שר ההגנה: התפקיד החשוב ביותר במשחק הכדורגל
קבוצת העדכונים בוואטסאפ תוצאות, הרכבים וכתבות — ישר לנייד, בלי רעש הצטרפו
בין כל ענפי הספורט השונים, עושה רושם שבתחום הכדורגל יש את מגוון התפקידים הרווי ביותר שאפשר למלא על המגרש בו זמנית.
חלוץ, קשר התקפי, קשר אחורי, בלם, מגן ושוער הם עוד רק חלק מהרשימה. אך האם התפקיד המבוקש ביותר הוא גם המאסט והחשוב? את זה נבדוק מייד בכתבה הבאה.
כשכל ילד מגיע ביומו הראשון אל מגרש האימונים בקבוצת הכדורגל שבה הוא רוצה לשחק, השאלה הראשונה שאותה הוא נשאל היא " באיזה תפקיד תרצה להיות על המגרש ובעתיד" או "מה הכי מתאים לך לדעתך"?. הילד הקטן שביינתים מכיר בעיקר את השמות ליאונל מסי, כריסטיאנו רונאלדו וניימאר יגיד בוודאי שברצונו להיות החלוץ, כי למבט עינייו זה התפקיד שאחראי על מלאכת כיבוש השערים ומקבל בעתיד את סכומי הכסף הגדולים. מי שממש יתפרע יגיד שהוא מעוניין להיות קשר, אבל במחשבתו האחרונה כנראה, אם בכלל, יגיד את מונח "שחקן הגנה". אחרי הכל, שחקני הגנה ובמיוחד הבלמים ברובם לא מרבים לכבוש ובעיקר חוטפים על הראש כאשר קבוצתם סופגת שער. אז מה בכל זאת גורם לתפקיד הזה להיות כל כך אטראקטיבי?
כשמסתכלים כיום על הקבוצות הבכירות ביבשת, שמות גדולים עושים אקזיטים בין קבוצות, ותמורת סכום כסף לא קטן ממלאים את חשבון הבנק שלהם ומזפזפים בין קבוצה בעלת שם גדול לקבוצה בעלת שם גדול אחרת. מי שבעיקר נשארים בתפקידם וגורמים לקהליהם לאהוב ולהעריך אותם בצורה המירבית ביותר הם האנשים שעושים את העבודה השחורה במרכז ההגנה, לב ליבה של הקבוצה. שמות כמו ג'רארד פיקה בברצלונה, סרחיו ראמוס בריאל, גודין באתלטיקו, קילייני בגברת הזקנה, טיאגו סילבה בבירת צרפת ועוד כאלה בדמותם של נסטה, מאלדיני וקנאברו בעבר, הבלמים שעליהם גדלתי. נחשבו ונחשבים לשחקנים שבמשך שנים מילאו את התפקיד הזה כשהם מזוהים עם קבוצה אחת בלבד! ותאמינו או לא במכירת החולצות לפני כל תחילת עונה, שמותיהם מופיעים מייד אחרי הכוכב או הכוכבים הגדולים של המועדון, מפתיע? תלוי את מי שואלים.
בזירה המקומית והקטנה שלנו, כמו במדינות הבכירות של היבשת, הבלם ממלא אולי את התפקיד החשוב ביותר בקבוצה.
לדעתי האישית- אחת הסיבות שרמת הכדורגל כאן ירדה היא " מצוקת הבלמים" . אם בעבר בלמים מנוסים ומוצלחים כמו שמעון גרשון, בנאדו, הברומרים וואליד באדיר מילאו את התפקיד בקבוצות הגדולות והיו העוגנים שחסמו כמעט כל התקפה של קבוצה יריבה, הכי שבשנים האחרונות גם הליגה וכתוצאה מכך גם הנבחרת המקומית סובלות מהיעדר הבלמים ודי אפשר להגיד בצורה עדינה " הולכות אחורה".
לא ברור איך ימשיך להתנהל העתיד כאן כל עוד לא יצמח דור חדש של שחקני הגנה טובים. חלוצים ושחקני התקפה טובים ככל שאפשר, או שחקני הגנה זרים שמגיעים לכדורגל הישראלי ומעטם גם מצליחים להטביע חותם, הם עדיין לא יהיו פיתרון קלאסי אלא רק חלקי או זמני. יכול להיות שאם גרשון היה משחק עדיין בהפועל ובנאדו בחיפה וכחילה האבא למשל היה אוהד מתקל ומפחיד בצורה חיובית כמובן את שחקני היריבה, היינו רואים הצלחה די משתפרת בזירה האירופאית, כנראה שבסופו של דבר רק הזמן יעשה את שלו.
לסיכום:
אז נכון כנראה שגם בעתיד השחקנים שיהיו הגדולים, היקרים ואלה שבסופו של דבר יגידו שאחראים על הנפת התארים, יהיו עדיין שחקני ההתקפה שבכל עונה מסיימים כמלכי השערים של קבוצתיהם. אבל חשוב לשכוח שאי שם מאחורה, האנשים שאחראים להצלה בצורה הכי ברורה ואלה שבגללם אפשר בכלל לגרום לכך שקבוצתם מבקיעה יותר מזאת היריבה הם שחקני ההגנה שעושים את העבודה השחורה והסיזיפית על מנת לעצור את החלוצים המפחידים מנגד.
ונכון שכנראה הילדים הקטינים שמגיעים ביומם הראשון למחנה האימון השונים יגידו את שם " שחקן ההגנה" רק בברירת מחדל עבורם. אבל תזכרו שחקני ההגנה- הם התחנה האחרונה של כל חלוץ כזה או אחר.
ואם עדיין לא השתכנעתם- תקשיבו לעצתי, תנסו לעקוב טיפה יותר ולצאת מהקופסא של השחקן אותו אתם או רובכם אוהדים בקבוצה
