ע..על..עלי מעומאן

הרבה מדינות שלחו לאורך השנים זרים לליגה האנגלית, אבל אף אחד לא דמיין אי פעם שיגיע זר מעומאן לאחת הליגות הטובות בעולם. קרה הנס, ועלי אל חבסי, שוער הנבחרת הלאומית, הגיע לאנגליה ומעמדו יציב גם כשהוא בליגה השנייה.
אז איך קורה ששוער ממדינת כדורגל אלמונית מוצא את עצמו פתאום בפסגת הכדורגל העולמי? יותר מזה, איך קורה שלמרות ההישגים וההצלחות היחסיות בליגה הוא מוצא את עצמו עומד בשער של קבוצה מהליגה השנייה?

הקריירה האירופית של עלי אל חבסי התחילה באופן מקרי לגמרי. איאן פוטרפילד הסקוטי מונה למאמן נבחרת עומאן והביא יחד איתו את ג'ון בארידג', שוער בלקפול בעבר, כמאמן השוערים. בארידג' הוקסם מהשוער הצעיר של הנבחרת וניסה לדחוף אותו לעבר הכדורגל האירופי. במשך שנים הוא ניסה לקדם אותו, כולל מבחנים במנצ'סטר יונייטד, אבל נראה היה שאל חבסי לא קרוב אפילו לעזוב את המפרץ.
ב-2003, בארידג' ניצל את קשריו והצליח להביא את עלי אל חבסי לתחנה הראשונה שלו באירופה, לין אוסלו מהליגה הנורבגית. הוא הפך לשחקן העומאני הראשון שבכלל משחק באירופה והוא קיווה שהתקופה בנורבגיה תפתח את הפתח לקראת מעבר לקבוצה גדולה יותר. אל חבסי מודה שזה מה שעזר לו להתגבר על התקופה בקור הנורדי, הוא האמין בזה וזה אכן עבד. במהלך השנים שלו בנורבגיה הוא נבחר לשוער המצטיין והוביל את הקבוצה לשני הישגים היסטוריים – גמר הגביע הנורבגי ב-2004 ומקום שלישי בליגה בעונה לאחר מכן.
בתום עונת 2006, ג'ון בארידג' הצליח להביא סקאוטים של שני מועדונים ממרכז הטבלה בפרמייר ליג לעקוב אחריו. מצד אחד מנצ'סטר סיטי ומן הצד השני הייתה בולטון. לבסוף, אל חבסי קיבל את ההחלטה ועבר לבולטון. במשך שנים אל חבסי לא הצליח להתמודד עם הדומיננטיות של יוסי יסקלאינן הפיני ועם 10 הופעות בלבד בחמש עונות, שוב נראה שההתקדמות של אל חבסי נתקעת.

הניוזלטר של פעם בשבוע במייל

קראתי ואני מאשר/ת את תנאי השימוש

Leave this field empty if you're human:

על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר

בעונת 2010/11, אל חבסי נשלח לעונת השאלה בוויגאן. גם שם הוא נאלץ להתמודד עם שוער ותיק בדמותו של כריס קירקלנד, אבל כן צצה לה אלילת המזל. פתיחת עונה חלשה של קירקלנד ופציעה שלו לאחר המחזור השני, הקפיצו את אל חבסי אל בין הקורות. הוא נתן את הופעת חייו במשחק חוץ מול טוטנהאם שהסתיים בניצחון 0:1 ורוברט מרטינס הפך אותו לשוער הראשון באופן קבוע. אחרי עונות ארוכות על הספסל בבולטון, השם של אל חבסי עלה לכותרות, ובתום אותה העונה נרכש על ידי וויגאן.
במהלך התקופה הזו, אל חבסי הופך לשם דבר בכדורגל האנגלי וגם בכדורגל הערבי. בזירת המועדונים אל חבסי הפך לשוער לגיטימי בליגה הבכירה באנגליה ונכנס לספרי ההיסטוריה כשהפך לערבי הראשון שזוכה בגביע האנגלי, למרות העובדה שבגמר הגביע עמד דווקא השוער המחליף של וויגאן. בעולם הערבי ראו בו כגיבור ובייחוד במולדתו עומאן, כשהוא מוביל אותה לראשונה בהיסטוריה לגביע אסיה ב-2004, הישג שישוחזר פעמיים לאחר מכן, וזכייה היסטורית בגביע המפרץ ב-2009.
למרות זאת, מאז הירידה של וויגאן בשנת 2013, עלי אל חבסי לא מצליח למצוא את מקומו מחדש בליגה הבכירה. הוא הספיק לעזוב מאז את וויגאן ומאז העונה שעברה הוא עומד בין הקורות של רדינג. בעונה שעברה רדינג הסתבכה בתחתית הטבלה, אבל העונה היא התאוששה ואת שנת 2016 היא תסיים במקום שמוביל לפלייאוף. ביום בהיר, עלי אל חבסי יכול לראות מחדש את הפרמייר ליג, אבל הוא יודע שזו משימה לא קלה.

