ובפינה הימנית… אדוני ראש העיר

"בין שחמט לאיגרוף יש דמיון. אתה צריך אסטרטגיה, ואתה חייב לחשוב שניים-שלושה צעדים לפני היריב שלך. אתה חייב להיות חכם. ההבדל ביניהם? בשחמט, אף אחד אינו מומחה, אבל כולם משחקים. אבל כולם מומחי איגרוף, ואף אחד לא מתאגרף".

ויטלי קליצ'קו הוא אישיות שאוקראינה, כמדינה, יכולה להיות גאה בה. תארים, הישגים, ועשייה רבה הפכו אותו לאחד האנשים האהובים במדינה. אחד מאלופי העולם הדומיננטים בהיסטוריית הענף – ובפרט בקטגוריית המשקל הכבד. אחוז הנוקאאוטים השני בטיבו בהיסטוריית האיגרוף. ומחוץ לספורט? קליצ'קו הוא ה-דוגמה לאיש שהוא הרבה, הרבה יותר מספורטאי גדול. הוא בעל דוקטורט במדעי הספורט, והפעילות הפוליטית שלו איפשרה לו לשנות את קייב לטובה – מהכיסא החזק ביותר שלה, כיסא ראש העיר.

כדי להסתכל עליך מלמעלה, קליצ'קו לא צריך להיות ראש עיר – הוא כבר מתנשא לגובה שני מטר, ואפילו בגיל 46 הוא נראה כאילו הוא יכול עדיין למרר את החיים של כל מתאגרף היום. בשעה שש בבוקר הוא בחדר הכושר. בשעה תשע, הוא מגיע למשרד שלו בבניין העירייה. גם היום, הספורט מחזיק בחלק נרחב מליבו של קליצ'קו. לדבריו, הוא נתן לו את הכוחות שלו ועשה אותו למה שהוא היום. הוא אפילו מצליח למצוא זמן לצפות עדיין בקרבות הגדולים, אך קרב גדול אחד שעולם האיגרוף ציפה לו – הקרב על האליפות המאוחדת במשקל כבד, בין אנת'וני ג'ושוע לדיאונטיי וויילדר, בוטל לאחרונה, למרבה אכזבתו של עולם האיגרוף בכלל וקליצ'קו בפרט.

"תמיד כשיש אלופי עולם רבים, השאלה היא מי החזק מכולם", אמר קליצ'קו בראיון שערך לגרדיאן, לפני גמר ליגת האלופות בעיר שלו. "כעת, ג'ושוע הוא אלוף. עם הקרב הזה, הוא יכול להיות כוכב". כוכב, כמעט כמו האיש ששלט לפניו בקטגוריה הזאת, באופן כל כך דומיננטי וחסר רחמים.

47 קרבות ערך קליצ'קו בקריירה. הוא סיים אותה עם 45 ניצחונות, 41 מהם בנוקאאוט – וכששני ההפסדים שלו למעשה נגרמו מפציעות שהוא ספג במהלך הקרבות, קרבות שהוא הוביל ושלט בהם באופן ניכר. כנראה שאם לא חוסר המזל – קרע ברצועות הכתף בהפסד אחד, וחתך בפנים בהפסד השני – הוא היה מסיים את הקריירה כבלתי מנוצח.

 

הוא היחיד אי פעם בקטגוריית המשקל הכבד שהחזיק באליפות עולם בשלושה עשורים שונים. בשנת 1999 הוא זכה לראשונה באליפות של ה-WBO. אחרי שהפסיד אותה בשנת 2000, הוא זכה בתואר בכיר נוסף בשנת 2004, של ה-WBC – הוא קרע את הרצועה הצולבת ב-2005 ופרש, כדי להשאיר את החגורה פעילה, ולכשחזר, זכה בה שוב בשנת 2008. את התואר הזה הוא כבר לא הפסיד – הארגון הכתיר אותו כ"אלוף נצחי" אחרי ההגנה על התואר העשירית שלו, בשנת 2012 – לאחריה הוא פרש, וסיים את "עידן קליצ'קו" – בו הוא ואחיו, ולדימיר, שלטו ללא עוררין בקטגוריית המשקל הכבד ולא נתנו לאף אחד להתקרב. עוצמת האגרופים, הסנטר העמיד, הכוח הפיזי, המשמעת ועבודת הרגליים המושלמת הפכו את קליצ'קו למתאגרף שפשוט לא היה ניתן לנצח. אי אפשר לעייף אותו עם מכות לבטן או תנועה, אי אפשר לפתוח חלונות למכת נגד, ואגרוף אחד שלו פעמים רבות הספיק כדי להכריע קרב שלם.

