מלך הבאסקים
קבוצת העדכונים בוואטסאפ תוצאות, הרכבים וכתבות — ישר לנייד, בלי רעש הצטרפו
הצטיינותו של סארה זכתה להוקרה רבה על ידי ארגונים וקבוצות בכדורגל הספרדי לאורך השנים, ובין היתר "פרס סארה", המוענק לשחקן הספרדי עם מספר הכיבושים הגבוה בליגה, קרוי על שמו.
קריירת מועדונים
סארה נולד בעיירה ארנדיו, והחל את הקריירה שלו במועדון הכדורגל המקומי ב-1937, עת חתם על חוזהו המקצועני הראשון. ב-1940 עבר לאתלטיק בילבאו, אשר בנתה את סגלה מחדש סביב שחקנים צעירים לאחר מלחמת האזרחים. פתיחתו בקבוצה הייתה מרשימה, כשהוא הבקיע צמד שערים כבר במשחק הבכורה שלו, נגד ולנסיה.
במהלך עונתו השנייה, 1941/1942, נעדר סארה מהקבוצה באופן זמני עקב שירותו הצבאי. לאחר חזרתו סייע לקבוצה להעפיל לגמר גביע המלך הספרדי, שם נחל עמה הפסד מאכזב לברצלונה – סארה החמיץ את הבעיטה המכריעה בדו-קרב בעיטות עונשין שהכריע את המשחק לזכות היריבה. בעונת 1942/1943 הוביל סארה את בילבאו לעונה המוצלחת ביותר בתקופתו, שהסתיימה בזכייה ב"דאבל" שלאליפות ספרד וגביע המלך. הוא הבקיע 25 שערים בכל המסגרות במשך העונה, ובהם השער היחיד בניצחון על ריאל מדריד בגמר הגביע. בעונה הבאה סבל סארה משברבעצם הבריח שהשבית אותו ממשחק לתקופה ארוכה, אך הצליח לזכות עם הקבוצה בגביע פעם נוספת.
בעונת 1944/1945 סיים סארה לראשונה כמלך השעריםשל הליגה, עם 20 שערים. במקביל סייע לבילבאו לזכות בגביע המלך בפעם השלישית ברציפות, על אף שהורחק על ידי השופט במשחק הגמר נגד ולנסיה. בשנים הבאות הפגין דומיננטיות יוצאת דופן מבחינה אישית, אף שבילבאו לא הגיעה להישגים קבוצתיים רבים. זכייתה הבאה של הקבוצה בתואר, גביע המלך, הגיע ב-1950. סארה הצעיד קבוצתו לניצחון על ריאל ויאדוליד במשחק הגמר, במהלכו הבקיע ארבעה שערים, כולל שלושער בתוך ההארכה. בכך שבר שיא כיבושים למשחק גמר בתולדות הטורניר.
בעונת 1950/1951 שבר סארה את שיא ההבקעות לעונה בתולדות הכדורגל הספרדי, עם 38 שערי ליגה ב-30 משחקים, שיא שהחזיק מעמד במשך חמישים שנה (נשבר על ידי כריסטיאנו רונאלדו). בתחילת העונה העוקבת, בנובמבר 1951, נזקק לניתוח ברגלו בעקבותיו נעדר עד לסיום העונה. לאחר שובו למגרשים, בעונת 1952/1953, המשיך להפגין את יכולתו הטובה וזכה בפעם השישית בקריירה בתואר מלך שערי הליגה.
בשנתיים הבאות ירד סארה בכושרו, וכשהוא על סף סיום הקריירה, שותף במשחקים מועטים ופינה את הבמה לשחקנים צעירים כדוגמת אנקו ארייטה. ב-1954 זכה סארה לטקס הוקרה במדריד על הקריירה המוצלחת שלו, וב-1955סיים את דרכו בבילבאו. לאחר מכן שיחק בשתי קבוצות בליגת המשנה בטרם פרש סופית ממשחק ב-1957.
נבחרת ספרד
במרץ 1945 זומן סארה לראשונה לסגל נבחרת ספרד, למשחק הראווה נגד פורטוגל. הוא סייע לנבחרת לצלוח את משחקי מוקדמות מונדיאל 1950 – במשחק המכריע, נגד פורטוגל, הבקיע פעמיים בניצחון 1–5.
במהלך גביע העולם ב-1950 היה סארה אחד מבכירי הנבחרת. הוא הבקיע בכל אחד משני המשחקים הפותחים, נגד נבחרות ארצות הברית וצ'ילה, שבשניהם ניצחה ספרד. בהתמודדות האחרונה בשלב הבתים שיחקה ספרד מולנבחרת אנגליה החזקה. לאחר שנשמר בהצלחה במשך מרבית המשחק על ידי ההגנה האנגלית, הבקיע סארה את שער הניצחון, שבזכותו העפילה הנבחרת לבית הגמר של ארבע האחרונות. בשלב הגמר הפסידה הנבחרת הספרדית את כל משחקיה וסיימה במקום הרביעי, על אף שער שהבקיע סארה במשחק מול שוודיה. הישג זה היה הגדול ביותר של ספרד בגביע העולם במשך שישים שנה, עד שזכתה בשנת 2010 לראשונה בתולדותיה בגביע.
בפברואר 1951 הגיע סארה להישג מפורסם נוסף, כשהבקיע ארבעה שערים בניצחון 3–6 על נבחרת שווייץ. לאורך הקריירה השתתף סארה בעשרים משחקים בלבד במדי הנבחרת, אך הצליח להבקיע במהלכם 20 שערים. הוא מחזיק בממוצע השערים-למשחק הגבוה בתולדות הנבחרת.
