גולדן סטייט אוף מיינד – חלק שלישי – סטיב קר
קבוצת העדכונים בוואטסאפ תוצאות, הרכבים וכתבות — ישר לנייד, בלי רעש הצטרפו
באחד מהנאומים המפורסמים והזכורים מהשנים האחרונות, מספר סטיב ג'ובס, מייסד אפל, לבוגרי הרווארד על החשיבות של "לחבר את הנקודות". ג'ובס מספר כי כשהיה צעיר, הוא התקשה להבין את הסיבה לדברים שעבר ושקרו לו, אך רק כשהתבגר הבין כיצד כל אותם הדברים תרמו לו וסייעו לו להגיע לאן שהגיע. איך אותו קורס קליגרפיה (אמנות הכתיבה הקישוטית) שלקח לאחר שפרש מלימודיו בסטנפורד סייע לו ליצור את הפונטים היפים שהשתמשו בהם במחשבי המקינטוש שייצר כעשור לאחר אותו הקורס. לדבריו של ג'ובס "כמובן, כשהייתי בקולג' אי אפשר היה לחבר את הנקודות במבט לעתיד, אבל הן היו ברורות מאוד עשר שנים מאוחר יותר."
לכולנו יש נקודות שמתחברות לנו בשלבים מסוימים בחיים, אך כשסוקרים את עולם הספורט למעטים התחברו הנקודות יותר מאשר לסטיב קר ב- 2014, כשהוא זכה להזדמנותו הראשונה לאמן קבוצה. קר, שחקן עבר בליגה שמכיר את אוויר הפסגות שכלול בזכייה באליפויות מצד אחד אך גם את אבק הדרכים שכרוך בישיבה על קצה הספסל מצד שני ושזכה להתאמן תחת 2 מתוך 5 המאמנים הטובים בהיסטוריה של הליגה דמותם של גרג פופוביץ' ופיל ג'קסון, לחלוטין קיבל את הנקודות שהיה צריך לחבר. בחלקים הקודמים נגענו בתרבות הארגונית שמכתיבים האנשים המרכזיים בארגון ובקדמה הטכנולוגית שסייעה לו להגדיל את הפער, בחלקה האחרון של הסדרה נתמקד וננסה להבין טוב יותר את תפיסת עולמו של קר ואת השינוי שהוא הביא לקבוצה עם חתימתו ב- 2014.
קר הגיע לקבוצה לאחר פלייאוף בו היא הודחה בסיבוב הראשון וכבר בעונתו הראשונה לקח את הקבוצה לזכייה בליגה, מתבקש לחשוב שהסוד טמון בשינויים גדולים שעשה ובמהפכים הרואיים אך עם כמה שמתבקש לספר סיפור כזה, לא כך קר מתאר את מה שעשה. קר, שהבין שהגיע לקבוצה שכבר הייתה טובה יחסית, עם ההגנה השלישית בטיבה בליגה בעונה החולפת, החליט שהשיפורים צריכים להיות מינוריים אך מדוייקים – לצמצם את כמות האיבודים, להעלות את כמות האסיסטים של הקבוצה ולשמר את ההגנה שכבר הייתה. זה, הוא האמין, יספיק בשביל להפוך את הקבוצה לקונטדרית שתוכל להתמודד על האליפות. כבר במחנה האימונים הראשון שלו בקבוצה הוא ניגש לשורש הבעיה.
"אני עוד זוכר את מחנה האימונים הראשון שהיינו תחת המאמן קר" סיפר ל- YAHOO אנדרו בוגוט, סנטר הקבוצה בשנתיים הראשונות של קר בקבוצה. "עשינו תרגילי מסירות בסיסיים; מסירה לתוך לולאות, מסירות ביד שמאל ובימין, מסירות מעל הראש וכדרורים בין קונוסים. הרבה חברה היו מעוצבנים 'היי, אנחנו שחקני NBA, אנחנו לא צריכים לעשות את הדברים האלה' אבל המאמן קר התעקש 'לא, אנחנו חוזרם לבסיס, אתם מאבדים את הכדור הרבה יותר מידי, אם נוכל להפחית את כמות האיבודים שלנו ב- 4 או 5 איבודים פחות למשחק, אנחנו הולכים לזכות באליפות'. החברה לא רצו לעשות את זה, אבל אחרי כמה שבועות אני חושב שהם הבינו מה הוא ניסה להעביר לנו. זה היה גאוני בצורה מסוימת, בגלל שזה פשוט להחדיר לנו את הדברים הקטנים כמו למסור את המסירה הנכונה, להגיע לזריקה טובה, למסור את הכדור ישירות לחזה של חבר לקבוצה כדי שהוא יגיע לקצב הנכון בזריקה, זה עבד בצורה מושלמת."
קר למד את החשיבות של היסודות מתקופתו כשחקן בסן אנטוניו תחת גרג פופוביץ', שבכל קיץ הקבוצה שלו מתרגלת ועובדת על היסודות שלה מחדש, מעבר לחשיבות התרגול זו אחת מדרכיו של פופוביץ' ללמד את הקבוצה על צניעות ולהישאר עם הרגליים על הקרקע, קר שמח להנחיל את זה גם בווריורס. בכלל בראייתו של קר תפקידו של כל מאמן באשר הוא, ממאמן הגבוהים הזוטר ועד למאמנה הראשי של הקבוצה, הוא לעזור לשחקנים לקבל את ההכוונה הטובה ביותר כשחקן וכאינדיבידואל, היחס לשחקן הוא כבן אדם ולא כעוד בורג במערכת.
