הקסם של מג'יק
קבוצת העדכונים בוואטסאפ תוצאות, הרכבים וכתבות — ישר לנייד, בלי רעש הצטרפו
מחר יחגוג מג'יק ג'ונסון את יום הולדתו ה-57, אחרי 5 אליפויות NBA ושלוש פעמים MVP הוא פרש בעקבות איידס וכמה שנים לאחר מכן נכנס להיכל התהילה וגם ניצח את המחלה. הכירו את הסיפור של המג'יק.
ארווין ג'ונסון ג'וניור נולד במישיגן ב-14 לאוגוסט 1959 והוא השישי מבין עשרה ילדים. מגיל צעיר ג'ונסון שיחק כדורסל ובתיכון היה חלק מהנבחרת של תיכון אברט, כבר אז היה ניתן לשים לב ליכולות המדהימות שלו ולקראית המשחק שהפגין, המשחק הזכור ביותר מתקופתו בתיכון היה כשרשם טריפל דאבל של 38 נקודות, 18 ריבאונדים ו-16 אסיסטים, לאחר המשחק זכה ג'ונסון לכינוי מג'יק ע"י כתב מקומי, כינוי שליווה אותו לאורך כל החיים. בשנה האחרונה שלו בתיכון הוביל אותם לאליפות התיכונים שהם רושמים 27 ניצחונות והפסד בודד.
אחרי היכולות שהציג בתיכון הגיעו הצעות מכל קולג' אפשרי כולל כמה בכירים כמו UCLA ואינדיאנה, אך מג'יק סירב לכולם ורצה ללמוד ולשחק קרוב לבית, לכן מספר התיכונים הצטמצם לשתיים בלבד מישיגן ומישיגן סטייט לבסוף בחר ג'ונסון במישיגן סטייט, הבחירה נעשתה קלה עבורו רק בזכות מאמן הספרטנס, ג'וד האטקאט, שאמר למג'יק שהוא יתן לו את עמדת הרכז דבר שישנה לו את הקריירה. כבר בשנה הראשונה ג'ונסון תפס לכולם את העיניים שהוא מציג מספרים מדהימים, מראה יכולות נהדרות כרכז ומוביל את הקבוצה למאזן 25 ניצחונות ו-5 הפסדים. בעונה השנייה בתיכון מג'יק הוביל את מישיגן סטייט לאליפות בטורניר המכללות לאחר ניצחון בגמר על אינדיאנה של לארי בירד שבעתיד יהפוך ליריב הגדול ביותר של ג'ונסון.
בדראפט ה-NBA של 1979 הגיע הרגע של מג'יק ובבחירה הראשונה הוא נבחר ע"י הלוס אנג'לס לייקרס, ג'ונסון החל לשתף פעולה עם מי שנחשב באותה תקופה לשחקן הטוב בליגה, כרים אבדול ג'אבר, שלא הצליח להביא אז אליפות אבל כשמג'יק הגיע לקבוצה הציפיות היו ברורות, רק אליפות ולא פחות מזה וככה היה. אי אפשר לחלום על עונת רוקי יותר טובה מזאת של ג'ונסון, 18 נקודות למשחק, 7.7 ריבאונדים למשחק ו-7.3 אסיסטים למשחק, חוץ ממספרים הוא שיפר את היכולת הלקויה שלו בהגנה, הוביל את הקבוצה ביחד עם אבדול ג'אבר למאזן של 60 ניצחונות ו-22 הפסדים ואף זכה ברוקי השנה. בפלייאוף הקבוצה המשיכה לראות מצוין והגיע לגמר ה-NBA נגד פילדלפיה של ג'וליוס ארווינג ואז הגיע המשחק שייזכר לעד, לייקרס הוליכה בסדרה 3-2 אלא שבמשחק החמישי ג'אבר נפצע בקרסול ולא יכל להשתתף במשחק השישי. מאמן הלייקרס, פול ווסטהד, בחר לפתוח עם מג'יק ג'ונסון כסנטר, אף אחד לא הבין את מאמן הלייקרס, ג'ונסון שימש כרכז מהתיכון אבל הוא לא היה כמו כל הרכזים, גובהו של מג'יק הוא 2.06 מטר והיכולת שלו בריבאונדים הביאה למאמן את הרעיון וככה האגדה החלה להירשם. מג'יק נעה כל המשחק בין עמדות הסנטר, הפאוורד והרכז ונתן את אחד המשחקים הזכורים ביותר בהיסטורית ה-NBA בזמן שהוא קולע 42 נקודות, קוטף 15 ריבאונדים, מחלק שבעה אסיסטים, חוטף שלושה כדורים ומוביל את הקבוצה לניצחון ענקי 123-107. ההופעה המדהימה של ג'ונסון לא רק הביאה אליפות ללייקרס ולג'אבר אלא שגם זיכתה את מג'יק בתואר MVP של הגמר והוא הפך ליחידי בהיסטוריה שמקבל את התואר בעודו רוקי.
