עוד לפני מוחמד עלי, עוד בזמן שהגזענות הרקיעה שחקים, ג'ו לואיס היה שם והיה גם לתקווה האמריקאית, זהו סיפורו
ג'ו לואיס, או בכינוי המפציץ החום, היה אלוף העולם באיגרוף במשקל כבד, והוכר על ידי המגזין הזירה כגדול המתאגרפים בכל הזמנים. לואיס החזיק ברציפות בתואר אלוף העולם הבלתי מעורער באיגרוף במשקל כבד במשך 111 שנים שמונה חודשים ושמונה ימים. בתקופה זו הגן על תוארו 25 פעמים. שני ההישגים הללו הם יותר מכל הישג של מתאגרף אחר בהיסטוריה.
ג'ו לואיס נולד בארצות הברית בעיר לקסינגטון, שבמדינת אלבמה. אביו, מונרו בארו, הועסק כקוטף כותנה, ואימו לילי ריס הייתה עקרת בית. לואיס החל לעסוק באיגרוף בשנת 1924 לאחר מעבר המשפחה לדטרויט.
בתחילת דרכו, זכה באליפות החובבים "כפפות הזהב" (Golden gloves) של מדינת מישיגן, ולאחריה, בשנת 1934, הפך למקצוען.
לואיס החזיק בתואר אלוף העולם במשך 11 שנים ועשרה חודשים, והגן על תוארו ב-25 קרבות שניהל בין-1937 ועד 1949. בשנה זו הודיע על פרישה ופינה את התואר. הוא קבע שיאים היסטוריים במספר קרבות ההגנה על התואר, ובאורך הזמן של שמירה ברציפות על התואר. שני השיאים הללו טרם נשברו עד עצם היום הזה.
בתקופת מלחמת העולם השנייה גויס לואיס לשירות בצבא ארצות הברית. הוא שירת בצבא מ-1942 ועד 1945. בתקופה זו נסע ברחבי אירופה, מבקר יחידות לוחמות, ומתאגרף בקרבות ראווה. בתקופה זו, הפך לדובר לאומי של הצבא וקרא לגברים צעירים להתגייס ולעזור לארצם במלחמה. הוא אף שיחק בשני סרטים בהפקת הצבא.
בסך הכל ניהל לואיס בקריירה הספורטיבית שלו כמקצוען 68 קרבות, מהם ניצח ב-65. 51 מניצחונותיו השיג בנוק אאוט.
לאחר מותו העניק לו הקונגרס של ארצות הברית את מדליית הזהב של הקונגרס – אחד משני העיטורים האזרחיים הגבוהים ביותר במדינה.
הופעת הבכורה שלו כמקצוען הייתה בליל 4 ביולי 1934. בקרב שהתקיים בשיקגו, ניצח בנוק אאוט את ג'אק קראקן בסיבוב הראשון. באותה שנה המשיך וניצח 12 קרבות, כולם בשיקגו, כאשר ב-10 מתוכם הושג הניצחון בנוק אאוט.
ב-1935, הוא התאגרף עוד 13 פעמים, וערך סבב קרבות בארצות הברית וקנדה. הוא ניצח בכל קרב, כאשר בכל פעם התמודד מול מתאגרפים טובים יותר. הוא ניצח את אלופי העולם לשעבר במשקל כבד פרימו קרנרה ומקס בר, וגם את המתמודד כנגד קרנרה על אליפות העולם, פאולינו אוזקודון.
בתחילת 1936 הביס לואיס בנוק אאוט את צ'ארלי רצלף בסיבוב הראשון, ובקרב שלאחריו, התמודד כנגד אלוף העולם לשעבר, הגרמני מקס שמלינג. שמלינג שנחשב כמי שנמצא בשלהי הקריירה שלו, ניצח את לואיס בנוק אאוט בסיבוב ה-12 בניו יורק. הגרמני למד את מהלכיו הטקטיים של לואיס, וגילה כי הוא נוהג לשמוט את ידו הימנית, כאשר הוא מכה בשמאלו. שמלינג הצליח לעמוד במכותיו של לואיס זמן מספיק על מנת לנצל את החולשה הזו ולהפיל את לואיס. ניצחון זה הקנה לשמלינג את הזכות להתמודד על תואר אלוף העולם, אך זכות זאת נמנעה ממנו, בעיקר בהשפעת קשריו עם המפלגה הנאצית.
באותה שנה ניהל לואיס עוד ארבעה קרבות, בהם ניצח בכולם, ועוד שלושה קרבות ראווה. בין היריבים המנוצחים היו אלוף העולם לשעבר ג'ק שרקי, ואדי סימס, שביקש משופט הזירה לטייל איתו על הגג, אחרי שספג מכה מלואיס. השופט הפסיק את הקרב בו במקום.
בשנת 1937, לאחר ניצחון בנקודות על בוב פסטור בקרב בן עשרה סיבובים, התמודד לואיס בשיקגו מול אלוף העולם ג'יימס ג'יי בראדוק. לואיס הופל בסיבוב הראשון, אולם הצליח לקום ולנצח את בראדוק בנוק אאוט בסיבוב השמיני ולזכות בתואר אלוף העולם. למרות זאת, אמר לאחר הקרב, כי לא יוכל להרגיש כאלוף עולם, עד שינצח אדם אחד: הגרמני מקס שמלינג. בתקופה שלאחר מכן הגן לואיס על תוארו עוד שלוש פעמים: הוא ניצח בנקודות את המתאגרף הוולשי המוכשר טומי פאר, ובנוק אאוט את המתאגרפים נתן מאן (בסיבוב השלישי) והארי תומאס (בסיבוב החמישי).
ב-22 ביוני 1938, התקיים קרב הגומלין של לואיס מול שמלינג, תוך שהוא זוכה ליחסי ציבור מקדימים משמעותיים משני צידי האוקיינוס האטלנטי. מעריצים רבים ראו את הקרב הזה כקרב סמלי בין לואיס המייצג את האינטרסים האמריקאים ושמלינג, שאליו התייחסו כנאצי, כמי שנלחם לטובת גרמניה וכמייצג של עליונות הגזע הלבן.
הקרב עצמו הסתיים במהירות. לואיס הגן על תוארו לאחר ניצחון בנוק אאוט בסיבוב הראשון, ובכך גמל לשמלינג על הפסדו היחיד עד לאותו הקרב. ניצחון זה הקנה ללואיס הישג שמעטים מקרב השחורים האמריקאים באותה תקופה חלמו להשיג אי פעם. הוא הפך לגיבור הלאומי, הן בעיני הלבנים והן בעיני שחורים. בניצחונו על מתאגרף גרמני, הצליח לזכות באהדתם של הלבנים, דבר שהיה בלתי מקובל בארצות הברית של שנות ה-30 וה-40.
