק׳ קריאה
1
כולם התאכזבו מפרקי הסיום של סיינפלד, שחקני ה-NBA שבתו במשך 204 ימים, אלבום הבכורה של לאורין היל זוכה בחמישה גראמיז והשועל הכסוף מהבית הלבן נתפס בשקר. מה משותף לכל הדברים הללו? כולם התרחשו בשנת 1998, השנה שבה רוג'ר פדרר החל לשחק טניס באופן מקצועני. מאז ג'רי סיינפלד דובב דבורה חובבת ג'אז בסרט ילדים, שחקני ה-NBA שבתו עוד פעם, לאורין היל ו"הפוג'יז" חזרו לסיבוב הופעות וגנזו אלבום גמור וביל כמעט הפך להיות הגבר הראשון בבית הלבן. הפנומן השוויצרי לא שינה את הסביבה שלו יותר מדי, וזה גם לא עומד לקרות בקרוב.
קשה מאוד להסכים על קונצנזוס בספורט, אחד מהיחידים הוא שרוג'ר פדרר הוא הטניסאי הכי עקבי בכל הזמנים. בתקופה שעברה מאז זכייתו הראשונה בגראנד סלאם (ווימבלדון ב-2003) הוא זכה ביותר גראנד סלאמים משנים שעברו, זה מה שלא ראינו וכנראה לא נראה בעתיד הקרוב. תכולת השעון החול הכרונולוגי של השוויצרי נרטבה ויצרה בוץ קשיח שמסרב לרדת לקרקעית. התזונה הנכונה שלו, שגרת האימונים שנבדקת בקפידה מכופלת ובריאות הנפש שלו הן רק חלק מהגורמים לקריירה העשירה והארוכה שלו. פדרר בודק לעומק כל השתתפות בטורניר ומתאים את לוח הזמנים שלו לפי הצורך, והוא עושה את זה באופן פנטסטי. הוא לא יוצר לעצמו עומס כמו ג'ון מקנרו, בן אדם בריא כמו שור שבגיל 33 "לא היה יכול לשים רגל אחרי רגל" לטענתו, הוא מקשיב לגופו בניגוד לביורן בורג שנשחק כבר בשנות העשרים לחייו.
בבחינה של כמה משחקני העילית בתקופות שונות של הספורט הלבן, רואים שהיה רק מישהו אחד שהתקרב לרמתו של פדרר בגיל מאוחר, וזה היה אנדרה אגאסי שהיה מאוד פרוגרסיבי לזמנו. מתמודדים פנומינליים כמו פיט סאמפרס שפרש בגיל 31, איוון לנדל שלא זכה בגראנד סלאם בארבע השנים האחרונות בקריירה שלו וג'ימי קונורס שלא זכה בגראנד סלאם כמעט עשור, פשוט לא הצליחו לשמור על הרמה הגבוהה.
רבים האמינו, כולל אנוכי, שבמקרה של זכייה בגמר ווימבלדון שהתקיים ביולי השנה פדרר יתלה את המחבט בשיא למירוק האחרון של השושלת שלו, כמו רבים מספורטאי העילית ברחבי העולם כגון פייטון מאנינג, ריי אלן, ג'ון אלווי ועוד. השנה בעיקר נראתה כמו ההזדמנות המושלמת לעשות זאת כאשר רבים מהאיומים הגדולים על רוג'ר הודחו לפני שהפסיק לפגוש אותם, לדאבונו פדרר נפל במכשול לא צפוי: קווין אנדרסון הדרום אמריקאי ברבע הגמר, אף על פי שהוביל עליו 2:0 במערכות רק כדי ליפול לאחת מהסנסציות המופלאות ביותר של השנה. לאחר הצריבה שחווה בווימבלדון, אני סבור כי הוא רוצה יותר, לתת עונה היסטורית גם בקנה המידה שלו כדי להשכיח את ה"השפלה" שעבר (בלי זלזול כמובן באנדרסון, שחקן פנטסטי שבעלייה מתמדת).
יכול להיות כי הצריבה הזו שהרגיש פדרר היא הדבר הטוב ביותר שקרה לו בקריירת המשחק שלו, לנו הצופים זה טוב כפליים, כי יהיה לנו עוד כמה שנים מהשחקן הטוב בהיסטוריה.
אהבתי!