כברק ביום גשום
קבוצת העדכונים בוואטסאפ תוצאות, הרכבים וכתבות — ישר לנייד, בלי רעש הצטרפו
כבר כמה וכמה שנים ברק יצחקי לא רלוונטי למכבי תל אביב, וההודעה שלו ביום שני על הפרישה מהכדורגל בטח לא הפתיעה יותר מדי אנשים, אולם עדיין היה משהו עצוב בהודעתו של השחקן על סיום הקריירה שלו.
ברק יצחקי הוא דוגמה לשחקן הישראלי הקלאסי, שאמנם נתן פה עונות יפות בזירה המקומית, אולם עדיין לאחר פרישתו נותרת תחושה שהיה יכול לעשות יותר. יצחקי פרץ בגיל צעיר בבית"ר, אחרי כמה עונות יפות החליט לעבור לאירופה ונכשל, חזר לארץ, נתן עוד כמה עונות מוצלחות ולאט-לאט דעך, הרבה בגלל פציעות. נשמע טיפוסי למדי לשחקן ישראלי, אך משום שמדובר ביצחקי זה מאכזב ביותר, משום שהוא ממתי המעט שהיה להם באמת כדורגל איכותי ברגליים, כזה שיכול להצליח באירופה ונכשלו. החלוץ שהתחיל את הקריירה באשקלון הראה ניצוצות עוד בהיותו צעיר, מה שגרם לבית"ר ירושלים לשים עליו את ידה. ליצחקי הייתה טכניקה וחוכמת משחק מדהימות ובנוסף לכך גם סיומת מצויינת, יכולות שבגינן רכשה אותו בית"ר, אולם אלה השתפרו עשרות מונים עם כל שנה שערה. אחרי שנת התאקלמות סבירה, החל יצחקי לזכות ליותר דקות משחק, הפך לאחד השחקנים החשובים בהתקפה של הצהובים שחורים ועזר להם לסיים במקום השלישי בליגה. בתום עונת 2005-06 היה יצחקי מבוקש ואף קיבל מגנק הבלגית, אך הלה החליט להישאר בבית"ר ולהאריך את חוזהו בקבוצה ב5 שנים. במשך רוב עונת 2006-07 היה יצחקי פצוע, אך הוא חזר לקראת סוף העונה ותרם לבית"ר מספר שערים שעזרו לה לזכות באליפות. יצחקי בילה עוד חצי שנה מוצלחת בבירה, ובחלון ההעברות של ינואר (באיחור של שנה וחצי) חבר לאליניב ברדה במדי גנק, לא לפני שנפרד מבית"ר בדמעות. חצי שנה שיחק החלוץ בגנק, בה הרשית 3 שערים ובישל 3. בתחילת עונת 2008-09 החליט יצחקי לחזור הביתה לבית"ר וחתם נרגש על חוזה ל4 שנים. הוא סיים כמלך שערי הליגה (יחד עם אלירן עטר ושמעון אבוחצירה) עם 14 שערים, כמלך הבישולים של הקבוצה ולקינוח זכה איתה בגביע המדינה. אחרי שנת השיא הזו של החלוץ הוא המשיך ביכולת כיבוש טובה מאוד במשך שנתיים וזכה עם הקבוצה בגביע הטוטו, אולם המצב בבית"ר היה רעוע למדי. ארקדי גאידמק הפסיק להזרים כספים והקבוצה הייתה על סף פירוק, עד שהגיע גומא אגייאר ז"ל כספונסר והציל אותה. למרות זאת, בית"ר עדיין הייתה במצב כלכלי קשה ונאלצה למכור שחקנים כדי לשרוד, אחד מהם כמובן היה החלוץ הנהדר שלה. שתי הקבוצות הגדולות של תל אביב התחרו על שירותיו של החלוץ, ולבסוף הייתה זו מכבי תל אביב ששמה כ-2 מיליון דולר (מה שהיה סכום שיא בהעברה בין קבוצות ישראליות על שחקן ישראלי) בכדי להנחית את יצחקי בקריית שלום. מכאן החלה ההדרדרות שלו שהתחילה עם קריעת הרצועה הצולבת במחזור הראשון של העונה הראשונה שלו בקבוצה וחזרה במחזורים האחרונים בהחלט של הליגה. ברק נתן עוד עונה סבירה בה כבש 9 שערים, ועם הגעתו של ג'ורדי קרויף הוא הושאל לעונה לאנורתוסיס פמגוסטה. בפועל ההשאלה עשתה לו רק טוב, מכיוון שיצחקי כבש 14 שערים במדי הקבוצה הקפריסאית שסיימה במקום השני. בסיום אותה עונה חזר יצחקי למכבי במטרה לקבל יותר קרדיט מג'ורדי ומצוות האימון החדש בעונה החדשה, עונת 2013-14. הוא אכן קיבל דקות משחק, ובמחזור ה-16 הוא כבש את המספרת הבלתי נשכחת בניצחון 3-1 מול מכבי חיפה. השער הזה זיכה את יצחקי בכבוד גדול, לאחר שהוכתר כ"שער השבוע" של אופ"א.
העונה המשיכה והתקדמה לה, ומכבי פגשה את באזל בשלב 32 הגדולות בליגה האירופית. בחימום התקבלה הודעה דרמטית, ברק קרע שוב את הרצועה הצולבת, הפעם ברגל השנייה. יצחקי סיים את העונה עם הפציעה הזו, אך עם כמה שזה לא נעים להגיד, שם הוא סיים את הקריירה שלו. מאז ועד היום הוא זכה למעט מאוד דקות, לרוב במשחקים לא חשובים, ולא נספר בחלק הקדמי של מכבי, בטח ובטח כשיש לה את קיארטנסון, או בזמנו את מלך השערים של ליגת העל לעונה אחת, כן כן, ערן זהבי. כששיחק יצחקי המשיך להראות ניצוצות מדי פעם עם תרגילים מרהיבים או שערים יפים, אבל זה פשוט לא מה שזה היה פעם. המהירות כבר כמעט איננה, החדות חסרה, אפילו השיער כבר האפיר. לברק יצחקי היה פוטנציאל, הוא היה יכול לעשות קריירה יפה באירופה כמו שדאבור עושה היום באוסטריה, אולם הוא העדיף את הבית. ברק יצחקי לא יזכר כאיזו דמות חשובה מאוד בתולדות הכדורגל הישראלי, אז מזל שהוא השאיר אחריו כמות נכבדת של שערים יוצאי דופן שכיף לצפות בהם שוב ושוב ולהיזכר בילד שהגיע מאשקלון עם הרבה טכניקה וחוצפה חיובית על המגרש, שחקן כזה שהיה שווה לקנות בשבילו כרטיס.
