גמר ה-NBA 2001, אלן אייברסון אחרי שתי סדרות של 7 משחקים, קולע 48 נקודות ומנצח את הלייקרס הגדולה (שמגיעה עם רצף של 19 ניצחונות) במשחק מספר 1. ההתעלות הזו הגיעה במשחק אחד בלבד ופילדלפיה הפסידה בכל ארבעת המשחקים האחרים, אבל זה מי שהיה "התשובה", שחקן מרהיב שסחף קבוצה חלשה עד לבאר אבל לא שתה ממנה.
אייברסון בהשפעת אמו החל לשחק כדורסל, למרות העדפתו למשחק הפוטבול. ב-93 הסתבך בקטטה ולאחר 5 חודשים בכלא, זכה לשחרור. אמו של אייברסון חיפשה מאמן מכללות קשוח שיהווה עבורו דמות אב וירחיק אותו מצרות, ואחד שגם יסכים לקחת אותו (כי אף מכללה לא רצתה אותו). כך הגיע אייברסון לנבחרת הכדורסל של ג'ורג'טאון תחת ג'ון תומפסון, זה שעמד לידו שהוא נכנס להיכל התהילה.
שנתיים במכללות הספיקו לאייברסון כדי להיבחר בדראפט על ידי פילדלפיה כבחירה ראשונה, הרבה לפני קובי.
ב-2001 כאמור, הוביל את קבוצתו למאזן הטוב במזרח עם 56 ניצחונות ו-26 הפסדים ולמאזן השני בטיבו בליגה אחרי סן אנטוניו. באותה העונה אייברסון הוביל את רשימת קלעי הליגה ואת טבלת החטיפות. הוא זכה בתואר מלך הסלים השני בקריירה שלו עם 31.1 נקודות למשחק ומלך החטיפות של הליגה עם 2.51 חטיפות למשחק. על ביצועיו המרשימים באותה העונה אייברסון קיבל את תואר ה-MVP.
אייברסון לא יכול היה לשחק במועדון בו הוא לא הסופרסטאר היחיד. זה לא עבד בדנבר נאגטס עם כרמלו אנתוני, גם לא בדטרויט שם רצו שיהיה חלק משיטה. אייברסון רצה לעשות דברים בדרך שלו. בחור קטן קומה (1.83 מ'), אגואיסט, הזריז אי פעם עם כדור ביד (כך אומרים), אחרים טוענים כי הוא הנמוך הכי מוכשר שדרך על מגרש. הדעות הפוכות בהרבה נושאים, חוץ מאחד – אלן אייברסון היה מהשחקנים הקשוחים ביותר בהיסטוריה.
הוא קרא תיגר על אמריקה ועל הליגה. הליגה שברובה מציגה שחקנים אפרו-אמריקנים שגדלו בשכונות עוני, אבל מנוהלת על ידי גברים לבנים, אמידים ומבוגרים, שהסגנון של אייברסון הפחיד אותם. והם ניסו לעשות הכול כדי שזה לא יתפשט. שזה שנעצר על שימוש במריחואנה, שמוציא שירי ראפ או מסתבך פעם אחר פעם, לא יהיה המוביל.
דייויד סטרן יצא בשורה של צעדים והחלטות נגד לבוש השחקנים, יישם קודים של התנהגות, אבל זה לא עצר מאייברסון להפוך לסמל תרבות עבור החברה האפרו-אמריקנית. מהראסטות הדבוקות לקרפקת, דרך השרשראות, המכנסיים הרחבים ועשרות הקעקועים על כל הגוף. כיום, אפשר כבר לראות את הדמות בכל רחבי ארה"ב.