בשנים לאחר מכן חודשה היריבות בין הלייקרס לבוסטון והיריבות בין לארי בירד למג'יק ג'ונסון. אי אפשר לשכוח את ההצגות שהשניהם האלו הראו לנו זה החל באליפות של בוסטון בעונת 83/84 שבה מג'יק הואשם ע"י האוהדים בהפסד וספג קריאות בוז. בעונה לאחר מכן מג'יק וג'אבר הגיעו כדי לנקום ובגיל 38 ג'אבר המשיך להוכיח את גדולתו והוביל ביחד עם ג'ונסון את הלייקרס לאליפות על היריבה השנואה, בעונת 86/87 הקבוצה עברה להיות של מג'יק, ג'אבר ירד ביכולתו וג'ונסון לקח את המושכות ושוב הגיע לגמר מול בירד שוב, מג'יק הציג שוב הופעות בלתי נשכחות ואף קלע במשחק הרביעי סל בזריקת קרס שהיית מזוהה עם ג'אבר ושם נחתמה חילוף המנהיגות בינהם. בעונה לאחר מכן השיגו ג'ונסון את האליפות החמישית שלו והרבה בזכות טריפל דאבל של ג'יימס וורת'י במשחק השביעי בגמר מול דטריוט פיסטונס.
בעונת 91/92 הגיע הבשורה הקשה, ג'ונסון גילה כי הוא נושא את נגיף ה-HIV (איידס) ובמסיבת עיתונאים שערך הודיע על פרישה ממשחק פעיל, פרישתו הפכה לשיחת היום בארה"ב וגם נשיא ארה"ב דאז, ג'ורג ווקר בוש אמר: "עבורי מג'יק הוא גיבור, גיבור עבור מי שאוהב ספורט". למרות שלא שיחק כלל נבחר לחמיישית האולסטאר ע"י האוהדים ואף זכה ב-MVP של משחק לאחר שקלע 25 נקודות, מסר תשעה אסיסטים והוריד חמישה רביאונדים. בסיום המשחק התכנסו כל השחקנים והריעו למג'יק שירד לחדר ההלבשה בדמעות. בקיץ של אותה עונה נבחר ג'ונסון להיות בסגל ארה"ב לאולימפיאדה והיה חלק מהדרים טים ביחד עם מייקל ג'ורדן ולארי בירד, למרות שלא הרבה לשחק זכה לתשואות מהקהל ולבסוף זכה עם הנבחרת בזהב כשלאורך כל הטורניר הם לא מפסידים. ג'ונסון ניסה לאמן את הלייקרס אך נכשל והודיע על עזיבה בנוסף הוא ניסה גם לחזור ולשחק בעונת 95/96 בגיל 36 אך לאחר הדחה בסיבוב הראשון בפלייאוף הוא הודיע על פרישה סופית.
ג'ונסון לא רק היה שחקן מדהים אלא זכור כאחד מאגדות הכדורסל הגדולות בהיסטוריה, אחד שיכול לשחק בכל עמדה על המגרש, לא נותן לרגש להוביל אותו, נאמן לקבוצה ולאוהדים ונותן הכול בכל משחק ומשחק שהוא עולה אליו. לצערי אני פספסתי את הקריירה של ג'ונסון אך בצפייה במשחקים שלו אי אפשר שלא להתאהב, ג'ונסון הוא לא עוד רכז הוא הרכז שכולם חולמים עליו, הוא יכול לשמור על כל אחד והוא רואה ושולט בכל דבר שקורה על המגרש, עד היום אני חושב על איך הוא הצליח לראות תנועה של השחקנים שהוא עם הגב אליהם ולמסור כשהוא באוויר ושלושה שחקנים אליו. כיום ג'ונסון כבר ניצח את המחלה, הוא מחזיק בקבוצת בייסבול ומפרשן ל-ESPN. ב-2002 נבחר ג'ונסון להיכנס להיכל התהילה של ה-NBA. הוא הודה לכולם ובכה אבל מי שצריך להודות זה אנחנו תודה על שנים מדהימות, על אליפויות אדירות ועל אגדה שלעולם לא נשכח, מזל טוב מג'יק ג'ונסון מי יתן ונזכה לראות עוד כמוך.
