גל גבוה
שחר יגאל
23 בספטמבר 2016
ענפים נוספים
1 דק׳ קריאה
פעם אחת בלבד באולימפיאדות ששוחקו בעת החדשה נוגן ההמנון של מדינת ישראל. זה קרה כשהגולש גל פרידמן עמד על הפודיום באתונה בשנת 2004 וענד לצווארו מדליית זהב אולימפית (עם כתר נחמד כתוספת על ראשו).
אחד הספורטאים הגדולים בתולדות המדינה, זכה כבר להכרה אולימפית עוד בשנת 1996 כשהגיע למקום השלישי במשחקים האולימפיים באטלנטה.
פרידמן נולד בכרכור וכיום מתגורר בקיבוץ שדות ים ליד קיסריה, שם הוא החל להתאמן בגלישה בהיותו בן 9 במועדון השיט שדות ים. עד מהרה הפך פרידמן לגולש המוביל של ישראל, כאשר דגם הגלשן הוחלף בשנת 1993 מדגם "לכנר" לדגם "מיסטרל". מבנה גופו הצנום יחסית העניק לו יתרון בדגם החדש.
פרידמן זכה במדליית כסף באליפות אירופה בשנת 1995 ובמדליית הכסף באליפות העולם בבת גלים, חיפה שנה לאחר מכן. תודות להישגיו אלה הוא נבחר לייצג את ישראל באולימפיאדת אטלנטה 1996 וזכה במהלכה במדליית ארד. בכך היה לגולש הישראלי הראשון שזכה במדליה אולימפית והספורטאי היחיד במשלחת הישראלית שזכה במדליה באולימפיאדה זו. אך הישג השיא שלו (ושל כל ספורטאי אולימפי עד כה) הגיע כמעט 10 שנים אחרי, באתונה.
פרידמן תמיד היה עוף מוזר בענף, כזה שפחות מתחבר לאחרים. זאת הסיבה שגם לקח לו זמן לחזור ולעסוק בשיט לאחר הפרישה וגם כאשר חזר, העדיף לאמן ילדים ולא כיוון, כמו רבים מחבריו בענפים האולימפיים, להיות מאמן בועד ולהוביל גולש או גולשת לעבר מדליה. גולש העבר, שחוגג 41, היה ונשאר היוצא מן הכלל שאינו מעיד על הכלל בספורט האולימפי הישראלי. סופר את המערכת, אבל לא שוכח להיות הוא עצמו, גם אם זה בא על חשבון אחרים. בעידן שבו ספורטאים מדברים בעיקר ברשתות החברתיות, פרידמן היה עונה לטלפון גם חמש דקות לפני שהוא יוצא לשיוט באליפות העולם או אחרי שחזר מאימון קל בחוף ליד הבית.