נגענו קצת בדרך בה הקריירה של קר סייעה לו בתפקיד, אך אסור לטעות ולחשוב שבזה מסתכמת ההכנה שלו לתפקיד. קר, שבשנים לאחר פרישתו היה המנהל המקצועי של הפיניקס סאנס ופרשן כדורסל, הכין בשנתיים שקדמו למינוי מצגת פאוור פוינט ענקית עם עשרות תרגילים שחשב שיהיו יעילים ליישום בקבוצה שיאמן, וניצל כל הזדמנות שהייתה לו כדי להיפגש עם אנשי מקצוע וללמוד מהם על התפקיד. אחד מאנשי המקצוע שהכי לימדו אותו היה חברו פיט קרול, מאמן הפוטבול הותיק, בראיון לאתר PCA Development Zoneמספר קר על כך שהגיע אל קרול כשבועיים לאחר שחתם בקבוצה והשאלה הראשונה אותה הפנה אליו קרול הייתה "איך אתה הולך לאמן?". קר שתחילה לא הבין את השאלה ניסה להבין "אתה מתכוון לאיך אנחנו הולכים להריץ את ההתקפה?" אך קרול תיקן אותו והסביר לו שהוא התכוון לערכים אותם קר יבחר להנחיל בקבוצה. קרול הסביר לו את החשיבות של "להסגר על הערכים המובילים שלך ולבסס את הרוטינות היומיות בקבוצה סביב אותם הערכים". קר הפנים ויישם כשהוא בחר כי הערכים שיובילו את הקבוצה יהיו ערכים בהם הוא עצמו מאמין והם: הנאה, מיינדפולנס (קשיבות, התמקדות רק במה שקורה עכשיו), חמלה ותחרותיות. את כל אחד מהם הוא מנסה להעביר לשחקנים בצורה אחרת.
את ערך ההנאה מיישמים בקבוצה על ידי הפיכת האימונים להכי כיפיים שרק אפשר, החל ממוזיקה, צחוקים וטראש טוק חיובי באימונים ועד הקרנת סרטוני יוטיוב מצחיקים לשחקנים. כמו כן, הקבוצה דואגת גם לשלב הרבה אורחים חיצוניים לקבוצה, כמו מדריכי מדיטציות מיינדפולס, אנשים עם סיפורים מעוררי השראה וילדים חולים שיחזקו את האנושיות והחמלה בקבוצה. בראיית קר, האנושיות הזו תוביל את השחקנים להיות חברי קבוצה טובים וסלחנים הרבה יותר כלפי חבריהם לקבוצה. את עקרון התחרותיות מעבירים בקבוצה ע"י כך שלוח התוצאות תמיד עובד, לא משנה אם מדובר במשחקון אימון או תחרות זריקות עונשין, כמובן שבמידה אך השחקנים מוכוונים לפתח את האש התחרותית בכל הזדמנות אפשרית. באמצעות הדברים האלה, קר מצליח להשפיע בצורה יומיומית על אופי הקבוצה ולסגל לה מספר ערכים מובילים. כשאתה צופה במשחק של הווריורס אתה רואה כמה הם נהנים להיות אחד עם השני ומתייחסים בכבוד לכל חבר לקבוצה, לקר יש חלק לא קטן בזה.
הגישה הזו והערכים הללו של קר משקפים גישה מודרנית וחדשנית יחסית לאימון וניהול, אך המודרניות האמיתית של קר כמאמן ב-NBA טמונה לא פחות בהבנה שלו את מעמדו ואת הלך הרוח בליגה. בליגה שבה כוכב יכול להרוויח פי עשר מהמאמן שלו, קר מבין שהמאמן הוא כבר לא הדמות החזקה במועדון, וזה לחלוטין מתבטא בהתנהלות שלו. הוא מתייעץ עם השחקנים על גישות אימון, מציע חלופות ונותן להם להכריע, נותן להם את החופש לדבר בטיים אאוטים שלמים ולעולם לא ייקח שום קרדיט לעצמו בשום ראיון. לא תשמעו הרבה אנשים שאומרים על עצמם כל כך הרבה שהם ברי מזל כמוהו, בר מזל על הצוות המקצועי שיש לו, על השחקנים הנפלאים שיש לו, על המערכת המחבקת ועל הזכות לאמן כדורסל. שילוב של צניעות ודיפלומטיות מעולה ששומרת על האגו של כולם שקט.
אז כן, סטיב קר הוא טקטיקן מעולה שביחד עם עוזרי המאמן המנוסים שהיו לו שינה את הצורה בה הווריורס משחקים והפך אותם למכונה המשומנת שהם כיום, אך זה יהיה עוול לסכם את תרומתו לקבוצה בזה. קר הוא האב טיפוס למאמן המודרני, זה שמבין את מעמדו החדש אך עדיין משתמש בשיטות חדישות כדי לסייע לקבוצה לרוץ טוב יותר.
קר שהיה שחקן ספסל חשוב ב- 5 אליפויות אדירות עם סן אנטוניו ושיקגו בולס, שותף לענקים כמו מייקל ג'ורדן וטים דאנקן, רגיל להיות מאחורי הקלעים ולא באור הזרקורים. אך כנראה שתכף אפילו הוא כבר לא יוכל להסתר. מי יודע, אולי עוד כמה שנים גם הוא יישא הרצאה כמו הסטיב השני, זה מתחילת הכתבה, וכשהוא ידבר על הנקודות שהתבהרו לו הוא כבר לא יהיה הבחור מאחורי הקלעים, אלא אחד המאמנים הגדולים בכל הזמנים.