אבל איכשהו, כל זה מתגמד לעומת מה שעשה קליצ'קו לטובת מדינתו ואזרחיה. ולדימיר, הצעיר ממנו בארבע שנים, היווה ביחד איתו דמויות מרכזיות ב"מחאה הכתומה", שהתעוררה בסוף 2004 לאחר הבחירות לנשיאות אוקראינה, שהוטו על ידי הרשויות. המחאה הייתה מוצלחת מאוד, בית המשפט העליון קבע הצבעה מחדש, שהייתה כשרה למהדרין וזכה בה ויקטור יושצ'נקו – שמינה את ויטלי קליצ'קו כיועץ שלו, תפקיד שהוא עשה בזמן ההחלמה הארוכה שדרשה הפציעה.

ב-2013 הוא היה דמות מובילה במחאה נוספת – שהתחילה מדחיית הצטרפות אוקראינה לאיחוד האירופית, והמשיכה למה שאנחנו מכירים היום כמהפכה האוקראינית של 2014, שהייתה עקובה מדם ויצרה מתיחות מחודשת ביחסים בין רוסיה לאוקראינה, שהמהפכה בה החזירה לשלטון את מתנגדי הממשלה הרוסית.

 

קליצ'קו עצמו עמד לרוץ לבחירות לנשיאות שהגיעו כתוצאה מהמהפכה, אך בסופו של דבר שינה את דעתו ורץ בפעם השלישית לראשות העיר קייב. הפעם הוא ניצח בבחירות, כשבמקביל הוא נאלץ גם לוותר על כיסאו בפרלמנט – ועד היום הוא מחזיק במקביל גם בתפקיד ראשות העיר קייב, וגם ממלא את התפקיד הממשלתי של ראש מחוז קייב.

לתפקידו כראש עיר הוא מתייחס כמו לעברו כמתאגרף. הוא מאמין שהקריירה הראשונה שלו היוותה הכנה מעולה לשנייה. מבין שהוא חייב צוות חזק סביבו – כי לא משנה כמה חזק אתה, לא תגיע לשום מקום בלי הצוות המסייע הטוב ביותר. "שנית", הסביר קליצ'קו, "אתה חייב לדעת לאן אתה הולך. אתה חייב להחזיק באומץ ובנחישות כדי להגיע לשם. זו הייתה הגישה שלי גם לקריירת האיגרוף".

אבל במדינה עם עבר סובייטי, מושחת, כשכל הכסף נמצא בצללים, ומי שבשלטון מנסה לדאוג שהוא נשאר בשלטון ותו לא, ראשות העיר קייב הוא האתגר הקשה בחייו. "המערכת הסובייטית", כך הוא קורא לה, היא אגוז קשה מאוד לפיצוח. אבל הוא משתדל להפוך את העיר שלו למקום טוב יותר. הוא כבר הכניס שקיפות מלאה למערכת הכלכלית – היום כל אחד יכול לדעת בדיוק כמה עיריית קייב מוציאה ומכניסה. ממש כמו בדמוקרטיה.

להיות ראש עיר זה קשה יותר מלהיות אלוף עולם. "אין חוקים בפוליטיקה. היא מכה בך מאחור. היא מכה בך מתחת לחגורה. וכל האחריות עליך – 24/7".

שלושים שנה אחרי שבגיל 16, הוא עשה את עבודתו הראשונה כמדריך תיירים בקייב, הוא הציג את העיר שלו לכל העולם. לקראת גמר ליגת האלופות, הוא חזר להתלהבות של מדריך תיירים צעיר, עם עיניים מאירות, גאווה גדולה, ותמונה עם כל מי שרק ביקש. לא סתם מדובר בדמות נערצת על תושבי העיר ואזרחי המדינה. "המנצחת של היום היא העיר קייב ומדינת אוקראינה. זכינו להראות את העיר שלנו לעולם", אמר כשנשאל על זהות המנצחת העתידית של אותו גמר.

קליצ'קו הוא דוגמה חיה, נושמת, מרביצה ובועטת, לכך שספורטאים הם הרבה יותר מספורטאים. הם בני אדם, שמסוגלים לשנות כל כך הרבה בחיים של אחרים. הוא הרוויח 60 מיליון דולר מקריירת האיגרוף שלו – לא מהמרווחים הגדולים בתולדות הספורט, אבל מספיק כדי לפרוש לחיי נוחות. אלו לא עניינו אותו. הוא רצה לחולל שינוי, והוא עשה זאת.

"תישאר בספורט, לא לערבב פוליטיקה"? תנסו להגיד לו את זה בפנים.