אסונות הספורט הגדולים – אסון סברדלובסק
נתיב כפרי
5 בינואר 2017
ענפים נוספים
1 דק׳ קריאה
רק בנובמבר האחרון, התרסק המטוס של קבוצת שפאקוונסה, וכולנו למדנו לגלגל את השם שלה על הלשון. היא הייתה קבוצה קטנה ונפלאה, שמעטים הכירו. אבל האסון הזה, שמתרחש בשיאו של עידן הרשתות החברתיות קיבל נפח והתייחסות בינלאומיים. לא מעט מכירים את האסון של קבוצת מנצ'סטר יונייטד, המכונה אסון מינכן. אבל ישנם אסונות לא פחות גדולים שמוכרים הרבה פחות. גם באסונות ספורט, אנו רואים מגמה של פופוליזם. ישנם מעל ל-30 אסונות תעופה בתחום הספורט, ואנו נביא את הסיפורים הגדולים חזרה לחיים
ב-1945, החליט ואסילי סטאלין, בנו של ג'וזף סטאלין, מפקד חיל האוויר וחובב ספורט מושבע, להקים מועדון ספורט עבור חיל האוויר הסובייטי. במועדון הספורט של חיל האוויר, ה-VVS Moscow, היו מחלקת כדורגל, כדורסל, כדורעף והוקי. קבוצת ההוקי הייתה קבוצה בינונית, ואחרי שסיימה את עונת 1947-48 במקום השביעי המאכזב מבין 10 קבוצות, עשה סטאלין הבן מהפיכה בקבוצה.
מאחר ומדובר בבנו של רודן, הכללים עבדו "קצת" אחרת. כנשיא מועדון חיל האוויר, ואסילי פשוט לקח מהיריבה העירונית ספרטאק מוסקבה את השחקנים הכי טובים בקו הקדמי: זנדק זיגמונד, איוון נוביקוב ויורי טראסוב ו"סגר עניין". הקבוצה סיימה את עונת 1948-49 במקום השני. אחד הכוכבים המקומיים, שכבר שיחק בקבוצה עוד לפני המהפיכה, היה וסבולוד בוברוב, ששיחק גם בקבוצת ההוקי וגם בקבוצת הכדורגל של מועדון VVS Moscow ונכנס בשל הישגיו המדהימים להיכל התהילה של ההוקי.
ב-5 בינואר, ויש לא מעט מקורות האומרים שזה בכלל קרה ב-7 בחודש, יצאה קבוצת ההוקי למפגש ליגה מול דזירז'יניטס (שבהמשך שונה שמה לטרקטור), והייתה צריכה לשם כך להגיע לעיר צ'ליאבינסק. הקבוצה יצאה לדרכה במטוסו הפרטי של ואסילי סטאלין. המטוס היה מדגם Lisunov Li-2, לא בדיוק שיא הטכנולוגיה. דגם המטוס הובא לשימוש כבר ב-1939, ויצא מכלל שימוש פעיל שנתיים לאחר התאונה. הטיסה כללה 19 נוסעים, 11 מהם היו ספורטאים, ויחד עימם היה רופא הצוות ואיש מנהלה. בנוסף היו גם 6 אנשי הצוות של המטוס.
הטיסה יצאה לדרך בתנאים קשים, והוחלט על חניית ביניים בקזאן. היו כעת שתי אפשרויות: להמשיך בטיסה או להגיע לצ'ליאבינסק ברכבת. מאחר והמשחק היה אמור להתקיים רק ב-9 לחודש, לא הייתה מניעה להמשיך ברכבת ולוותר על רעיון הטיסה, אבל לבסוף הוחלט לטוס. המטוס יצא לדרכו ונתקל במזג האוויר הקשה, והוחלט על שינוי בטיסה. המטוס ינחת בסברדלובסק, נמל התעופה הקרוב ביותר. מזג האוויר הקשה וסופת שלגים משתוללת לא סייעו, והצוות ביצע 4 ניסיונות נחיתה. אבל כשהמטוס הגיח בפעם החמישית הוא החמיץ את המסלול והתרסק כמה מאות מטרים ממנו. כל 19 הנוסעים שעל המטוס נהרגו.
אחרי תחקיר מקיף שכלל ממצאים במבצע שנערך בשטח גדול בהרי אורל, נתגלו עובדות נוספות, שעוזרות לשפוך אור על התאונה. פקחי הטיסה של נמל התעופה "קולטסובו" החזיקו את המטוס זמן רב באוויר. עד שהמטוס הורשה לנחות כבר החשיך, מה שהקשה על הטייסים המנוסים של חיל האוויר לבצע נחיתה. הדלקת פנסי הטיסה הקשתה עוד יותר על התהליך. מחדל נוסף היה בעיה בקשר. התדר בו השתמשו במגדל הפיקוח בקולטסובו היה אותו תדר של נמל תעופה אחר, "אראמיל". הטייסים החלו לקבל קריאות מנמל אראמיל, וזה אולי הגורם העיקרי לתאונה הקשה. מדובר ברשלנות של מגדל הפיקוח, שחייב להשתמש בתדר שונה.
שני שחקנים לא היו על הטיסה. הכוכב בוברוב נרדם ואיחר לטיסה, ועלה על רכבת ואילו ויקטור שובלוב היה פצוע. הם היו הניצולים היחידים. כל כוכבי הקבוצה שהובאו מספארק נהרגו, וכן כל יתר השחקנים. ואסילי פחד מאביו (מעניין למה), וכיסה את האירוע. התאונה התרחשה שבועיים וחצי בלבד אחרי חגיגות ה-70 של סטאלין, ושוב ואסילי לקח את מיטב השחקנים ופשוט מחק את התיעוד שהייתה תאונה. האסון לא התפרסם בכלי התקשורת, והתייחסו לקבוצה כאילו לא קרה דבר. זהו קרוב לוודאי אסון הספורט היחיד בו קבוצה סיימה כאלופת המדינה בשלוש השנים הבאות. זה קרה בין השנים 1951 ל-1953.
אסון סברדלובסק הוא אסון התעופה השלישי בהיסטוריה של הספורט. עד אסון ירוסלב ב-2011, עליו נספר לכם בהמשך, היה זה אסון התעופה הגדול ביותר בהיסטוריה של ענף ההוקי.
