הקליפרס פתחו את המשחק בצורה דומיננטית כבר מרגע שריקת הפתיחה, כשהם רצו קדימה מהר, לחצו להגנת הוויזארדס ועבדו מהר על הכדור בהתקפה. בתוך הדקות הראשונות של המשחק, הקליפרס הדגימו את האיזון המושלם בין המסירה האישית לבין משחק המשלב מסירות זריזות לתנועה ללא כדור – דבר שמנע מההגנה של וושינגטון להסדיר את עצמה ולחסום את המעברים בין קווים.
הכוכב המוביל של הקליפרס, קוואי לאונרד, היה זה שהרים את ההתקפה כבר מהרגע הראשון, תרם נקודות סקוריות של מחוץ לקשת וחדירות מטורפות לפנים הצבע כאשר ההגנה ניסתה לחסום את התנועה שלו. הוא קלע מספר שלשות מוקדמות, שמילאו את הסל מבחוץ וגרמו ל־wizards להתמודד עם עומס של חילופים הגנתיים על כל כדור.
ג׳יימס הארדן כהרגלו נתן משחק התקפי מאוזן וקולע, והוסיף אסיסטים מדויקים שחילקו את המשחק לכל שחקני הקליפרס, דבר שקשה מאוד לעצור בהתקפה שמונעת טוב. הוא כיוון את המשחק בצורה חכמה ובלתי צפויה עבור הוויזארדס – מה שעזר ללוס אנג’לס לפתוח פער קטן כבר בתחילת הדרך.
וושינגטון הציגה כמה רגעי קרב נחושים דרך פעולות של קיישון ג׳ורג׳ וכריס מידלטון שניסו לשמור את קבוצתם קרובה תוצאתית, אך ההפסד של מרכז המשחק מוקדם יותר והשחקנים שלא הצליחו לעצור את זרימת ההתקפה של הקליפרס נתנו לרבע הזה תחושת דומיננטיות מובהקת מצד המארחים.
לייקרס מצאו נקודות קלות גם בריבאונד ההתקפי, מצב שאפשר להם מספר הזדמנויות שניות להכניס סלים חשובים. זאת בניגוד לוויזארדס, שלמרות כמה החטאות וחוסר תקשורת בהגנה נפלו לאחור מהר כשהיו צריכים לעצור ריצות נקודות.
בסיום הרבע הראשון, התוצאה הייתה 37–22 לטובת הקליפרס – יתרון שקבע כבר מההתחלה מי שינהל את הקצב ואת הטון של המשחק.
ברבע השני, הקליפרס המשיכו באותה שליטה התקפית ומאורגנת, והחלו לבנות פער ניכר יותר תוך כדי דגש מוגבר על התנועה בין השחקנים. ההגשמה של קוואי והארדו המשיכה להיות מדויקת, כאשר כל מהלך עם הכדור נכנס בקצב מצוין והעניקה רצף נקודות שמשך את ההובלה מעבר לרף ה-20.
הוויזארדס, מנגד, ניסו להישאר במשחק דרך חילופים התקפיים מהירים של ג׳ורג׳ ולנסות לייצר קורלציות של נקודות חכמות בצבע, אך ההגנה של הקליפרס הייתה חדה יותר — הם סגרו פינות התקפיות, מנעו חדירות קלות ויצרו לחץ נוסף שהשפיע על זריקות של הוויזארדס.
כל ריצה קטנה של וושינגטון נענתה בתגובה מיידית של קליפרס: שלשה מחוץ לקשת, מעבר נקודות בצבע ופתיחת מהלכים מתקפיים על כל איבוד כדור. ההתקפה של הלוס אנג’לס המשיכה להיות מאוזנת – לא רק סקור של כוכבים, אלא כדור שפוגע בכל הקבוצה הפך להיות הסיפור של החצי השני של המחצית.
קוואי המשיך להוביל מבחינת קליעות, כאשר הארדן סיפק אסיסטים מכריעים שגרמו ליריבה לעבוד קשה יותר מדי פעם. הנסיון של הוויזארדס לצמצם התבסס בעיקר על כדורי מסירה מהירים ומעבר מהיר לצבע, אך גם אז — זריקות החוץ לא נכנסו באחוזים הרצויים, והקליפרס הצליחו לנצל כל היתרון ההגנתי כדי להגדיל את הפער.
