מלכת הכדורגל
קבוצת העדכונים בוואטסאפ תוצאות, הרכבים וכתבות — ישר לנייד, בלי רעש הצטרפו
אם יש מדינה אחת בקוסמוס שאפשר להגדיר אותה כנושמת וחיה את הכדורגל הרי זו ברזיל. הארץ שהפכה את הכדורגל למה שהוא היום, שנתנה למשחק את הבמה הגדולה ביותר והוא הפך אותה למולדת שלו למרות שהומצא באנגליה. אם ישאלו אתכם באיזו מדינה יש התנגדות לראות מישהו מלהטט בכדור הרי שברזיל תהיה האחרונה שתקפוץ לכם לראש, אך דווקא בתוך מולדת הכדורגל הנשים צריכות להלחם על הזכות שלהן לשחק. כמו בכל סיפור על אגדה דווקא מתוך חוסר התמיכה צמחה אחת הכדורגלניות הגדולות בהיסטוריה של המשחק ולא יהיה מוגזם להכתיר אותה כטובה בהיסטוריה, מרתה, השחקנית ששברה כל דעה קדומה על הנשים בספורט בכלל ובכדורגל בפרט, האישה שבמו רגליה הצעידה את כדורגל הנשים למרכז הבמה.
מרתה ויירה דה סילבה נולדה בדויס ריאצ'וס (19.2.1986), כילדה שיחקה כדוריד יחד עם שאר בנות גילה, זה היה המשחק של הבנות בעוד שהבנים שיחקו כדורגל. לא לקח למרתה הקטנה הרבה זמן עד שמצתה את המשחק ועברה לשחק כדורגל עם הבנים בשכונה, הדבר משך תשומת לב רבה והיא קיבלה אין ספור הערות בסגנון "כדורגל זה לבנים", בנוסף לכך ביקשה מאחיה שילמד אותה להתאבק על מנת שתוכל לשפר את היכולות הפיזיות שלה, אך כאשר אם המשפחה גילתה על השיעורים הסודיים שבנה מעביר לאחותו הם נפסקו. הילדה הצעירה לא נכנעה ללחץ החברתי ונשמעה לכדור שהיה הכל בשבילה, כשהיא שיחקה כדורגל כל דאגות היום-יום נשכחו להן, העוני והמחשבה על המחר לא היו קיימים, היא מצאה תקווה דרכה תוכל להיחלץ מהעיירה הנידחת ולעזור כלכלית למשפחתה. בחיים לא הכל הולך בקלות אך במקרה של הכוכבת הברזילאית שום דבר לא הלך בקלות. תחילה הייתה צריכה לחפש קבוצה, רצה הגורל וסקאוט של ואסקו דה גמה ראה את הכישרון של הנערה הצעירה ולקח אותה אתו 1,600 ק"מ עד לגן עדן עבורה: קבוצת כדורגל נשים. לאחר תקופה קצרה המועדון נכנס לקשיים כלכלים, דבר שהביא לסגירת קבוצה הנשים. מרתה עברה לסנטה קרוז ומשם עזבה את היבשת ועשתה את דרכה בגיל 17 בלבד לשבדיה שם כדורגל הנשים מפותח בהרבה ממה שהיה בברזיל. בשבדיה מרתה פרחה, זו הייתה הפעם הראשונה ששיחקה כדורגל ללא רגשי נחיתות, הדרך רצופת הקשיים שעברה על מנת לשחק כדורגל השתלמה, היא הרגישה שמצאה את מקומה ואפילו הגישה בקשה לקבלת אזרחות שבדית. לאחר תקופה סיפרה כי כאשר הייתה זמן רב מדי בשבדיה התגעגעה לחיים התוססים בברזיל, כשחזרה לברזיל ושהתה שם תקופה ממושכת, הייתה מתגעגעת לחיים הרגועים והשקטים מעבר לאוקיינוס, היא אף הביעה נכונות לחזור לאחר פרישה ולבסס שם את החיים שלה. באומאה השבדית הכישרון של מרתה שטף את המגרש כשהיא מובילה את המועדון לארבע זכיות רצופות בליגה השבדית של כדורגל נשים, גביע שבדי וגביע אופ"א. לוס אנג'לס סול האמריקאית הציעו לשחקנית חוזה מפתה והיא עברה לארה"ב. בעיות כלכליות גרמו למעבר שלה לאחר עונה אחת בלבד לגולד פרייד, נראה כי הטבע עשה כל שביכולתו על מנת להקשות על הברזילאית אך היא לא הניחה לו לנצחה ושוב אחרי עונה אחת בלבד היא עשתה את דרכה לווסטרן ניו יורק פלאש, למרות חוסר היציבות האופי החזק של מרתה הוביל אותה לזכייה בתואר mvp של הליגה ולזכייה בליגת wps האמריקאית. בפגרה מרתה הייתה חוזרת לברזיל שם שיחקה במדי סנטוס עד שהמועדון הברזילאי סגר את קבוצת הנשים על מנת לממן את משכורתו של ניימאר. את סנטוס מרתה הובילה לזכייה בגביע ליברטדורס. בפברואר 2012 מרתה חזרה לשבדיה למועדון הכדורגל טירסו וכבר בעונה הראשונה שלה בקבוצה הובילה את המועדון לזכייה באליפות. בעונת 13/14 המועדון נכלה לקשיים כלכליים וכבר בפתיחת העונה ידעו השחקניות שהמועדון יתפרק עם שריקת הסיום של העונה. חדר ההלבשה החליט שלמרות המצב הקשה והעובדה כי משכורות לא שולמו – הן, השחקניות יישארו חזקות על המגרש, טירסו הגיעה לגמר ליגת האלופות שם פגשה את וולבפסבורג החזקה, השחקניות הציגו משחק הרואי ולמרות המצב הקשה של המועדון הן נלחמו על התואר אך בשריקה האחרונה התוצאה הייתה 4:3 למועדון הגרמני, מרתה כבשה צמד. בסוף העונה המועדון נסגר והברזילאית הצטרפה לרוסנגרד, האלופה המכהנת.