עם רזומה כל כך מרשים, נשארת שאלה לא פתורה אחת – איך יכול להיות שעלי אל חבסי משחק היום ברדינג במקום להתגלגל לאחת מהקבוצות בליגה הבכירה?
עלי אל חבסי חווה על בשרו דבר שקורה לא מעט בכדורגל האנגלי והוא דבר שקורה ללא מעט קבוצות ושחקנים שמוצאים את עצמם פתאום בליגת המשנה. הצ'מפיונשיפ היא ליגה קשה, אולי אחת מהליגות הקשות בעולם מבחינת עומס ואינטנסיביות. השיטה של הליגה הזו, 46 משחקים, היא בעצם מרתון שלא רבים מצליחים לשרוד. לא מעט קבוצות שירדו ליגה לאורך השנים התקשו לעלות חזרה בקלות וכך נוצר מצב שבו הקבוצות האלה פשוט נתקעות בליגה הזו ויש כאלו שגם הצליחו להתדרדר מטה לליגה השלישית והרביעית בצורה חדה.
הסיפור זהה כשזה מגיעים לשחקנים, בטח ובטח כשזה מגיע לשוערים. הסיפור של ג'יימי ורדי לדוגמה, שהוא סיפור מרגש לכל הדעות, מקבל משמעות אחרת כשמבינים שהוא הגיע ללסטר כשהיא הייתה בצ'מפיונשיפ ועלה יחד איתה ליגה. כשמסתכלים על ההעברות בליגה האנגלית, מגלים שמעט מאוד שחקנים מקבלים אמון ועוברים באופן ישיר מקבוצה בליגת המשנה לקבוצה בליגה הבכירה. מי מצליחים לעשות את זה? בדיוק כמו בקבוצות, מי שמצליחים לשרוד את הצ'מפיונשיפ, עולים ליגה ומשאירים חותם. כשזה מגיע לשוערים, תפקיד שידוע כתפקיד מפתח על המגרש, קבוצות אפילו עוד יותר מפחדות לקחת סיכון.
יכול להיות שמעבר לכל הניתוחים המקצועיים, אולי יש גם סיבות שקשורות באל חבסי עצמו. מן ילד שעדיין לא מעכל שהוא מגשים חלום. כשאל חבסי עזב את עומאן, הוא לא רק עזב קבוצה חצי-מקצוענית, הוא עזב גם את העבודה שלו ככבאי בשדה התעופה במוסקט. יכול להיות שעבורו עצם העובדה שהוא משחק באנגליה זו התגשמות חלום ובצניעות מופתית הוא מסתפק בזה. "החלום שלי הוא לחזור לפרמייר ליג", אמר אל חבסי לפני כחודש בראיון לאלג'זירה, "לפעמים אתה צריך לקחת צעד אחורה בשביל להתקדם קדימה". מי יודע, אולי ההתנהלות שלו עוד תחזיר אותו חזרה למעלה, גם כשהוא כבר בן 35.