בעוד שהתקפת הקליפרס הפכה יעילה יותר, ההגנה של הוויזארדס נתנה מעט מדי לחץ על זריקות היריבה, וכך מאפשרת לחברי ההתקפה של לוס אנג’לס לייצר מצבים נקודתיים רצופים – מה שסייע להם לשמור על מומנטום חיובי.
בסיום המחצית השנייה, קליפרס כבר הובילו 70–51, יתרון גדול שקבע שוב את המומנטום וסימן שליטה כמעט מוחלטת של המארחת.
מחצית המשחק לא שינתה את דפוס השליטה של הקליפרס, אך ברבע השלישי הם מצאו קושי מסוים לשמור על קצב ההתקפה בדיוק שבו פתחו. הוויזארדס ירדו לחצי השני עם גישה התקפית מוגברת ושאיפה לנצח מחדש — והם אכן הצליחו לצמק את הפער באופן חלקי.
ג׳ורג׳ הפך לכוח מוביל של וושינגטון ברבע זה, קלע בנקודות מרשימות באמצעות זריקות מעבר לקשת וחדירות חכמות לצבע. גם מידלטון הוסיף נקודות בצד השני של המגרש, ויחד הם הובילו ריצה שהעלתה את רמת התחרות ושמרה את וויזארדס קרובים מבחינת תוצאה.
במסגרת אותה ריצה של וויזארדס, הפער ירד משמעותית — עד לרגע שבו ההפרש כמעט נגמר והבדל נקודות קטן נשמר סביב קו שוויון נקודות. היכולת של שחקני וושינגטון לתקוף שוב ושוב מבחוץ ולקלוע מספר שלשות מהירות נתנה להם תחושת חוזק רגעית — אך זה לא הספיק כדי לקחת את ההובלה.
אף על פי שוושינגטון הצליחה להפעיל מומנטום מסוים, ההתקפה של הקליפרס המשיכה להיות המאוזנת והמתוחכמת יותר — הם לא ויתרו על תנועה חכמה של הכדור ובהתקפות מוצלחות ריסקו כל ניסיון של היריבה למשוך תשומת לב הגנתית יתר על המידה. זה יצר מצב שבו כל נקודת צמצום של וושינגטון נענתה מיד בנקודות חדשות של קליפרס.
בסיום הרבע השלישי, לוח התוצאות הצביע על 96–89 לטובת קליפרס — עדיין יתרון דו-ספרתי, אך עם תחושת לחץ מצד הוויזארדס שיכלו לראות דרך למאבק חוזר.
הרבע הרביעי היה שלב שבו הקליפרס שבו לשלוט במשחק בצורה מוחצת אחרי המתח שנרשם ברבע השלישי. הם פתחו ברבע האחרון בתצוגה התקפית מרשימה — המשיכו לנצל את הנקודות שנוצרו בפריסה רחבה, ויצרו פתרונות בולטים גם מול הגנה לוחצת יותר של הוויזארדס.
קוואי המשיך להוביל את הקליפרס בהתקפה, קלע שלשות קריטיות ברגעי מצוקה והוסיף נקודות חשובות שמנעו מהוויזארדס לצמצם את הפער משמעותית יותר. הארדן תרם נקודות ואסיסטים בקצב מהיר, מה שאפשר לשחקני הספסל לסייע ביצירת מצבים התקפיים חדשים ולשמור על מומנטום חיובי.
הוויזארדס ניסו להגיב דרך נקודות ממרווין באגלי ווויל ריילי, אך זה לא הספיק נגד היכולת של הקליפרס להחזיק בכדור, לנצל מצבים קלילים ולתת פתרונות זווית התקפית ברחבי המגרש. הקליפרס נאלצו לשמור על מקצועיות, אבל הם ידעו לקרוא את תרחישי הסיום ולהשתמש ברוטציה נכונה של שחקנים כדי לנהל את יתרון הנקודות בצורה יעילה.
הדקות האחרונות של המשחק התנהלו בקצב שהקליפרס קבעו: זריקות פנימות בצבע, תנועה מהירה של הכדור ויכולת לשמור על ריכוז גם מול ניסיונות צמצום של היריבה. בסוף, קליפרס שמרו על יתרון שנע בין עשר לנקודות ספורות, עד שריקת הסיום – 119–105.