בנבחרת ברזיל מרתה הייתה כוכבת, השנים היפות של הנבחרת היו בין 2004 ל-2008 אז הסגל רץ עם אותן שחקניות. האולימפיאדה באתונה הביאה לנבחרת הנשים של הסלסאו חשיפה די גדולה בזכות הטורניר המצוין שלהן שבסופו זכו במדליית כסף. הברזילאים הם עם תובעני וכל דבר שהוא אינו זהב יתקבל בשמחה מהולה באכזבה ולכן החשיפה שקיבלו הייתה רגעית ולא הועילה לשיפור ההתייחסות אל כדורגל הנשים במדינה. מהאולימפיאדה בבייג'ין נבחרת הנשים שוב חזרה עם מדליית כסף. הדור המוכשר של הנבחרת הוביל אותה אל גמר אליפות עולם אך שוב הברזילאיות סיימו כסגניות. מ-2008 הנבחרת התחילה להבנות מחדש כששחקניות ותיקות פורשות וצעירות ממלאות את מקומן אך העובדה כי אותו סגל הוביל את הנבחרת מאז 2004 עד 2008 ייצר מצב כי השחקניות החדשות שקיבלו את ההזדמנות במדים הלאומיים לא היו בשלות מספיק על מנת למלא את מקומן של השחקניות הפורשות וממילא הרמה של הנבחרת ירדה, העובדה כי לא הייתה חשיבה לטווח הארוך פגעה בקנריות לאחר זמן, והמצב שנוצר לא הועיל לקידום כדורגל נשים במדינה. לקראת המשחקים האולימפיים שהמדינה אירחה היה מחסור בחולצות הנושאות את שמה של מרתה, החולצות עם המספר 10 היו עם שמו של כוכב נבחרת הגברים – ניימאר, מה שהוביל למחאה של האוהדים בכך שרכשו חולצות של ניימאר אך מחקו את שמו ורשמו את שמה של המקבילה בנבחרת הנשים, מרתה. הופעות מאכזבות של ניימאר בנבחרת הובילו לקרב החולצות המפורסם במהלך המשחקים האולימפיים והאוהדים טענו כי מרתה ראויה לחולצה מס' 10 יותר מניימאר. הברזילאית יודעת שמקומה בנבחרת ברזיל לא מובטח לנצח ודור צעיר מאיים לתפוס את מקומה אך כמו שבמהלך כל הקריירה היא נלחמה נגד כל קושי אפשרי והפכה את החלום שלה למציאות, היא לא תוותר בקלות על מקום בהרכב של הנבחרת כי מקומה הוא על המגרש ולא כג'וקר מהספסל.
מרתה חוגגת היום 31 שנים, הילדה מדויס ריאצ'וס הגשימה את החלום שלה כנגד כל הסיכויים, הכניסה את שמה לדפי ההיסטוריה של הכדורגל כשזכתה 5 שנים ברציפות בתואר שחקנית השנה של פיפ"א. החלוצה הברזילאית הביאה את כדורגל הנשים אל מרכז הבמה, היא הוכיחה ששני המינים יכולים לשחק כדורגל, היא הייתה הראשונה שהוזמנה לשחק בטורניר של כדורגל גברים, שם עשתה את מה שהיא יודעת והשאירה אין ספור פיות פעורים. עם דריבל מושלם, בעיטות מדויקות, מהירות ונחישות מרתה זכתה לקבל את הכינוי "פלה עם חצאית". דווקא מתוך מדינה בה כדורגל נשים הוא דבר לא רצוי, יצאה גדולת שחקניות כדורגל הנשים אי פעם – האירוניה של הספורט במיטבה.
